אסף ומרים - הצחקתם אותי!!!
ולא, אני לא מתכוון לכך ששניכם (חשוד מאוד) לא הופעתם לשיעור הבוקר... אני מתכוון לשיעור הבוקר הקודם שלכם, ביום שני השבוע... חה חה חה!!! טוב, אני אספר את זה לכולם! במהלך השיעור קבלו כל הזוגות 20 דקות לצורך הליכה למקום אחר כלשהו בסביבה ולעבוד על מה שהם רוצים. הבהרתי לזוגות שאני ככל הנראה "אציץ להם" קצת במהלך עבודתם, באופן גלוי או סמוי. אסף ומרים בחרו, בשושואיות משעשעת, לחמוק לאיזו שהיא חצר פרטית, שכאילו אי אפשר לראות אותם בתוכה מבלי להיכנס ממש לחצר כך שגם הם כאילו יראו את מי שנכנס. ולא רק שהם התיישבו להם בחצר, לא היה חסר הרבה כדי שהם יפתחו שולחן. שיחות, סיגריה, צחוקים... בערך חצי מהזמן שלהם הם הקדישו להנאה מעצמם (שזה נפלא, אגב, לא אמרתי שלא... וגם אם הייתי אומר, מי אני בכלל?! אל תאמינו למי שאומר לכם לא להקדיש זמן להנאה מעצמכם...). בקיצור, הם היו בטוחים שאני לא רואה אותם, שאין לי מושג איפה הם, שאני לא אוכל "להציץ" להם כפי ש"הבטחתי". כשהם חזרו חזרה, בתום ה-20 דקות, היה להם על הפנים מבט נצחון כזה של "נה נה נה, אנחנו יוקשים דגולים, אף אחד לא יודע איפה היינו..." וזה, כמובן, גרם לי כמעט "להשתין" מצחוק בתוך-תוכי. אסף ומרים, כדי להבין מה היה כל כך מצחיק במה שעשיתם, אתם תצטרכו להגיע ל"מעגל השני של ההגנה העצמית" (עם השלימכם את דרגת ה"לוחם", כלומר, בין חגורה כתומה לחגורה ירוקה)... ואז תבינו מה היה כל כך כל כך - אבל כל כך! - מצחיק. שלכם באהבה בן
ולא, אני לא מתכוון לכך ששניכם (חשוד מאוד) לא הופעתם לשיעור הבוקר... אני מתכוון לשיעור הבוקר הקודם שלכם, ביום שני השבוע... חה חה חה!!! טוב, אני אספר את זה לכולם! במהלך השיעור קבלו כל הזוגות 20 דקות לצורך הליכה למקום אחר כלשהו בסביבה ולעבוד על מה שהם רוצים. הבהרתי לזוגות שאני ככל הנראה "אציץ להם" קצת במהלך עבודתם, באופן גלוי או סמוי. אסף ומרים בחרו, בשושואיות משעשעת, לחמוק לאיזו שהיא חצר פרטית, שכאילו אי אפשר לראות אותם בתוכה מבלי להיכנס ממש לחצר כך שגם הם כאילו יראו את מי שנכנס. ולא רק שהם התיישבו להם בחצר, לא היה חסר הרבה כדי שהם יפתחו שולחן. שיחות, סיגריה, צחוקים... בערך חצי מהזמן שלהם הם הקדישו להנאה מעצמם (שזה נפלא, אגב, לא אמרתי שלא... וגם אם הייתי אומר, מי אני בכלל?! אל תאמינו למי שאומר לכם לא להקדיש זמן להנאה מעצמכם...). בקיצור, הם היו בטוחים שאני לא רואה אותם, שאין לי מושג איפה הם, שאני לא אוכל "להציץ" להם כפי ש"הבטחתי". כשהם חזרו חזרה, בתום ה-20 דקות, היה להם על הפנים מבט נצחון כזה של "נה נה נה, אנחנו יוקשים דגולים, אף אחד לא יודע איפה היינו..." וזה, כמובן, גרם לי כמעט "להשתין" מצחוק בתוך-תוכי. אסף ומרים, כדי להבין מה היה כל כך מצחיק במה שעשיתם, אתם תצטרכו להגיע ל"מעגל השני של ההגנה העצמית" (עם השלימכם את דרגת ה"לוחם", כלומר, בין חגורה כתומה לחגורה ירוקה)... ואז תבינו מה היה כל כך כל כך - אבל כל כך! - מצחיק. שלכם באהבה בן