אסרטיביות לקטנטנים

[3נורית3]

אסרטיביות לקטנטנים

בתי היחידה בת כמעט 3, מעט מסוגרת וביישנית ("מאוד עדינה" כלשון הגננת). היא לא מחזירה כשמרביצים בגן ומצייתת ל"פקודות" הילדים השתלטנים. בבית אנו מנסים לדובב אותה ולדרבן אותה להתנהגות יותר אסרטיבית, אך ללא הועיל. מה ניתן לעשות ???

 

[נעה גל]

זה בטח נורא מתסכל

לכם, לצפות בילדה שלכם חוטפת ומצייתת וגם לה, שבגן חוטפים לה, מרביצים לה וכו´ ואז היא באה הביתה ומתברר לה שההורים שלה לא מרוצים מהתגובות שלה ורוצים שהיא תשנה אותן. וגם אם אתם לא אומרים במפורש - זה המסר שאתם מעבירים. מסר כזה, לדעתי, רק גורם לילדים ביישניים ומסוגרים להיות יותר ביישנים ויותר מסוגרים. דרך הפעולה שאתם מציעים לה לא מתאים לה. זה לא היא, והיא לא "תזכור" להשתמש בה בזמן המתאים. אני הייתי קודם כל, כהורה, עובדת על עצמי להסתכל על הענין מזוית אחרת: א- הייתי שמחה שהילדה שלי לא משתמשת באלימות כנגד אלימות. היא פורצת בבכי? זו הדרך שלה להתמודד עם המכות. הבכי שלה מזעיק את הגננת והיא מטפלת בענין. ב- לגבי מצייתת לפקודות - יש ילדים שציות לפקודות נוח להם. גם אם לנו כהורים, מבחוץ ומבפנים

, זה לא נראה ואולי אפילו אנחנו מקשרים לזה מימד של השפלה. בעיניה, אין את ההקשרים האלה. אולי פשוט נוח לה לעשות מה שילדים אחרים אומרים לה. ראיתי די הרבה ילדים כאלה בגנים של אורן ואני לא בטוחה שזה קשור לביישנות. אני חושבת שזה חלק אחר מהאופי שלה. בכל מקרה, אין לי ספק, שלא מפריע לה לציית לאחרים. כשיפריע לה היא תפסיק. לכל ילד יש את הקו האדום שלו, כנראה לשלכם יש קו גמיש יחסית. אולי זו הדרך שלה לשחק עם ילדים אחרים. אולי קשה לה לגשת סתם כך לילד ולפתוח איתו במשחק, ודרך זה שהיא עושה מה שהם אומרים היא זוכה לקשר שלא היה מתרחש בנסיבות אחרות. ודבר שני הייתי עובדת על הילדה - לא בדרך של להסביר לה איך להתנהג, ובטח לא לעודד אותה להחזיר. אלא אולי לקחת אותה לחוג של טרום בלט, או טרום ג´ודו ודברים מהסוג הזה, שמקנים לילד בטחון עצמי גופני שבהמשך גם יעזור לה להתמודד כשהיא תרגיש צורך. בהצלחה. אני יודעת כמה זה קשה לראות את הילד לכאורה לא מתמודד. אבל, זה רק לכאורה. גם הדרך שלה היא התמודדות, רק אחרת. אני בטוחה שכשהיא תגדל אתם תהיו כל כך גאים בה על העדינות הזו.

 

[לאה_מ]

אני מצרפת קישור לדיון

שהיה כאן פעם על התמודדות עם אלימות. יש שם כמה תהיות ותובנות שיכולות לעניין אותך.

 

[אפרתש]

והגדולים אסרטיבים?

אני שואלת, כי אני חושבת שאסרטיביות וביישנות אלה דברים שאנו לוקחים מההורים, במידה רבה. אני אף פעם לא צועקת כשנדחפים לפני בתור, לא עומדת על המקח, וגם אם נדמה לי שהמוכר עשה טעות אני אומרת "סלח לי", ו"בבקשה". זה בדיוק מה שראיתי אצל הורי, ואני מתארת לעצמי שבנותי תהיינה כמוני (אלא אם כן ילמדו מאבא שלהם, שהוא קצת שונה). ילדים שהולכים עם ההורים לקניות וההורה תמיד עומד על המקח - גם הם יעמדו על המקח כמובן מאליו. ילדים שרואים איך אמא קובעת ענייינים ומסדרת לכולם את החיים, ינהגו כך. ילדים שרואים שאמא קצת מתביישת בעצמה, וגם כשהיא מוזמנת היא לא תמיד הולכת כי לא נעים לה - כנראה יאמצו התנהגות כזו. בקיצור - איך אתם? אם אתם שקטים ונעימים ולא אוהבים עימותים - כנראה בתך נדונה להיות כזו. בעזרת המזל ועזרתכם, היא תלמד להסתדר, כי גם לביישנים יש הדרך שלהם להסתדר בחברה. זה יותר קשה בגילאים הנמוכים, כשיש יותר אלימות ותוקפנות, אבל יותר קל בהמשך.