אף אחד לא רואה - טריגר.

[רגישה1855]

אף אחד לא רואה - טריגר.

כותבת ומוחקת, כותבת, ושוב מוחקת...

מה כותבים?

שכואב? כן, כואב. אבל זה לא פייר. פשוט לא פייר לומר שכואב כשהתחושה היא כל כך מעבר.

אולי לומר שקשה מידי? אבל גם זה.. סתם מילה שמורכבת משתי מילים. אבל מה שהולך בפנים... מורכב יותר משתי מילים/חלקים/רבדים – לא יודעת כבר ממה מורכב, אבל מה שבטוח – זה יותר משתיים.

אז בא לי לברוח, בסדר??? אני פחדנית.אני כל כך פחדנית שאפילו לכתוב אני לא מסוגלת.

אבל אוףףףף

בא לי שזה יגמר.

כואב לי כל כך.

מליון תמונות, פלאשבקים, תחושות – הוא נוגע בי!!!!!! הם..... נוגעים בי.

די!!!

אני שונאת........

לא יכולה יותר. רוצה לוותר – כי בלתי נסבל.

אני לא רוצה למות. אני לא רוצה לחיות עם הדבר הזה בפנים.

שוב ושוב ושוב........

אני לא יודעת לדבר.

אני יודעת לא לאכול, ולהקיא. אני יודעת לחתוך ולהשתכר - את זה אני יודעת לדבר.

אני צועקת הצילו.

אני מחייכת, אני מתפקדת, אני מתקדמת

אני נופלת.

כמה אכלתי, כמה קלוריות, כמה שוקלת, מה אוכל, מתי ארקוד, וכמה קלוריות שרפתי....................................................
נכון שזה עדיף מהכאב הזה? נכון??

אף אחד לא רואה....

http://www.youtube.com/watch?v=KTYELvJ-s4I

 

[Lior Dorenboust]

http://www.youtube.com/watch?v=G-bEnfTJR2A

 

[TinaBa]

הרבה זמן

לא קראתי ניסוח כל כך מדוייק לאיך שאני מרגישה....
לא יודעת להגיד הרבה יותר מזה.

כואבת איתך.

 

[lital172]

אוף, ו

 

[lital172]

....

כתבת אני לא רוצה למות. אני לא רוצה לחיות עם הדבר הזה בפנים....וזה כל כך מובן. זה נוראי ואין ל מושג בכלל להבין מה שאת עוברת. אבל אפשר לחיות עם זה בשלום עם עצמך בשלום. לדבר.. לא בחתכים והקאות והרעבה. להתחיל לדבר להוציא את הכל. להגיד כמה פעמים שצריך אני לא אשמה. לי הכאיבו. אני לא רעה . אולי לקחו לך משהו מהנפש.. אבל את בתוכך. פצועה וכואבת אבל רוצה לחיות ולהרגיש.... הכאב קשה מנשוא.. אבל ברגע שתכניסילך לראש שאת לא עשית דבר רע שלך לא מגיע להיחתך ולסבול. יצא הבכי הכי גדול אבל גם הכי משחרר. ככה אני חושבת בכל אופן. לחשוב על איך את מגנה על עצמך עכשיו. בידיים של עצמך. איך שאת לא שלהם יותר. זה עבר גם שהנפש עוברת את זה כל יום מחדש...

 

[TinaBa]

המילים שלך

הצליחו לגרום לי לכתוב לעצמי כמה משפטים של חמלה.

תודה, יקרה שלי...

 

[lital172]

בשביל זה אני פה

 

[כבר לא ילדה4]

כל כך מזדהה..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

והנה... כאן את מצליחה לדבר בצורה אחרת.

לכתוב, לשתף בשיר. זה דבר גדול.
זו הדרך הנכונה להוציא.
ומה שאת מרגישה עובר ונוגע,
והרבה מאיתנו יכולות להזדהות עם מה שאת עוברת,
הרבה מאיתנו מכירות את זה מקרוב קרוב.

יש לך עוד מקומות לדבר בהם, להוציא את זה במילים?

אנחנו פה. לקרוא, לראות.

 

[רגישה1855]

תודה!! ט

תודה רבה לכולכן על כל המילים החמות והאכפתיות!!
קצת מעצבן שהרבה יכולות להזדהות עם מה שכתבתי....הלוואי שהיה אחרת....
אין לי כ״כ את הכוחות להגיב מעבר חוץ מזה ש... הייתה לי נפילה מעצבנת שאחרי שבועיים שהחזקתי מעמד, הקאתי. ואני לא יודעת כמה אני שוקלת כי השבוע לא הייתי אצל הדיאטנית (מסיבה שלא באחראיותי) אני מתה מפחד - אני די הולכת לאיבוד ולא יודעת מה קורה.
וחוץ מזה באמת שבלי סוף מחשבות וזכרונות שכמו בלאגן מסתובבות לי בראש.
אני רוצה קצת שקט.

 

[רגישה1855]

פרפר...

יש לי מטפלת מקסימה שהבסיס של הפגישות שלנו הוא פעם בשבוע - היא כנראה הכתובת להוציא את זה בדיבור. אם היה לי את הכסף הייתי הופכת את הטיפול למשהו יותר אינטנסיבי ואולי היה נתפס בשבילי כמכיל יותר - אבל זה לא מתאפשר מקווה שאצליח לדבר, כי אני לא מצליחה כ״כ... אפילו אצלה. חוץ מזה גם אצל דיאטנית שגם צלה יש לי את הבמה לדבר, וגם איתה החיוך שלי נתקע על מצב תמידי..
חייבת להצליח להוריד את המסיכה. להפסיק עם ההצגה. חייבת.

 

[התקווה שבתוכי]

ערב טוב

(אמנם אני לא פרפר, אבל בכל זאת רוצה להגיד לך משהו)

אני שמחה שאת נמצאת בטיפול, ועוד יותר על זה שאת יודעת עד כמה משמעותי וחשוב הוא יכול להיות.
להפתח מול אדם אחר זה אחד הדברים האמיצים שאפשר לעשות, זה משאיר אותנו חשופים ורגישים בעוצמות שאנו לא רגילים אליהם. אל ״תכריחי״ את עצמך להכנס למקומות שאת עדיין לא מוכנה להחשף אליהם. בסופו של דבר זה כנראה יכאב בצורה שתהיה הרסנית.
קשר טיפולי נבנה באיטיות, עקב בצד אגודל, כך שהאמון יהיה נוכח שם בצורה כזו שאת מרגישה אותו תמיד.
(אני יודעת שזה נשמע קלישיאתי, אבל לפעמים גם הקלישאות נכונות...)

בטיפול אצלי לקח לי משהו כמו שנה להרגיש שאני באמת יכולה להיות אני, בלי לפחד מהתגובה של המטפלת או ממה היא חושבת עלי. ועדיין יש דברים שאני לא מסוגלת להגיד בקול רם, אז אני כותבת לה מכתבים. למזלי ככל שעובר הזמן אני מרגישה שהנושאים הללו מתמעטים...

זה בסדר גמור, כך את מרגישה בטוח ונכון כרגע, זה לאט לאט משתנה...