אסור לאהוב?

[צב רץ]

אסור לאהוב?

כשאני פוגש חבר אנחנו מתחבקים. גם כשאני פוגש את בני המשפחה. חיבוקים ונשיקות. וכשהילדים רואים אותי כשאני חוזר מהעבודה - חיבוקים ונשיקות. אז למה חצי חודש אסור לי להתקרב לאשתי? לפני אלפיים שנה בנות ישראל החמירו על עצמן לספור שבעה נקיים לא רק על זיבה אלא על נידה וכל טיפת דם כחרדל. אבל בזמנים ההם הכל היה שונה. בעיקר הקשר בין בני זוג שהיום הוא חברי וקרוב נפשית. אשתי היא החבר הכי טוב שלי. אם עצוב לה היא לא רצה לאמא שלה ולא לחברה או לשכנה. היא צריכה את הכתף שלי. כמו כן לא נשכח שזה היה לפני חדר"ג. אני משוכנע שקרוב היום בו יקומו רבנים אמיצים ויבינו שהדבר הנכון הוא להחזיר עטרה ליושנה: 1. החזרת דין דמי טהרה ליולדת לאחר שבוע / שבועיים. 2. ביטול שבעה נקיים לנידה. אם יעשו כך אני מוכן לוותר להם על החומרות היתרות שבדיני ההרחקה כדי לעשות סייג לכריתות. בימי הנידה לא נזרוק ולא נמסור חפצים וכו'. לסיכום: יש להשאיר סייגים שמרחיקים מחיוב כרת, אבל לבטל תוספות שנוספו על דיני התורה הקדושה. כך גם המחפפים יבינו מתי הם נדרשים להתאמץ ולשמור על התורה כי לא בשמים היא. לרוב האנשים שנחשפים לחומרות ברור שזה בלתי אפשרי וניתנה תורה למלאכים.

 

[איש המתח]

החצי חודש...זה בשביל שתחזק את....

התקשורת שלך בינך לבינה. ויש עוד טעמים לדבר.

 

[צב רץ]

אתה עובד בבזק או בסלקום?

תפסיק להטריד בנושא תקשורת. אתה מדקלם קשקושים ששמעת בסמינרים או משהו כזה? אם יש משהו שמזיק לתקשורת הוא להתנתק לכל כך הרבה זמן! חצי חודש כל חודש! התקשורת הכי טובה היתה כשאשתי היתה בהיריון. בלי הפסקות. החיבוק והנשיקה הם אחלה תקשורת בלי שום קשר ליחסי מין.

 

[איש המתח]

כנראה שעדיין לא למדץ על העם הזה....

שנקרא נשים.

 

[חי בסרטים]

אסור

סתם. אל תעלב משום-דבר שאתה הולך לשמוע-ואם כן אז סליחה מראש. (אני גם לא מתכוון לעשות דיון בנושא) 1 תאר לעצמך שכל העם היהודי יסכים איתך. תאר לעצמך שכל העם היהודי יסכים גם איתי. נמחקה התורה. 2 בדיוק כמו שיש לנו מצות טהרת המשפחה - יש לנו מצוה מהתורה להשמע לחכמים ולדבריהם "ככל אשר יורוך" ואם לא נשמע להם מחקנו את התורה 3 הישרדותו של העם היהודי היתה בזכות קבלת העם את דברי מנהיגיו ,אם לא - לא היינו פה 4 לכל מצווה יש טעם גם ע"פ הקבלה - למרות שלמראית עין אנחנו לא מבינים (להזכירך -חלק רציני ממצוות התורה נוגד את השכל-פרה אדומה וכו..) בכ"ז צריכים לקיים כי הזהר כותב דברים חמורים בעיניין=זאת הסיבה שהזהר התגלה רק בדורות האחרונים-כי לפני זה לא היינו יכולים לעמוד בחומרות שהוא מציב בגלל צער הגלות. אבל עכשיו המצב "קצת" יותר טוב אז צריך לעשות השתדלות.. 5 אחת מסיבות הריחוק היא כדי שעם ישראל כעם מיוחד ביותר ,עם ה' ,לא יהיו כמו בהמות או כמו גויים.. "ובחוקותיהם לא תלכו" 6 עוד סיבה, לאדם כאדם יש הרבה תכונות של חיה (ראה את עם ישמעאל לדוגמא..) אחת התכונות היא המיאוס שלו בבן/בבת זוג לאחר זמן מסויים הריחוק הזה, כמו שחז"ל מבקשים מביא את האדם לידי סוג של געגוע ועוד כמה דברים + ואז בתוצאה הכללית --> פחות נמאס לו במקרה הגרוע / לא נמאס לו ---> במקרה הטוב. 7 מדובר בעיניינים של טומאה וטהרה שאין השכל מבין כל עוד הוא בגוף גשמי-->ולטומאה יש השלכות רציניות שיכולות להביא לדברים נוראים ---> מה שמזכיר לי ליעץ לך לשמוע שעורי תורה באופן קבוע --> ככה גם תינצל ממכשולים , וגם תשאל כל שאלה שעולה לך לראש---> במקרה הכי גרוע תחכים.. 8 קיצור זמן ההפסקה יוביל לקיצור חייו של הגבר 9 תרשום לעצמך כלל(שגיליתי במרוצת הזמן): המצוות של חז"ל מתחלקות ל2: אלו שהמדע גילה את התועלת שלהן ואלו שלא ומי שמקיים את דברי חז"ל בתמימות -> זוכה בכל הקופה. 10 מצווה לאהוב (בקשר לכותרת שלך..) שנה טובה ומאושרת. אליהו.

 

[אופירA]

מותר לאהוב -

אסור לפרוץ גדר עריות!!! התורה לא השתנתה בדורות אלו, ולא השתנתה בדורות אחרים, ולא תשתנה אף פעם. הקב"ה לא התחרט ולא שינה את דעתו, והרבנים לא צריכים לעשות שום שינויים בשום מבנה הלכתי. להיפך - אסור להם באיסור חמור לעשות שום שינוי בשום מבנה הלכתי. רבנים "אמיצים" שקמו ושינו הלכות קמו ונפלו לאורך כל הדורות, ותוצאות מעשיהם נראות עד היום ברחובות, רחמנא ליצלן. הרבנים האמיצים מעולם לא שינו את ההלכה, ובזכותם התורה נשמרה לאורך כל הדורות, כפי שציווה בורא עולם - שאת רצונו אנו מחוייבים לקיים, ולרצונו אנו צריכים להתאים את רצוננו הפרטי. לגבי בעייתך הפרטית: קרבה נפשית אינה נמנעת כתוצאה מחוסר מגע פיזי. זה דבר שצריך אולי ללמוד איך להגיע אליו, אבל הוא לא מסובך נורא. החיבוקים עם החבר לא הם שגורמים לקירבה הנפשית, אלא מבטאים את הקירבה הנפשית. יש עוד דרכים לבטא את הקירבה הנפשית, וטוב לעשות את הביטוי הזה בכל הדרכים השונות, לא רק כדי לגוון אלא גם כדי להביא את הקירבה הנפשית לביטוי העמוק ביותר, ושלא יהיה שום צל של ספק שהיא תלויה בדבר (בטל הדבר, בטלה הקירבה!). אחת הדרכים המעולות לביטוי קרבה נפשית הוא נתינה. הענקה. חסד. לעשות טובה. ויש עוד הרבה. מאד מגוונות. קרבה נפשית שאינה תלויה בחיבוקים ובנשיקות בלבד, תתקיים גם כאשר חס ושלום האשה או הבעל או הילדים הפכו לנכים קשים בעקבות תאונת דרכים, תתקיים גם כאשר הבעל והאשה הפכו לזקנים ומכוערים, וגם כאשר ילד שהתבגר שוב אינו סובל חיבוקים ונשיקות מסיבה זו או אחרת (הבן שלי לא נותן לי לגעת בו!!!!! מזל שהוא נותן לי לבשל ולעשות כביסה עבורו...). היא תתקיים גם בתנאי גלות, כשאחד מבני הזוג נאלץ להיעדר מהבית במשך תקופה ארוכה והקשר נשאר בטלפון או במכתבים (מיילים...). היא תשרוד את כל הניסיונות כולם. טוב להדק אותה ולאמן אותה בכל הטכניקות, לא לתלות אותה רק במגע פיזי.

 

[בסג]

מעניין ומעורר מחשבה

אולם, בהתאם לאופי התפתחות ההלכה המקובל, נאלץ לחכות עד להקמתה המחודשת של סנהדרין מקובלת מוסמכת של 71 דיינים, שתוציא פסיקה לכל עם ישראל. עד אז... אין הרבה מה לעשות (יש בכל"ז מעט דברים שניתן לעשות, ואכמ"ל).

 

[צב רץ]

סוף סוף מישהו רציני.

היום סיפרתי לאשתי על מה שכתבתי והיא הקשתה עליי: אם חז"ל הוסיפו חששות וסייגים על התורה, הרי הם הפרו את מערכת הכללים האלוקית. האם ה' רוצה שנקיים את חומרות חז"ל או את דברי התורה? ועניתי לה שהיא צודקת. אבל תפקידינו כאן אינו ללכת אחרי הציווי האלוקי, אלא לעשות "ככל אשר יורוך". ודווקא בסוגיה זו שאינה מתקבלת על הדעת ועל הלב וסותרת את התחושות הבריאות והאנושיות שלנו, דווקא כאן אנו מקיימים "ועשית ככל אשר יורוך". ומה הקב"ה רוצה? - התשובה של ר' יהושע לר' אליעזר: "לא בשמיים היא"! ועדיין אני קורא וצועק לרבנים: אינני מורד. אני אתכם. בבקשה הצילו! פיקחו עיניים ולב! צריך למצוא נתיב להקל ולנסות להחזיר עטרה ליושנה , כלומר להחזיר את הגלגל אחורה ולבטל חומרות שנספחו בשעתן וחונקות אותנו עד שאנחנו מגיעים לסף קריסה.

 

[בסג]

אני מסכים מאד.

 

[gdisrael]

אי אפשר לשנות את דברי

הראשונים, וכיוצא מכך ממשיכיהם. מהסיבה הפשוטה : אתה חושב בשכלך, שקל וחומר - אינו מגיע לגרגיר שכל הישר שהיה לגדולינו. וכל שכן, לסיעתא דשמיא שהיה להם בפסיקת הלכות (שלך אין) על כן טהרתם, זככיותם, וצדקותם. מעבר לכך, מלבד השכל הישר שאין להשוות בין שלהם לשלך (ולא משנה עד כמה הוא עובד במבחן-המציאות) מלבד הסיעתא דשמיא (שבין כה וכה מספיקה, ואף מעבר) פעלו לרוב ברוח-הקודש, ובטעמים רוחניים (ואף על גבול הנבואיים) שהנך אפילו לא יכול "להתחיל" לתפוס את האות ה"ראשונה", של "הגדרתם" (אפילו לא של עצמם, קל וחומר הוויתם וטעמם). אז בכלל ממידת הגאווה לעלות טענה כמו שלך, אבל עכשיו אני מדבר באופן תיאורתי גרידא. אם אתה רוצה שנתחיל עם השכליות (שעל כן רב נבייש את עצמנו, שאנחנו בכלל קוראים תיגר על חכמת-חז"ל, ואף לא, אלא על הבאים אחריהם, מאות שנים לאחר מכן) אז גם מהיבט וניתוח פסיכולגי-חברתי, וגם על פי הנתונים בשטח (ואכן, זהו דבר שכן עמד במבחן-המציאות), 14 יום זה מושלם מבחינת התקשורת בין בני הזוג (ואין כל קשר לחברת סלקום\בזק, אז שמור על רצינות, כי הנך מוציא עצמך בור ועם הארץ). ומעבר לכל המבחנים התיאורתיים, לענ"ד, מבחני המציאות (לפחות בפן היהודי, שפועל ע"פ מציאות גרידא) הם בעלי נקודות ההתייחסות הגבוהות ביותר. ועל פיהם (להבדיל ממבחני-התיאורת שעל פיהם נוהגים הפילוספיים וחוקרי-החכמות-החיצוניות) פעלו חכמינו ז"ל. כי הם חוו את דבריהם בצורה אמפירית, הן בהיה\הוה\יהיה. ולא על פי מבחן מציאות, שכולל אותך ואת אשתך בפרט. ובטח שלא נשנה את ההלכה-היהודית בכלל מפאת הפרט. ואני אתן דוגמא מעשית, לפני שחזרתי בתשובה, ועוד הייתי בבית-ספר חילוני, המורה שלי - אשר למדה באוניברסיטה פסיכולגיה וחברה, סיפרה לי שהייתה לה חברה (חילונית כמותה, ספק אתאיסטית) שעשתה עבודת מחקר על מנהגי-אבלות בתרבויות שונות לאורך כל ההיסטוריה האנושית. היא סיפרה לי שהיא טיילה בכל העולם, ואף הגיעה לשבטים וכפרים נידחים וחשוכי ושכוחי-אל, וקיבצה את כל מנהגי האבלות ברבים בין תרבויות העולם. ולאחר חקירה מעמיקה של זמן רב, היא הגיעה למסקנה, שמנהגי האבלות ביהדות, הם פשוט בנויים בצורה מ-ו-ש-ל-מ-ת (ואני הייתי אומר, אלוהיים) וזה רק מראה לה, שלא משנה מי היו חז"ל, הם היו פסיכולוגיים-גאוניים, שאף היום אי אפשר להתחרות בהם. מכיוון שאם חוקרים את נפש האדם, וצורת ההתמודדות, מכל הבחינות, בפרט עניין המוות. הזמנים אותם מקציבה היהדות, ובפרט כל המנהגים, זה מותאם ובנוי מבחינה מושלמת ! והכי אפקטיבי מכל התרבויות בעולם ! אז אם ב - X נסמוך, אז ב - Y לאו ? ועוד בחכמת הפסיכולגיה של חז"ל, שעולה על חכמת הפסיכולגיים-פילוספיים לאורך כל הדורות, בפרט עכשיו ! ונפיל את כל בניין ההלכה-היהודית-פסיכולגית-חברתית, על שיקול דעתך הצולע (סלח לי על הבוטות, פשוט "צולע" כנאמר על שיקול הדעת, אפילו אם יאמר על גדול-הדור, תהיה מחמאה בהשוואה לשיקול דעתם של האמוראים הקדושים). אני חושב שהעברתי בצורה מספקת את הרעיון והכוונה שלי. נכון שאולי, בשורה תחתונה, נראה לך שהתחמקתי מהכשל הלוגי - אך גם לא יהיה אכפת לי להתעמק בו. פשוט מלכתחילה, הצעתי לך לחסוך זמן חשוב. שעל כן, לא נוכל מעולם ולעולם לקרוא תיגר על האבחנה-האמפירית (פסיכולגית במקרה האמור) של חז"ל, וטו לא. ויש דברים בגו

כל טוב ובשורות טובות !

 

[שאדופאקס]

צב רץ אני איתך

אחד הדברים שאני נתקל בהם בקושי גדול זו התקופה הקשה הזאת.. באופן אישי אני לא נוהג לזרוק חפצים אלא מעביר כמו בכל יום רגיל.. בכל זאת יש גבול.. לא הייתי רוצה שהילדים שלי יגידו (במיוחד אם יש אנשים בסביבה): "שוב פעם אנחנו בתקופה שאבא ואמא משחקים מסירות" או "אבא שוב מבולבל, כל פעם שאמא רוצה משהו זה נופל לו מהידיים." ילדים הם עם חכם והם קולטים דברים כאלו מאוד בקלות.. אבל על הפה שלהם הם לא יודעים לשמור בכזו קלות ואני רואה בזה הרבה יותר שמירה על בינו לבינה מאשר לשחק מסירות ואז כל העולם יודע מה קורה עם חיי האישות שלי ושל אשתי.. נתקלתי בדילמה הזו לאחר שעברנו הפלה בשבוע מתקדם.. ע"פ ההלכה היא הייתה אסורה לי אבל.. אשתי ואני היינו צריכים אחד את השני לחיבוק ונחמה.. אני לא רואה מצב שאשתי בוכה בגלל שקשה לה והיא עצובה ואני לא יכול לתת לה כתף ולחבק אותה.. בעיניי החיבוק הזה הרבה יותר חזק ומשמעותי מכל הלכה שלא תהיה.. היהדות היום מאוד מתקדמת ויש היום רבנים מתירים שפעם היו הס מלהזכיר או אפילו לדבר איתם.. אולי באמת הגיע הזמן להתחיל לדבר על זה..

 

[gdisrael]

לפחות אתה איתו, אבל לא עם ה'

לא בכדי ה' ציווה "ככל אשר יורוך" סימן, שהוא סמך על המורים אשר הביא לעם ישראל, שנלך על פי דרכיהם, דהיינו דרכו. אתה יכול לחפש תירוצים עד מחר, אך זוהי דרכם של כסילים. התירוצים שלך, הם תירוצים בשקל, ומילא - אם היו בהם ממש. עניין הילדים - 1) אם אתם חיים בקהילה דתית, אין בכך כל עניין של "למראית אוזן", מכיוון שכל העולם מודע למצב שמירת הנידה. 2) מעבר לכך, אתה לא חייבים למסור, אתם יכולים להניח על השולחן, כאשר השני לוקח החפץ (הדבר). בעניין ההפלה... מסתבר שאתה לא רואה מצב, אבל חכמינו והקדוש ברוך הוא רואים, אז מי מפה צריך לצאת בחוץ ? זוהי גם מבחן אמונה. ואכן, אם מחר אשתך תבוא לך בדיפרסיה קשה ואובססיבית, שהיא נכנסת לדכאונות חמורים, אלא אם כן, בעלה אוכל איתה חזיר (ותאמין לי , ראיתי דוגמאות שאפילו לא יכולות לעלות בדמיון להפרעות-נפש, אז זה לא כל כך בל-מציאותי). האם זה נותן לך היתר לאכול עמה חזיר ? קל וחומר, אם תגיד שיש לה אובססיה לרצח המוני שנעשה בידי כל חברי המשפחה ? התלך עמה לעשות הנ"ל ? וברוך השם בתפילתנו כתוב, "גומל חסדים -טובים-". אנחנו לא מצווים לעשות חסדים, כי גם כאשר אתה נותן לנרקומן את המנה שלו - זהו חסד, מכיוון שהוא נואש ונזקק. אלא חסדים טובים. כאשר אתה מנחם את אשתך, בין אם זה בא בחשבון שמירת-נגיעה, אכילת-כשר, ו"אל-תרצח", זהו איסור גמור ! אז ידידי, שורה תחתונה - אתם רוצים לכפור בעיקר, ולעבור על תורת ישראל הקדושה, ועל חכמינו - ניחא. אתם מחפשים לכך תירוצים בשקל, שכל מי שעיניו בראשו ילגלג רק מלקרואם - ניחא. אתם חושבים שכל העולם התורני-יהודי, שפועל באותה מתכונת כבר אלפי שנים, כאשר אנשים בעלי שכל ישר שלא סופר את שלכם, ורוח הקודש שאם הייתם חווים אותה מוחכם היה מתנוון, ופועל במתכונת שעשויה על פי רצון השם - יקום על הרגליים, ויחרוג ממנהגו הקדוש, בגלל כמה מפונקים ואנשים חסרי יראת שמיים, שכל יומם זוהי תאוות בשרים וכהנה ... אז, עד כאן.

 

[נאמן למקורות]

אסור לישון?

כמה אני אוהב לישון, למה אני חייב לקום כל בוקר מוקדם לקריאת שמע? אסור לאכול? למה אני חייב לחפש מקום בעל תעודת כשרות, למה לא מספיקה תעודה ווטרינרית? אנשים יקרים - תפנימו. ספר "שולחן ערוך" הוא ספר ההפעלה של המכונה הזו הקרויה "אדם". כמו שבמכונת כביסה אנחנו ניצמד לספר אותו כתב הייצרן - כי הוא היודע הכי טוב את דרך ההפעלה של המכונה, כך את חיינו ננהל לפי ספר ההפעלה, כי הייצרן - זה שייצר אותנו - יודע הכי טוב איך צריך להפעיל את המכונה הזו הקרויה "אדם". זה כל הבסיס על רגל אחת. לאחר שנפנים זאת - נלך ללמוד את טעמי המצוות והאיסורים.

 

[gdisrael]

מילים כדורבנות

אבל ידידי, רבי "נאמן למקורות", אל לך לטרוח, ולבזבז כוחות-נפשייך, כי זה מיותר ולשווא נעשה, ועל כך נאמר "עיינים להם ולא יראו, אזניים להם ולא ישמעו". מי שמעלה דעות כאלו שאמורות למעלה, השקפת עולמו ודעותיו רקובות מהבסיס. ושום הודעה בפורום לא תשנה עניין זה. ועל כך נאמר, שכל היהדות מבוססת על "נעשה ונשמע". ודרך פעולתם, היא גרידא "נשמע ונעשה". שמירת-נידה לא מקובלת עליי (לא נשמע), לא אכוף אותה (לא נעשה). ומעיד על חוסר יראת שמיים גמור. שעל כן, קודם אנחנו עושים בשביל הקב"ה, ומתאימים את החיים למצוות האמורות. ולא נהפוך הוא. ומה שמקומם, אדם רוצה לעבור על חוקי-התורה, שיעבור לעצמו ובעצמו. מכאן, עד ל"לחפש לכך תירוצים", ולדרוש שכל עולם התורה והיהדות השתנה בשביל צרכיהם המוגנים. לענ"ד, על אף חופש הביטוי בפורום, רק על הביזיון היה צריך למחוק את הודעותיהם. זהו בפירוש התקוממות וקריאת תיגר על החלטות, פסיקות, השקפות, קביעות, וחכמת חז"ל. כל טוב ובשורות טובות!

 

[ספורטאי בכושר]

אהבתי!