שלום ובוקר טוב,
אני רואה שקבלת אוסף תגובות כולן נכונות ומדוייקות. כאשר אנחנו מגדירים קושי, בעיה, לקות, אנחנו מחפשים מה בשלב ההתפתחות הכרונולוגי, (נכון לגיל), אינו תואם את תחום הנורמה המקובל. זאת אומרת יש נורמות סטטיסטיות מה אנחנו מצפים מבחינת התפתחות מוטורית, קוגניטיבית, שפתית, חברתית, בכל גיל ואנחנו משווים את תפקוד הילד המסויים לנורמה המתאימה לו. זה שהילד גאון, לא "מעניין" אותי כמאבחנת. זה שהוא קורא ועושה משחקי חשיבה- שוב לא "מעניין" אותי כמאבחנת. כמאבחנת אני מחפשת מה הוא היה כבר צריך לעשות, ועדיין לא עושה.. ובה אני מתמקדת. למשל- אם לא היה לו קשר עין בגיל שנתיים- הייתי מסמנת לי כוכבית. אם הוא לא היה הולך- כוכבית שנייה. אם הוא לא היה יוזם תקשורת- שוב כוכבית. אם לא היו מופיעות מילים בהבנה והבעה- אחור בהחלט. לגבי חיברות- אנחנו מתקשים לראות יחסים חברתיים בין ילדים בגיל שנתיים. גם כשיושבים שני ילדים למשחק ביחד לרוב הישיבה משותפת אבל כל אחד משחק לעצמו. כך שבשורה תחתונה- צריך לעקוב. זה בהחלט מאד מוקדם בכדי להתייחס לתסמונת אספרגר. בברכה, רונית ולגרין קלינאית תקשורת
