אספר לכם סיפור
מי מכם הוזמן אי פעם לבית נשיא המדינה? אני מתכוון לסתם אנשים, עמך, כאלה שלא פעילים בחיים הציבוריים. אני הוזמנתי, פעמיים. ושתי הפעמים, בזכות בני לירון. הפעם הראשונה -
יום העצמאות ה-51 למדינה, 1999. לירון נשלח לנשיא כקצין מצטיין של השריון ולכן השתתפנו בטקס המסורתי בבית הנשיא. אפשר שני אורחים בלבד!!!!! איזו התרגשות, איזו תחושת עונג. אתה מסתובב במדשאות כמו טווס - נכון שיש עוד 119 מצטיינים, אז מה? שלך הוא הרי הכי, הכי... בשטח כל שועי העם - ראשי ממשלה בעבר, שרי ממשלה, רמטכ"לים בעבר ובהווה, אלופי צה"ל בעבר ובהווה. כל "שמנא וסלתא" של הממשלה ושל צה"ל. וביניהם, אני. אבא של.... מיקנעם עילית. אוכל, שותה, מחליף ברכות - "שלום מר פרס", "חג שמח מר ברק" וכל זה לפני הטקס. לאחריו - כל המצטיינים ומשפחותים מסתובבים בין הנכבדים, מדברים, מברכים ובעיקר, מצטלמים למזכרת. הבן שלי, לירון, ביקש להצטלם רק עם שניים - רב-אלוף מופז והאלוף ינאי. איזה יום, איזה זכרון, איזו גאווה. אחד הימים היותר מאושרים בחיי וכנראה, גם בחייו של לירון. הפעם השניה -
3 ביולי 2001. בית הנשיא. תוכל להביא איתך את כל מי שתרצה.... טקס הענקת תעודות הוקרה למשפחות שתרמו את אברי יקיריהם שנהרגו, להצלת חיי אדם. שקט. מוסיקת רקע קלאסית חרישית ונוגה. אין נכבדים ואין סלבריטאים. השיחות בין האנשים מתנהלות בלחש ובדרך כלל בין בני המשפחה, בינם לבין עצמם. כל אחד מנסה להצטנע ולהעלם. אין גאווה ובודאי לא הבלטת חזה כטווס. שר הבריאות והנשיא נכנסים - מספר נאומים ודברי תודה, כמה קטעי נגינה קלאסיים, סיפורו של מקבל תרומה ודבר המשפחות התורמות. תעודת הוקרה ו... איזה הבדל!!! מי בכלל רוצה להגיע לטקס שכזה??? אבל אני כאן! רוצה לצעוק "מוותר על הכבוד!!" ואני בטח לא היחיד שחושב כך באותו מעמד. אז אם תשאלו אותי - הייתי מוותר ברצון על שתי הפעמים, לו ידעתי שזה יציל את בני. אבל כיוון שכך - אשא בגאון את שתי הפעמים, עם הגאווה ועם התרומה ולוואי שלא תגיעו למצבי... אברהם, אבא של לירון
מי מכם הוזמן אי פעם לבית נשיא המדינה? אני מתכוון לסתם אנשים, עמך, כאלה שלא פעילים בחיים הציבוריים. אני הוזמנתי, פעמיים. ושתי הפעמים, בזכות בני לירון. הפעם הראשונה -
