הו.... תן לי כח...
הזכרת לי את השיר של אריאל זילבר, וזה השיר שתמיד זורק אותי לשיר מוטיבציה של אלטון ג'ון- still standing. את באמת מלהטטת בין אינספור מטלות ומשימות, אבל הריצה היא קודם כל בשביל הנפש. זה בדיוק זמן האיכות שלך עם עצמך, זו המנוחה שלך (כי אצלנו בפולניה את יודעת איפה נחים באמת). את זו שכתבה שיוצאת לרוץ כדי להתמודד עם כל השדים בחייה. אנחנו רצות למען עצמנו, לא כדי לעשות רושם על מישהו עם תוצאה מהירה. הצורך לרוץ אצלנו הוא נפשי לפני הכל. ולכן, זה לא באמת משנה באיזו מהירות את רצה. או כמו שמור אומרת: "תגידי תודה שאת כאן", שאת יכולה לרוץ. כשאנחנו נפצעות אנחנו רק מייחלות לרגע שבו נוכל לרוץ בכלל, לא חשוב באיזה קצב. קל מאוד להכנס ללחץ של תוצאות והישגים (מי כמוני יודעת), אבל אם ההנאה מהריצה נפגמת- זה הזמן לעצור את התהליך ולקחת צעד אחורה. בדיוק מה שגלעד כתב (וכתב נפלא וכל כך נכון)- הרי הגענו לכאן כדי להנות, לאולימפיאדה כבר לא יקחו אותנו. אין לך כח או חשק לאימוני איכות? עזבי אותם. יומם יגיע במוקדם או במאוחר. אני מרגישה אצלי ירידה במהירות הריצה, ונאלצת לקבל את זה כתוצאה של הבחירות שעשיתי- להתפזר על פני כמה ענפי ספורט במקביל, לדחוף רכיבות שטח שאינן רשומות בתכנית כי אני פשוט חייבת לעשות סיבוב בסינגלים בעונת הפריחה המשגעת. אל תשכחי לטפח את הנשמה, תני לה מה שהיא צריכה. גם אם זו ריצה ממש איטית. וכן, תרימי ראש בזמן הריצה, נסי לתפוס את הזריחה כשהיא קורית. תתמכרי לרגע הזה ותהני ממנו
מקווה שהריצה שלך היום היתה נהדרת
הזכרת לי את השיר של אריאל זילבר, וזה השיר שתמיד זורק אותי לשיר מוטיבציה של אלטון ג'ון- still standing. את באמת מלהטטת בין אינספור מטלות ומשימות, אבל הריצה היא קודם כל בשביל הנפש. זה בדיוק זמן האיכות שלך עם עצמך, זו המנוחה שלך (כי אצלנו בפולניה את יודעת איפה נחים באמת). את זו שכתבה שיוצאת לרוץ כדי להתמודד עם כל השדים בחייה. אנחנו רצות למען עצמנו, לא כדי לעשות רושם על מישהו עם תוצאה מהירה. הצורך לרוץ אצלנו הוא נפשי לפני הכל. ולכן, זה לא באמת משנה באיזו מהירות את רצה. או כמו שמור אומרת: "תגידי תודה שאת כאן", שאת יכולה לרוץ. כשאנחנו נפצעות אנחנו רק מייחלות לרגע שבו נוכל לרוץ בכלל, לא חשוב באיזה קצב. קל מאוד להכנס ללחץ של תוצאות והישגים (מי כמוני יודעת), אבל אם ההנאה מהריצה נפגמת- זה הזמן לעצור את התהליך ולקחת צעד אחורה. בדיוק מה שגלעד כתב (וכתב נפלא וכל כך נכון)- הרי הגענו לכאן כדי להנות, לאולימפיאדה כבר לא יקחו אותנו. אין לך כח או חשק לאימוני איכות? עזבי אותם. יומם יגיע במוקדם או במאוחר. אני מרגישה אצלי ירידה במהירות הריצה, ונאלצת לקבל את זה כתוצאה של הבחירות שעשיתי- להתפזר על פני כמה ענפי ספורט במקביל, לדחוף רכיבות שטח שאינן רשומות בתכנית כי אני פשוט חייבת לעשות סיבוב בסינגלים בעונת הפריחה המשגעת. אל תשכחי לטפח את הנשמה, תני לה מה שהיא צריכה. גם אם זו ריצה ממש איטית. וכן, תרימי ראש בזמן הריצה, נסי לתפוס את הזריחה כשהיא קורית. תתמכרי לרגע הזה ותהני ממנו
