"אף אחד בשום מקום"
מאת דונה ויליאמס, הוא מה שהעסיק אותי רוב שעות הבוקר. דונה ויליאמס היא אוטיסטית, אישה מבוגרת, שכתבה את סיפור חייה מתוך נקודת מבט פנימית. העולם כפי שהוא נראה מתוך עיניו של אוטיסט - מה באמת מעסיק אותה, מה עובר בתוך ראשה, מה - לדעתה - היא הבעיה שלה, האם היא קולטת את עצמה כשונה וכדומה. ויליאמס הצליחה במידה רבה ללמוד להביע רגשות - אבל לחוות אותם עדיין מהווה בעיה רצינית. ובאותו קו מחשבה, גם "האיש שחשב שאישתו היא כובע" נראה לי מקסים. קראתי רק את שני הסיפורים הראשונים, אבל אני אלך לקחת אותו בספרייה עוד השבוע. אני אמנם מרגישה קצת חולנית בהתחשב בעובדה שאני בחופש וקוראת ספרים שקשורים מאוד במקצוע שלי, אבל לא נורא
אני אהיה חכמה ומשכילה! למישהו יש המלצות נוספות על ספרים כאלה?
מאת דונה ויליאמס, הוא מה שהעסיק אותי רוב שעות הבוקר. דונה ויליאמס היא אוטיסטית, אישה מבוגרת, שכתבה את סיפור חייה מתוך נקודת מבט פנימית. העולם כפי שהוא נראה מתוך עיניו של אוטיסט - מה באמת מעסיק אותה, מה עובר בתוך ראשה, מה - לדעתה - היא הבעיה שלה, האם היא קולטת את עצמה כשונה וכדומה. ויליאמס הצליחה במידה רבה ללמוד להביע רגשות - אבל לחוות אותם עדיין מהווה בעיה רצינית. ובאותו קו מחשבה, גם "האיש שחשב שאישתו היא כובע" נראה לי מקסים. קראתי רק את שני הסיפורים הראשונים, אבל אני אלך לקחת אותו בספרייה עוד השבוע. אני אמנם מרגישה קצת חולנית בהתחשב בעובדה שאני בחופש וקוראת ספרים שקשורים מאוד במקצוע שלי, אבל לא נורא