בחיי נועם באמת צודק ..כאילו
תחשבו אתם מקבלים סוכריה מאוד מאוד טעימה , היא ענקית והיא שלכם ואז באים עוד חברה , חברה נחמדים ואתם אוכלים ביחד את הסוכריה , למשך שנתיים או שלוש , אתם בערך אותה חבורה , אוהבים , שמחים , צוחקים , נהנים , ומצטרפחם פה ושם כמה אנשים וככה זה נחמד , והטעם של הסוכריה , פשוט טעים , ומהנה ( אני יודע שזה נשמע מעפן , אבל זה אותו עיקרון ) אבל פתאום משום מקום , אתם מקבלים עוד אנשים , לא אנשים בגילכם או שבראש שלכם , סתם אנשים , ילדים שרוצים את הסוכריה שלכם ,ויש להם עוד הרבה מאוד סוכריות , אבל לכם הסוכריה הזאת היא הכי מיוחדת שיש , הכי אהובה עליכם , ואז הם באים לכל פינה שאתה רוצה שקט וללקק את הסוכריה שלך לבד בפינה משלך , או עם האנשים שאתה אוהב , אבל לא ..הם לא נותנים לך , כי הם פשוט באים בכמויות והם עושים רעש , ודופחים ופשוט באים לכל פינה שאתה רוצה להיות שם ( למשל חנויות אנימה ומנגה ודוכנים קטנים ומגניבים שאתם מעדיפים ואוהבים מאוד )..עד שפשוט ...יוצא לך החשק מהסוכריה , הטעם טוב , אבל האווירה חרא ..וזה יכול לגרום לכך אתה בעצם תעבור לסוכריה אחרת .. וזה אפסד . לא לסכול אותי על זה שהשוותי את נארוטו או את המנגה אנימה בכלל לסוכריה ( כי זאת סוכריה ענקית וטעימה ביותר !!! הכי טעימה שיש !) אבל יש בזה משהו .