היי
אני א-מיני וא-רומנטי (יותר נכון, א-רומנטי אפור, אבל אני יותר מתקרב לצד הא-רומנטי).
אני לא מעוניין במערכת יחסים זוגית על בסיס רומנטי. אין לי צורך בכך.
אני בן 23 ולומד באוניברסיטה.
אני מעוניין בעתיד לגור לבד. אני זקוק לשקט שלי. למרחב פרטי בו אוכל להתנהג עם כמה שפחות חסמים.
הבעיה היא שאני חושש מהעתיד.
כרגע, אני לומד באוניברסיטה, מוקף בחבריי. אוניברסיטה זה כמו בית ספר ענק ללא הערסים, ועם אנשים שאני סוף סוף מסתדר עמם. כך שאני מוקף בהרבה אנשים.
אני חושש אמנם, שבסופו של דבר, חברים שלי ימצאו בן/ת זוג והעולם שלהם יצטמצם למשפחה הגרעינית החדשה שהם ייצרו לעצמם. אני חושש שאני אהיה הבחור שנותר מאחור. לא בקטע של תקוע מאחור ללא זוגיות, אלא לבד, בלי חברים.
אני מניח שעדיין יהיו לי חברים, אלא שכל אחד יהיה שקוע כבר בעולמו.
אני גם מתכוון לעבור לחו"ל, ואני חושש שהקשר שלי עם חברים שלי יידעך עוד יותר עם הזמן.
בשנים האחרונות, כשניסיתי בכ"ז כן לדמיין מערכת יחסים עם אדם אחר, הבנתי שרומנטיקה זה לא בשבילי ושאני בהחלט זקוק לשקט שלי, ולצורך לגור לבד.
אני מעדיף שיהיו לי חברים שממש קרובים אליי מבחינה נפשית, מאשר פרטנר רומנטי.
אני כן יכול לחשוב על מערכת יחסים קוויר-פלטונית (מערכת יחסים שהיא מעבר לחברות, אך גם לא רומנטית). משהו כמו פרטנר/ים לחיים.
אבל שוב, אני לא חושב שהייתי רוצה לגור ביחד עם מישהו.
כמו כן, כן הייתי מעוניין בילד ביולוגי משלי. וקצת קשה לי לחשוב שאני פתאום אצטרך לעשות הסכם עם בנאדם אחר/אנשים אחרים ע"מ בכלל להביא ילד לעולם. אני לא רוצה שזה יהיה ככה.
אני יודע גם שלגדל ילד לבד יהיה קשה.
וכל המחשבות הללו, על העתיד, מעכירות את מצב הרוח שלי.
כך שדברייך תיארו פחות או יותר את החששות שתוקפים אותי מפעם לפעם.
בנוגע לאופן שבו החברה מקבלת ותופסת אותך-
מכיוון שבחברה ההטרו-נורמטיבית מצפים מבחור בן 35 להיות בזוגיות ו/או נשוי+ילדים, אני יכול להבין את הלחץ החברתי בו אתה שרוי. או יותר נכון, הפינה בה אתה נמצא בה אתה לא יכול להגיד שאתה לא מעוניין בכלל בזוגיות ושאתה א-מיני א-רומנטי.
אני מניח שאתה חושש גם מהקושי של החברה להכיל את מי שאתה, ומהחדירה לפרטיות והביקורת עלייך.
And oh boy, society can be a bitch sometimes.
ואני יודע את זה כי אני מחוץ לארון.
אמנם עוד אין עליי את הלחץ החברתי של- "נו, מתי תחתן כבר?", ו-"השעון הביולוגי מתקתק", אבל גם אצלי מתחילים הניצנים של השאלות הללו.
כלומר, תמיד הדודים והדודות שלי היו שואלים אותי- "נו, אז יש לך כבר חבר?", אבל הפעם הם מעירים הערות בנימה קצת יותר מעיקה.
בקרב בני דודיי מצד אבא שלי אני המבוגר ביותר, ומקרב בני דודיי מצד אמא, אני השני המבוגר ביותר. בתקופה האחרונה התחלתי לשמוע את הדודים שלי מדברים על כך שהחתונה הבאה במשפחה תהיה ככל הנראה שלי.
אני תמיד מנסה לסנן מבין שיניי, שאני לא מתכוון להתחתן, אבל הדודים שלי פוטרים אותי ב-"אתה עוד תשנה את דעתך".
גם סבתא מצד אבא שלי כל הזמן אומרת שהיא רוצה נינים. ושוב, אני ממלמל שזה לא הולך לקרות בקרוב.
בכדי להקדים תרופה למכה, כבר אמרתי לאמא שלי מספר פעמים שאני לא מתכוון להתחתן ושאני לא רוצה חבר. ואני יודע שזה נכנס לה לראש.
כך או כך, גם אם המשפחה שלי מתחילה לנדנד לי על זוגיות, ממש לא אכפת לי. אני לא שם עליהם.
הם יכולים לומר מה שהם רוצים ואני אהנהן בראשי, ואעשה מה שבא לי.
זה לא כזה כזה מציק לי שהמשפחה שלי מעירה הערות כאלו כי:
א. אני יודע שכמעט לכל אדם בעולם מציקים עם הערות מסוג שכזה.
ב. לא אכפת לי מה הם חושבים. אני לא קשור בחבל טבור למשפחה שלי, ואני יכול לעשות מה שבא לי.
בנוגע לאנשים שלא מהמשפחה שלי-
מכיוון שאני באמת לא בגיל של 'חתונה, זוגיות, ילדים', אז לא שואלים אותי ולא תוהים על עצם היותי רווק.
כמו כן, אני מחוץ לעליית הגג. ירדתי מעליית הגג לא רק בקרב חברים שלי, אלא גם בקרב כ"כ הרבה אנשים בפקולטה, ומחוץ לפקולטה. הסיבה שבחרתי לצאת בפני כ"כ הרבה אנשים היא מכיוון שאני חושב שזה חשוב שתהיה מודעות לא-מיניות, וגם בכדי שאם במידה ומישהו ירצה לצאת איתי, יהיה לי הרבה יותר קל להסביר למה אני לא מעוניין לצאת איתו.
וזה עוזר.
אם כי, יש לזה drawbacks.
וזה בעיקר החדירה לפרטיות והשאלות חסרות הטאקט של רוב האנשים.
כבר שמעתי הכול.
פשוט הכול.
מ- "לא, אתה לא א-מיני", "למה שלא תראה פורנו", "אולי תאונן", "אתה בתול?" ועד ל-"אין כזה דבר א-מיניות", "אויש מסכן","א-מיניים הם אנשים מוזרים", ו-"אני לא א-מיני, ואני לא יכול לדמיין להיות א-מיני".
וזה קשה.
זה קשה לקבל כל פעם את התגובות הללו. את חוסר הפתיחות והקבלה של מי שאני. את הביקורת. את הדרישה המעצבנת הזו של אנשים שחושבים שאני צריך להסביר להם הכול על א-מיניות, ולחשוף את עצמי על הדרך.
זה מעייף להתחיל "להתעמת" עם אנשים שאני בכלל לא מכיר לנסות להגן על מה שאני מרגיש.
אבל יש גם אנשים שמבינים ומקבלים, והרבה יותר קל לי. הרבה יותר קל לי להיות מי שאני.
אגב, גם פתאום הרבה יותר קל לי לדבר על נושאים שקשורים למין, כיוון שאני יודע שאנשים לא מקשרים את השיח שלי לרצון ממשי שלי לעשות עם זה משהו.
ובנוגע לאופן שבו אתה יכול להגיב-
אני חושב שזה בסדר להמשיך להתחמק ולנסות להעביר את השיחה הלאה כשמדברים איתך על נושאים שכאלו.
הייתי יכול להציע לך פשוט לשים פס ולומר לאנשים בביטחון- 'אני לא בזוגיות, ולא, לא בא לי. כי לא'.
אבל אני יודע שזה לא פשוט. ואני יודע שאנשים יכולים להיות כ"כ קרציות בעניינים הללו. לא תמיד אנשים מקבלים את- 'כי לא בא לי', הם חייבים להתעמק ולשאול 'למה?' בלי לחשוב על האדם השני שעומד מולם.
ולפעמים כשאנשים לא מבינים את הרמז שלי כשאני אומר 'ככה אני וזהו', אז מתחשק לי לשאול אותם בחזרה -'ומה איתכם? למה שאתם לא תענו לי על השאלות שאתם רוצים לשאול אותי?'.
אני חושב שמה שהחלטתי לעשות בנידון, ועדיין לא עשיתי את זה, הוא להכין עלון. עלון שיסביר על א-מיניות ויכיל מראש תשובות לשאלות מעצבנות שאנשים נוטים לשאול.
אני לא ממש בטוח אם עלון זה משהו שיתאים לך, אבל אני כן חושב שאולי סימולציות בראש על מה שאנשים יכולים לשאול, ועל האופן שבו תגיב, יכולות לעזור. יכול להיות, שאם תכין את עצמך מראש למצבים מביכים שכאלו, זה יקל עלייך.
אנשים בחברה לא מדברים רק על משפחה-זוגיות-ילדים-חתונה, כן? ואני מניח שאפשר למצוא אנשים שיבינו לליבך, בין אם הם במצב תואם לשלך, תואם לשלך חלקית ובין אם בכלל לא. אבל השאלות על זוגיות ומשפחה תמיד יהיו שם.
אילו הן שאלות די שגורות בחברה שלנו, ואנשים שלא נמצאים בעמדת מיעוט, לא ממש מבינים ששאלות שכאלו, על אף אם הן יכולות להישמע בנאליות, או שקולות לסתם 'היי', יכולות להציק לאנשים אחרים.
אבל זה תהליך,
תהליך שאני מניח שתצטרך להתמודד איתו בדרך כזו או אחרת בסופו של דבר.
אגב, יש גם את העניין שישנה ציפייה מבנים להיות הרבה יותר מיניים בחברה שלנו. ו-virgin shaming כלפיי בנים הוא הרבה יותר קשה.
*SIGHHHH*.
בנוגע לבדידות-
well,
כפי שהציע k500, אתה תמיד יכול להגיע למפגשי פורום. זה טוב שיש את ה-comfort zone, שבו אתה יכול לחשוף צד אחד שלך ושיבינו וירגישו כמוך.
אם אתה רוצה, ישנו גם התא הגאה באוניברסיטת ת"א, יש שם מקום תומך לא-מיניים.
תמיד אפשר גם להירשם לאיזה חוג או מקום עם תכלית, כך שנושאי השיחה של רוב החבר'ה שם, יהיו קשורים לנושא אליו התכנסתם.
- לא רק מין.
