אסיפות הורים
- פותח הנושא דליה.ד
- פורסם בתאריך
נסיונותי בשיחות הורים- בתיכון
תור ארוך ליד דלת המחנך-תמיד לפני נתקעים ההורים הנודניקים האלו ששואלים שאלות ארוכות .. למורים המקצועיים אני הולכת אם נשאר זמן- אבל תמיד תמיד הולכת למורה לספורט כי שם יש הסיכוי הכי טוב לשמוע איזה ילד נהדר ונפלא יש לי... כמה מורים תמיד שואלים אותי "למה לא הבאת את הילד שישמע מה יש לנו לומר" אבל הילד מסרב לבוא- וגם אני עוד מהדור שחושב ששיחת הורים זה לומר חופשי מה חושבים על הילד- ואין צורך בנוכחותו... אההה- והאבא (בעלי הנפלא שיחיה עד 120)- תמיד בישיבה חשובה- ו/או ארוע שאין לדחותו בעת שיחות ההורים.
תור ארוך ליד דלת המחנך-תמיד לפני נתקעים ההורים הנודניקים האלו ששואלים שאלות ארוכות .. למורים המקצועיים אני הולכת אם נשאר זמן- אבל תמיד תמיד הולכת למורה לספורט כי שם יש הסיכוי הכי טוב לשמוע איזה ילד נהדר ונפלא יש לי... כמה מורים תמיד שואלים אותי "למה לא הבאת את הילד שישמע מה יש לנו לומר" אבל הילד מסרב לבוא- וגם אני עוד מהדור שחושב ששיחת הורים זה לומר חופשי מה חושבים על הילד- ואין צורך בנוכחותו... אההה- והאבא (בעלי הנפלא שיחיה עד 120)- תמיד בישיבה חשובה- ו/או ארוע שאין לדחותו בעת שיחות ההורים.
אחותו של שקספיר
New member
הפסקתי להיות צדיקה
כי הבאבות למינהם לא עוזרים לי וגם להשתטח על הקברים לא נראה לי פתרון טוב למורות(אלא אם היא רווקה מבוגרת). בכל אופן אני מפרידה בין בתי הספר היסודיים והחטיבה. השיטה בה הילד נוכח בשיחה היא לא על דעתי,אבל מה לעשות? ככה מקובל במחוזותנו מכיתה א ועד י"ב. מורים מקצועיים ביסודי אני רואה,רק אם המורה משתוקקת לראות אותי מסיבה כלשהי.אם לא-אני מדלגת על החוויה. בכלל אני משתדלת לצמצם את המגע עם בית הספר למינימום זמן נדרש בסיטואציה הזו. אישית, בילד החמישי די נמאס לי להגיד למורה שלא כל כך חשוב לי לשמוע כמה הוא יקבל בעוד שבועיים בתנ"ך אנגלית או הבעה. אז למדתי לשתוק. ובתיכון השיטה דומה, הילדים משתפי פעולה ומובילים אותי כמו פרה עיוורת ממקום למקום ברחבי המוסד, אני מגלה מערות ומחילות קסומות שמשמשות ללמודים שונים ומשונים. אבל היות וממזמן אין שום משמעות לפגישה הזו עם המורים, עם המחנכות שלא מכירות את הילדים(תיכון) שנכנסות לכיתה שעתיים בשבוע או שלוש ומלמדות מקצוע אחד. והיות ובמילא אם יש בעיות לא המחנכת ולא אני נחכה ליום ההורים-אז מבחינתי זהו ריטואל טקסי דו שנתי שאני חוזרת עליו מתוך נימוס וכבוד למורה בלבד. הפעם היחידה שאחד הילדים נשאל(המורה תמר כיתה ד) איך הוא מרגיש בכיתה (ילד ראשון,אמא טריה חשבה שהמורה באמת מתכוונת לשמוע אותו) וכאשר הוא ענה לה שבשעורי חשבון(שלה) משעמם לו וכו...קיבל את הרצאת החיים שלו(וגם אני) איך הוא בעצם לא יודע, כמה השעורים מרתקים אותו, חוויית חייו האולטימטיבית. מאז-הוא אמר שפעם הבאה שמישהו ישאל אותו איך הוא מרגיש, הוא יענה "בסדר" כי ככה המורה לא תעלב (כיתה ד- לפני 9 שנים). השבוע הייתי אצל מורה לאנגלית(כיתה ג) ניסיתי בעדינות לאמר לה שיש ילדים שאולי קשה להם ללמוד אנגלית בשיטה אודיאלית(שרק שומעים את המילים ולא כותבים) ויש אנשים כולל ילדים, שחשוב להם לראות משהו ויזואלי (גם אני לא קולטת כלום,אלא אם אני כותבת את זה) וקיבלתי את ההרצאה של החיים שלי, על כמה שהיא מורה מחוננת, ובכלל מה אני מבינה בהוראת אנגלית(כלום)ואם הילד לא ילמד אנגלית בכיתה ג הוא יכשל בבגרות וכו... אז כבר כל הגנים הג´ינג´ים שלי עלו לראש,ואמרתי לה שכל הילדים שלי שהתחילו אצלה בכיתות יסוד סיימו עם 6 מגורד את האנגלית הבסיסית ומשום מה בסוף י"א נבחנו ב5 יחידות ושניהם (בנתיים) קיבלו 100. צא ולמד שלא תמיד ניתן להקיש מכיתה ג על יב.... טוב, זה לא עזר. והטיפשות שלי, שחשבתי שהיא תקשיב לי. טוב לפחות שהתעקשתי לשוחח איתה ולא בנוכחות הילד. כיבוד -כן, תמיד ביסודי יש סוכריות לילדים(או להורים אולי?)
כי הבאבות למינהם לא עוזרים לי וגם להשתטח על הקברים לא נראה לי פתרון טוב למורות(אלא אם היא רווקה מבוגרת). בכל אופן אני מפרידה בין בתי הספר היסודיים והחטיבה. השיטה בה הילד נוכח בשיחה היא לא על דעתי,אבל מה לעשות? ככה מקובל במחוזותנו מכיתה א ועד י"ב. מורים מקצועיים ביסודי אני רואה,רק אם המורה משתוקקת לראות אותי מסיבה כלשהי.אם לא-אני מדלגת על החוויה. בכלל אני משתדלת לצמצם את המגע עם בית הספר למינימום זמן נדרש בסיטואציה הזו. אישית, בילד החמישי די נמאס לי להגיד למורה שלא כל כך חשוב לי לשמוע כמה הוא יקבל בעוד שבועיים בתנ"ך אנגלית או הבעה. אז למדתי לשתוק. ובתיכון השיטה דומה, הילדים משתפי פעולה ומובילים אותי כמו פרה עיוורת ממקום למקום ברחבי המוסד, אני מגלה מערות ומחילות קסומות שמשמשות ללמודים שונים ומשונים. אבל היות וממזמן אין שום משמעות לפגישה הזו עם המורים, עם המחנכות שלא מכירות את הילדים(תיכון) שנכנסות לכיתה שעתיים בשבוע או שלוש ומלמדות מקצוע אחד. והיות ובמילא אם יש בעיות לא המחנכת ולא אני נחכה ליום ההורים-אז מבחינתי זהו ריטואל טקסי דו שנתי שאני חוזרת עליו מתוך נימוס וכבוד למורה בלבד. הפעם היחידה שאחד הילדים נשאל(המורה תמר כיתה ד) איך הוא מרגיש בכיתה (ילד ראשון,אמא טריה חשבה שהמורה באמת מתכוונת לשמוע אותו) וכאשר הוא ענה לה שבשעורי חשבון(שלה) משעמם לו וכו...קיבל את הרצאת החיים שלו(וגם אני) איך הוא בעצם לא יודע, כמה השעורים מרתקים אותו, חוויית חייו האולטימטיבית. מאז-הוא אמר שפעם הבאה שמישהו ישאל אותו איך הוא מרגיש, הוא יענה "בסדר" כי ככה המורה לא תעלב (כיתה ד- לפני 9 שנים). השבוע הייתי אצל מורה לאנגלית(כיתה ג) ניסיתי בעדינות לאמר לה שיש ילדים שאולי קשה להם ללמוד אנגלית בשיטה אודיאלית(שרק שומעים את המילים ולא כותבים) ויש אנשים כולל ילדים, שחשוב להם לראות משהו ויזואלי (גם אני לא קולטת כלום,אלא אם אני כותבת את זה) וקיבלתי את ההרצאה של החיים שלי, על כמה שהיא מורה מחוננת, ובכלל מה אני מבינה בהוראת אנגלית(כלום)ואם הילד לא ילמד אנגלית בכיתה ג הוא יכשל בבגרות וכו... אז כבר כל הגנים הג´ינג´ים שלי עלו לראש,ואמרתי לה שכל הילדים שלי שהתחילו אצלה בכיתות יסוד סיימו עם 6 מגורד את האנגלית הבסיסית ומשום מה בסוף י"א נבחנו ב5 יחידות ושניהם (בנתיים) קיבלו 100. צא ולמד שלא תמיד ניתן להקיש מכיתה ג על יב.... טוב, זה לא עזר. והטיפשות שלי, שחשבתי שהיא תקשיב לי. טוב לפחות שהתעקשתי לשוחח איתה ולא בנוכחות הילד. כיבוד -כן, תמיד ביסודי יש סוכריות לילדים(או להורים אולי?)
אסיפות הורים עורכות בממוצע 10 דקות
ועם המורים המקצועיים הפגישה היא לעיתים נדירות ממש. דווקא המורה בתיכון מחזיקה סוכריות לידה
ובהחלט גיליתי התעניינות בהרגשות הצאצצא- אבל רק אצל מורים ספורים ביותר... והילדים שלי אינם מוותרים על השתתפות (בטח, אלא מה, שנדבר מאחרוי גבם
) , אם כי , כמו אש"ש , בהחלט הייתי מעדיפה שיחה פרטית עם המורה, ומכיוון שכך, ומכיוון שגם המורה העדיפה את זה, אזי בפעם האחרנה קיימנו שיחת "טרום מפגש הורים" בטלפון, ואחרי יומים אסיפת הורים רשמית ותקנית
ובקשר ללימודי אנגלי בכיתה ג´ (שעליהם סיפרה אש"ש)( רציתי לספר משהו (ועם סיפרתי אותו בעבר, עמכם הסליחה). כשהייתה בתי בכיתה ה´, לא היה לה ראש ללימודים. היא היתה אז בנבחרת ארצית לריצה , ואימונים לתחרות, זה מה שהעסיק אותה. הציון שלה באנגלית היה על הפנים, וזה בלשון מעטה... היא לא הכינה שעורים, נכשלה בבחינות , ואני שהייתי רגילה שהיא תלמידה טובה, לא עקבתי מעקב מיוחד. בסוף השנה הואילה גב´ מורה לצלצל ולספר לי את כל זה. לשאלתי מדוע זה לא דווח לי- לא בטלפון אם אין למורה זמן, אלא לפחות במכתב, נעניתי שגם לזה אין לה זמן... כעסתי מאד, אבל זה היה כבר בכיה על חלב שנשפך. המורה דיברה על מבחן בתום החופש הגדול, והוסיפה שמילא, לא לכל התלמידים כשרון באנגלית, ואם היא תגיע לציון של 7-8, ז יהיה טוב . טוב, לבתי הסוררת לא היתה ברירה, והיא ישבהולמדה בחופש (ואני עמדתי ושמתי ככלב שתלמד). את הבחינה היא עבר בציון מצויין, אבל לא זה ה- PUNCH LINE של הסיפור, אלא מצבה באנגלית כיום, בכיתה י"א. היא תלמידה מצטיינת ממש באנגלית (וזכרו את דברי המורה ש"המורה דיברה על מבחן בתום החופש הגדול, והוסיפה שמילא, לא לכל התלמידים כשרון באנגלית, ואם היא תגיע לציון של 7-8, ז יהיה טוב"
)... מעניין כמה פוטנציאל של למידים , הצליחה אותה מורה לקבור! במקרה של בתי זה נגמר טוב, אבל מורה כזה עלול גם לחרב!!!
ועם המורים המקצועיים הפגישה היא לעיתים נדירות ממש. דווקא המורה בתיכון מחזיקה סוכריות לידה
אני הייתי באסיפת הורים של ילדי
וראיתי רק אכפתיות מהמורים. ראשית, קבעו את השעות בהתחשב בהורים שיש להם מספר ילדים. כך המורה של כיתה א ראתה אותי ראשונה, הרב של ג שני, והרב של ו שלישי. לשנים מילדי יש "בעיות". האחד בעל לקויות למידה למיניהן, והשני גאון בצורה יוצאת דופן (אפילו נשקל להקפיץ אותו שתי כיתות, מה שבסוף ירד מהפרק). הואיל וזה אותו בי"ס המורים גם ערים לפערים בין השנים הללו. הרב של הבכור עבר איתי מקצוע מקצוע, תוך התיחסות מקסימלית לבעיות שלו, כולל התיחסות לתחרות עם אחיו. הרב של השני, נגע אתי בבעיות התסכול שלו מהשעמום הרב, מה שמוביל אותו לאלימות לעתים, ובדרכי התמודדות משותפות בבעיה. המורה של א´ דנה אתי בחרדה של עופר מבי"ס ומה לעשות. המורים המקצועים אחד אחד, ישבו אתי וטכסו עצה - המורה לחשבון של הבכור, ישבה אתי מבחן מבחן, כדי לראות מה הסיבה למבחנים של 100 ולמבחנים של 60 (מצאנו את הסיבה - כלול בלקות הלמידה שלו). המורה לטבע של השני, התלוננה על העדר הקשה, וקבלה את עצתי לרדת מהילד ולתת לו לעסוק במה שהוא רוצה בשיעור, ובלבד שעד סוף השיעור הוא יגמור לעבור על כל החומר לבד . גם הוא וגם היא היו מרוצים. יצאתי מביה"ס בהרגשה, שהמטרה של המורים היא שהילדים יהנו בבי"ס וילמדו, ולא יתענו בבי"ס.
וראיתי רק אכפתיות מהמורים. ראשית, קבעו את השעות בהתחשב בהורים שיש להם מספר ילדים. כך המורה של כיתה א ראתה אותי ראשונה, הרב של ג שני, והרב של ו שלישי. לשנים מילדי יש "בעיות". האחד בעל לקויות למידה למיניהן, והשני גאון בצורה יוצאת דופן (אפילו נשקל להקפיץ אותו שתי כיתות, מה שבסוף ירד מהפרק). הואיל וזה אותו בי"ס המורים גם ערים לפערים בין השנים הללו. הרב של הבכור עבר איתי מקצוע מקצוע, תוך התיחסות מקסימלית לבעיות שלו, כולל התיחסות לתחרות עם אחיו. הרב של השני, נגע אתי בבעיות התסכול שלו מהשעמום הרב, מה שמוביל אותו לאלימות לעתים, ובדרכי התמודדות משותפות בבעיה. המורה של א´ דנה אתי בחרדה של עופר מבי"ס ומה לעשות. המורים המקצועים אחד אחד, ישבו אתי וטכסו עצה - המורה לחשבון של הבכור, ישבה אתי מבחן מבחן, כדי לראות מה הסיבה למבחנים של 100 ולמבחנים של 60 (מצאנו את הסיבה - כלול בלקות הלמידה שלו). המורה לטבע של השני, התלוננה על העדר הקשה, וקבלה את עצתי לרדת מהילד ולתת לו לעסוק במה שהוא רוצה בשיעור, ובלבד שעד סוף השיעור הוא יגמור לעבור על כל החומר לבד . גם הוא וגם היא היו מרוצים. יצאתי מביה"ס בהרגשה, שהמטרה של המורים היא שהילדים יהנו בבי"ס וילמדו, ולא יתענו בבי"ס.
למה האנטי הזה?
אנו לא מאכילים את הילדים וההורים בשום גלולות מרות. אני חושבת שאין ילד או הורה שמופתעים לשמוע מה יש למורה לומר באספת ההורים. ילד עם קשיים, אם לימודיים ואם התנהגותיים, נמצאים הוא והוריו בקשר קבוע עם המורה, כך שלא יכולות להיות הפתעות באספה. וזאת הזדמנות גם לילדים שתמיד מקסימים ונהדרים, לשמוע יחד עם הוריהם מילים חמות. כמה ילדים כבר חוטפים "שוק" באספה?
אנו לא מאכילים את הילדים וההורים בשום גלולות מרות. אני חושבת שאין ילד או הורה שמופתעים לשמוע מה יש למורה לומר באספת ההורים. ילד עם קשיים, אם לימודיים ואם התנהגותיים, נמצאים הוא והוריו בקשר קבוע עם המורה, כך שלא יכולות להיות הפתעות באספה. וזאת הזדמנות גם לילדים שתמיד מקסימים ונהדרים, לשמוע יחד עם הוריהם מילים חמות. כמה ילדים כבר חוטפים "שוק" באספה?
אני עדיין חיה בחממה
אני מורה בבי"ס יסודי ואני חושבת שילדים שעוזבים את בית-ספרי חוטפים שוק בחטיבה. אני חושבת שבי"ס יסודי הוא עדיין חממה לעומת מה שמצפה להם בעתיד (זאת אני שומעת מחברות לילדים בחטיבה ובתיכון) וגם כאם לילד ביסודי, אין לי מילים רעות לומר על אספות ההורים. תחשבו גם על ימי אספות ההורים כקשות מאד למורים.
אני מורה בבי"ס יסודי ואני חושבת שילדים שעוזבים את בית-ספרי חוטפים שוק בחטיבה. אני חושבת שבי"ס יסודי הוא עדיין חממה לעומת מה שמצפה להם בעתיד (זאת אני שומעת מחברות לילדים בחטיבה ובתיכון) וגם כאם לילד ביסודי, אין לי מילים רעות לומר על אספות ההורים. תחשבו גם על ימי אספות ההורים כקשות מאד למורים.
אחותו של שקספיר
New member
נוכח נפקד
כאמא לילד שהוא כבר חייל אני כבר בוגרת מוסדות החינוך השונים. מגן טרום חובה ועד חטיבות העליונות. בית ספר עירוני מקיף, בית ספר קיבוצי איזורי, ובי"ס פתוח. אולי למזלי,לא נתקלנו עד כה בבעיות בבית הספר וכאשר היה מה שמדומה לחצי בעיה, לא אני ולא המורה חיכינו לריטואל החצי שנתי. אני באמת ובתמים לא מבינה את הצורך הזה של המורות(יום קשה למורה כמו שאמרת) לדווח להורה שבועיים או שלשה לפני סיום המחצית או סיום השנה,על הישגיו הלימודיים- דוגרי לחלוטין מה איכפת לי אם יקבל 75 או 82 בתורה? מה זה ישנה עכשיו? למי זה משנה? העיתוי מול התוצר. מה אני אמורה לעשות אם הציון נמוך מהציפיה של הילד? (תעזבי את הציפיה שלי) להתמקח עם המורה? לעסוק במסחר ציונים? לא זו דרכי. ואם כל מה שמחנכות בבית ספר יסודי יכולות להציג לי ביום הורים, מול הילד ה"מקסים והנבון"(גם אם הוא כמובן ממש לא נבון ורחוק מלהיות מקסים) זה גליון ציונים עתידי,אז בעיניי זה מיותר. *והסוכריות היו לשם הבדיחה בלבד לדעתי. אגב, בכיתות הגבוהות יותר גרוע. המחנכות אפילו מתקשות לזהות מיהו הילד ומהו לומד אצלן. אגב, האמירה הזו האופיינית לבתי הספר היסודיים משום מה. לא נתקלתי עד כה בקשיי השתלבות בחטיבה (X4 ) ולא היה שום"שוק". השוק היחיד היה שלי, מספר שעות הלמוד המבוזבז ,שעות החור, ארגון מערכת לקוי, ובטלה מוגדרת בבית הספר. אבל לילדים הלימודים בחטיבה הביניים בהחלט לא היוו שוק. אלא להיפך. וכן-בית ספר יסודי הוא בהחלט חממה מול החטיבות. לילד יש שם, יש כיתה יש מורה. המנהלת מכירה את הילדים, את ההורים לעיתים. ואילו בחטיבות הענק , תוצר האינטגרציה המהוללת הכושלת,אין ילד ,אין יישות, יש תלמיד עם שעור פעם בכיתה זו ופעם בקבוצה אחרת. איש לא מכיר ,איש לא יודע ואכן יכול ילד ללכת לאיבוד במובן הלגמרי רוחני של הביטוי במסדרונות החטיבה, ויש סיכוי שאחרי כמה חודשים ישימו לב שנעדר. לסיום אנקדוטה, את הבכור הוצאתי מהחטיבה העליונה בעיר, והוא למד בבית ספר קיבוצי(והיה מאושר ואהב את בית הספר,את המורים, את החברים והכל היה אחלה כולל שהיה מרצון שלו בשבתות בבית הספר להשלים פרוייקטים). בסוף השנה השלישית שלו שם(מחצית שניה של י"ב) אני מקבלת שיחת טלפון מהמזכירות של החטיבה העליונה בעיר, שהיות והם מכינים תעודות גמר, או טקס גמר, הם שמים לב שלא שילמתי השנה את תשלומי וועד ההורים ומבקשים שאשלים את חובותיי לפני הטקס. היות וכדרכן של שיחות לא מזוהות, חשבתי שמדובר על בית הספר בו הוא לומד, שאלתי איזה חובות ואיזה כיתה (י"ב 3 ,אגב)הבטחתי לבדוק כי תמוה לי ולהחזיר תשובה. אבל כאשר התחלתי לבדוק- התברר לי שהילד לומד בי"ב 5 בכלל. ואין תשלום למזגנים וכל מיני... התקשרתי למחרת, לנסות להביו אולי טעו בילד, או בכיתה או בתשלום. ואז התברר לי שהילד שלי"למד "שנתיים וחצי במוסד שכף רגלו לא דרכה בו. כשהבנתי -ביקשתי לשוחח עם המנהל, כמובן שקיבלתי את סגן ג לנושאי הורים קרציות. הוא הבטיח בדיקה יסודית,איך יתכן שעד היום אני לא יודעת שהילד לא התייצב ללמודים מזה שנתים וחצי. הוא לא חזר אליי. מעניין למה?
כאמא לילד שהוא כבר חייל אני כבר בוגרת מוסדות החינוך השונים. מגן טרום חובה ועד חטיבות העליונות. בית ספר עירוני מקיף, בית ספר קיבוצי איזורי, ובי"ס פתוח. אולי למזלי,לא נתקלנו עד כה בבעיות בבית הספר וכאשר היה מה שמדומה לחצי בעיה, לא אני ולא המורה חיכינו לריטואל החצי שנתי. אני באמת ובתמים לא מבינה את הצורך הזה של המורות(יום קשה למורה כמו שאמרת) לדווח להורה שבועיים או שלשה לפני סיום המחצית או סיום השנה,על הישגיו הלימודיים- דוגרי לחלוטין מה איכפת לי אם יקבל 75 או 82 בתורה? מה זה ישנה עכשיו? למי זה משנה? העיתוי מול התוצר. מה אני אמורה לעשות אם הציון נמוך מהציפיה של הילד? (תעזבי את הציפיה שלי) להתמקח עם המורה? לעסוק במסחר ציונים? לא זו דרכי. ואם כל מה שמחנכות בבית ספר יסודי יכולות להציג לי ביום הורים, מול הילד ה"מקסים והנבון"(גם אם הוא כמובן ממש לא נבון ורחוק מלהיות מקסים) זה גליון ציונים עתידי,אז בעיניי זה מיותר. *והסוכריות היו לשם הבדיחה בלבד לדעתי. אגב, בכיתות הגבוהות יותר גרוע. המחנכות אפילו מתקשות לזהות מיהו הילד ומהו לומד אצלן. אגב, האמירה הזו האופיינית לבתי הספר היסודיים משום מה. לא נתקלתי עד כה בקשיי השתלבות בחטיבה (X4 ) ולא היה שום"שוק". השוק היחיד היה שלי, מספר שעות הלמוד המבוזבז ,שעות החור, ארגון מערכת לקוי, ובטלה מוגדרת בבית הספר. אבל לילדים הלימודים בחטיבה הביניים בהחלט לא היוו שוק. אלא להיפך. וכן-בית ספר יסודי הוא בהחלט חממה מול החטיבות. לילד יש שם, יש כיתה יש מורה. המנהלת מכירה את הילדים, את ההורים לעיתים. ואילו בחטיבות הענק , תוצר האינטגרציה המהוללת הכושלת,אין ילד ,אין יישות, יש תלמיד עם שעור פעם בכיתה זו ופעם בקבוצה אחרת. איש לא מכיר ,איש לא יודע ואכן יכול ילד ללכת לאיבוד במובן הלגמרי רוחני של הביטוי במסדרונות החטיבה, ויש סיכוי שאחרי כמה חודשים ישימו לב שנעדר. לסיום אנקדוטה, את הבכור הוצאתי מהחטיבה העליונה בעיר, והוא למד בבית ספר קיבוצי(והיה מאושר ואהב את בית הספר,את המורים, את החברים והכל היה אחלה כולל שהיה מרצון שלו בשבתות בבית הספר להשלים פרוייקטים). בסוף השנה השלישית שלו שם(מחצית שניה של י"ב) אני מקבלת שיחת טלפון מהמזכירות של החטיבה העליונה בעיר, שהיות והם מכינים תעודות גמר, או טקס גמר, הם שמים לב שלא שילמתי השנה את תשלומי וועד ההורים ומבקשים שאשלים את חובותיי לפני הטקס. היות וכדרכן של שיחות לא מזוהות, חשבתי שמדובר על בית הספר בו הוא לומד, שאלתי איזה חובות ואיזה כיתה (י"ב 3 ,אגב)הבטחתי לבדוק כי תמוה לי ולהחזיר תשובה. אבל כאשר התחלתי לבדוק- התברר לי שהילד לומד בי"ב 5 בכלל. ואין תשלום למזגנים וכל מיני... התקשרתי למחרת, לנסות להביו אולי טעו בילד, או בכיתה או בתשלום. ואז התברר לי שהילד שלי"למד "שנתיים וחצי במוסד שכף רגלו לא דרכה בו. כשהבנתי -ביקשתי לשוחח עם המנהל, כמובן שקיבלתי את סגן ג לנושאי הורים קרציות. הוא הבטיח בדיקה יסודית,איך יתכן שעד היום אני לא יודעת שהילד לא התייצב ללמודים מזה שנתים וחצי. הוא לא חזר אליי. מעניין למה?
נהניתי לקרוא מה שכתבת../images/Emo140.gif
ואת לא הראשונה שמתארת את ביה"ס הקבוציים כמקומות טובים לילדים. אצלנו בישוב, ילדי כתות ו´ די חרדים מהעלייה לחטיבה. משלוש כתות בשכבה עוברים ל-7. מהכרות עם ילדים עוד מהגן, נפגשים עם ילדים מעוד בי"ס בישוב+ילדי מושבים בסביבה. שלא נדבר על המבחנים והלחצים. ביסודי מחנכת נמצאת רוב השעות בכתה. בחטיבה, היא יכולה להיות 3 שעות ובשאר השעות בכתות אחרות, כך שהקשר בינה לבין הילדים אחר, לפעמים מנוכר.
ואת לא הראשונה שמתארת את ביה"ס הקבוציים כמקומות טובים לילדים. אצלנו בישוב, ילדי כתות ו´ די חרדים מהעלייה לחטיבה. משלוש כתות בשכבה עוברים ל-7. מהכרות עם ילדים עוד מהגן, נפגשים עם ילדים מעוד בי"ס בישוב+ילדי מושבים בסביבה. שלא נדבר על המבחנים והלחצים. ביסודי מחנכת נמצאת רוב השעות בכתה. בחטיבה, היא יכולה להיות 3 שעות ובשאר השעות בכתות אחרות, כך שהקשר בינה לבין הילדים אחר, לפעמים מנוכר.
ואכן, הגור שלי,שמסיים ...
השנה כיתה ו´, הודיע למורה (שאגב אני מלאת הערכה ותודה אליה
) שהוא היה מעדיף להשאר עוד כמה זמן בביה"ס הנוכחי, במקום לעבור לחטיבה... וזה בי"ס מרוחק במקצת מביתינו , שאיננו "שייכים " אליו, ונלחמנו - אני ובן הזוג - על מנת שהוא ילמד שם. זה בי"ס גיל בעיר דרך אגב. רק זה הקרוב לביתנו , הוא בי"ס שסובל מהרבה מאד אלימות, עקב כך , שהוא בי"ס שקולט, בין השאר, גם תלמידים משכונת מצוקה. ועל כך עדיין לא דיברנו...
השנה כיתה ו´, הודיע למורה (שאגב אני מלאת הערכה ותודה אליה
DizzyMissLizzy
New member
יש לי מה להעיר לגבי ימי הורים
אני מקפידה לכל ימי ההורים. (להבדיל מ"אסיפות הורים" שנערכות בתחילת שנה לכל ההורים ביחד). אני חושבת שחובתו של ההורה להיות מודע למצבו של הילד בלימודים. מפריע לי מאד שבכתות הגבוהות (בחטיבת הביניים ובתיכון) יום ההורים משמש כמעט אך ורק לצורך העברת רשימת הציונים בבחינות. בשביל זה אין לי צורך להגיע לביה"ס. ילדי מראים לי כל מבחן שקיבלו (גם כשהוא ראוי לפליק עם החגורה.. סתתםםםם...). כשאני באה ליום הורים מטרתי לדעת דברים שמעבר לכך: - איך הילד משתלב מבחינה חברתית - איך הוא משתתף בשיעורים - הכנת שיעורים - התנהגות בשיעור וכיוצא באלה... אך לצערי רק במקרים נדירים המורים יכולים לתת לי את האינפורמציה הזו. ואנקדוטה קטנה: שמה של בתי הגדולה הוא שם הנפוץ יותר לבנים. באחד מימי ההורים המחנך הקריא לי את ההערות שכתבה לו אחת המורות המקצועיות: " התלמיד לומד יפה מאד" מה שאומר, שהמורה שכתבה את ההערה אפילו לא ידעה במי מדובר כשכתבה את ההערות, ורק העתיקה את הציונים.
אני מקפידה לכל ימי ההורים. (להבדיל מ"אסיפות הורים" שנערכות בתחילת שנה לכל ההורים ביחד). אני חושבת שחובתו של ההורה להיות מודע למצבו של הילד בלימודים. מפריע לי מאד שבכתות הגבוהות (בחטיבת הביניים ובתיכון) יום ההורים משמש כמעט אך ורק לצורך העברת רשימת הציונים בבחינות. בשביל זה אין לי צורך להגיע לביה"ס. ילדי מראים לי כל מבחן שקיבלו (גם כשהוא ראוי לפליק עם החגורה.. סתתםםםם...). כשאני באה ליום הורים מטרתי לדעת דברים שמעבר לכך: - איך הילד משתלב מבחינה חברתית - איך הוא משתתף בשיעורים - הכנת שיעורים - התנהגות בשיעור וכיוצא באלה... אך לצערי רק במקרים נדירים המורים יכולים לתת לי את האינפורמציה הזו. ואנקדוטה קטנה: שמה של בתי הגדולה הוא שם הנפוץ יותר לבנים. באחד מימי ההורים המחנך הקריא לי את ההערות שכתבה לו אחת המורות המקצועיות: " התלמיד לומד יפה מאד" מה שאומר, שהמורה שכתבה את ההערה אפילו לא ידעה במי מדובר כשכתבה את ההערות, ורק העתיקה את הציונים.
הערכה מעצבת, הערכה מסכמת,
הערכה חלופית. בבית הספר היסודי שלנו אין מבחנים בכיתות א-ג, אין תעודות לחלוטין והפגישות עם ההורים היא הדרך להעביר את ההערכה להורים על לימודי הילד. אצלינו מתייחסים לכך ברצינות רבה ולפי דעתי האחריות היא לא פחות על ההורים מאשר על המורות. לי אישית חשוב לשמוע ולהשמיע. הילד נוכח בשיחות ונותנים לו להתבטא ולומר מה הוא חושב. בדרך כלל גם מתייחסים למה שיהיה הלאה אפילו לגבי השנה הבאה. במוסד אצלינו, מוסד חינוכי, לא מוסד למפגרים... אני משתדלת לקבוע עם המחנכות להיפגש לא ביום הורים עצמו. כך שיהיה מספיק זמן. הבנות נוכחות כמובן ותמיד יש להם מה לומר....
חשובה להערכתי ההערכה המעצבת יותר מהמסכמת. כי בזון הראשונה אנחנו בודקים מה היה קודם ומה לשנות הלאה כדי שיהיה יותר טוב בעתיד. ומבחינתי תמיד אגיע לאסיפת הורים. דרך אגב, תמיד בעלי ואני הולכים. הוא משתתף בכל אסיפות ההורים בלי יוצא מן הכלל ואני לא אלך בלעדיו בדיוק כפי שהוא לא ילך בלעדי. זה תופס גם לגבי רופא ילדים, מסיבות סוף שנה, ימים מיוחדים בביה"ס, תחרויות ספורט וכו´. אלה גם הילדים שלו, לא פחות משהם שלי.
הערכה חלופית. בבית הספר היסודי שלנו אין מבחנים בכיתות א-ג, אין תעודות לחלוטין והפגישות עם ההורים היא הדרך להעביר את ההערכה להורים על לימודי הילד. אצלינו מתייחסים לכך ברצינות רבה ולפי דעתי האחריות היא לא פחות על ההורים מאשר על המורות. לי אישית חשוב לשמוע ולהשמיע. הילד נוכח בשיחות ונותנים לו להתבטא ולומר מה הוא חושב. בדרך כלל גם מתייחסים למה שיהיה הלאה אפילו לגבי השנה הבאה. במוסד אצלינו, מוסד חינוכי, לא מוסד למפגרים... אני משתדלת לקבוע עם המחנכות להיפגש לא ביום הורים עצמו. כך שיהיה מספיק זמן. הבנות נוכחות כמובן ותמיד יש להם מה לומר....
לגבי ההערכה בכיתות א-ג
הרי אני מלאת הערכה לשיטה הזו
הרבה יותר אפקטיבי להעריך ו"לעצב" מאשר לחלק ציונים ולהדביק תויות בגיל כזה!! לגבי בעלך, הרי גם לו , בהחלט מגיעה תעודת הערכה
. מה שכן, הרי אינכם הולכים יחד לכל ביקור אצל רופטא ילדים, או שכן? נראה לי בזבוז משאבים במין מפעל משותף שכזה (כלומר מפעל של חיים בזוג וגידול ילדים).
הרי אני מלאת הערכה לשיטה הזו
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.