לגבי הקבלה אני לא ממש יודע
המקור של ה"לויתן" הוא במקרא, ולשם הוא הגיע ככל הנראה בהשפעת סביבת המזרח הקדום - מסופוטמיה (ארם נהריים, איזור דרום עירק) אוגרית, פיניקיה (צור, צידון והחוף הדרומי של סוריה) ומצרים. משמעות המילה "לויתן" לא ברורה עד הסוף (ה"הדבקה" שנעשתה לה -במשמעות אותו יונק מימי ענק, היא מאוחרת, כמו מילים רבות בעברית הישראלית שנלקחו מהמקרא והודבקו להן משמעות חדשה שלאו דוקא היתה קיימת במקורן- חשמל, מכונה, חזיז וכו'), והוא יחד עם עוד מילים לא ברורות אחרות - "תנינים גדולים", "נחש בריח" כיוונו כנראה למפלצת הים, שלפי המיתוסים המסופוטמים והאוגריתים היוותה האויב ששואף להשיב את העולם לתוהו ובוהו, ובו נלחם האל כשברא את העולם. המיתוסים האלה, שהיו קיימים גם בתרבות הישראלית הקדומה באו לידי ביטוי באופן מצומצם למדי בתנ"ך, בכמה מזמורי תהילים ובסיפור הבריאה בבראשית, בו תופסת הגבלת המים מקום נכבד, ובו מוזכרת המילה "תהום" שכנראה מקבילה לאלה "תיאמת" שמופיעה בסיפור הבריאה הבבלי - "אנומה אליש". בהמשך, או במסורות מקבילות, התגלגלו המיתוסים האלה לתורת חז"ל, במדרשים ובתלמודים, בהמשך לחוכמת הקבלה, שכאמור, בה אינני בקיא, ומשם גם לשירי מאיר אריאל ז"ל. קו ישר - ממיתוס בריאה בבלי מהמאה הארבע עשר לפנה"ס לתקליט 'מודה אני' שיצא לפני ארבע שנים. 'זהו עצב של מים רבים שרוצים להציף לי את העולם כמו בימים הטובים שלהם, כשהכל פשוט הכל היה מים'