אנשי האוטובוסים
למרות ששלומצי המליצה על משהו אחד, החלטתי לעשות משהו אחר
.. זוכרים שפעם פעם קיטלגתי על אוטובוסים או משהו? אז יאללה.. אחרי 3 וחצי שנים או משהו
.. שוב פעם - קיטלוג של אנשים באוטובוסים (הקיטלוג כתוב בלשון זכר אך הוא מתייחס לכל ארבעת המינים) - לה לה לה, הולכים להסעה (הממ.. חרוז עלוב) בבוקר, ושיט, פספסנו. לאחר שכל הילדים רואים אותך רץ וצוחקים עליך והפיוזים שלך לפני פיצוץ גרעיני, אתה קולט שאתה חייב לחכות לאוטובוס. שיט. מחכים.. בזמן שמחכים יש את האישה הזקנה, התאילנדי/ת והמעשן. תמיד. עולים לאוטובוס ומתיישבים. היום אכתוב על כך - המסריח - אוקיי, מצאתם מקום פנוי, וכל המבטים של האנשים סביבכם הוא כמו רגע של לפני הירייה ב"המערב הפרוע" ועושים מבט תוקפני של "מי שתופס ראשון" ועוד מבט של "וזה הולך להיות אני, חביבי". אם הצלחת להתיישב, כולם מסתכלים עליך במבט של רצח בעיניים. התיישבת ליד איזו אישה בסביבות גיל ה50/גבר זקן. למשך 5 שניות. ואז מגיעה המכה, לפתע מגיעות לנחיריך המושלמות והחושניות כל מיני ניחוחות של.. משהו לא מוגדר. פלוץ? לא. סיגריות? לפעמים. חיה מתה? סביר להניח. בכל מקרה, מנסים להיות מנומסים, ולשתוק. בשלב מסויים נכנעים לריח הבלתי נסבל, קמים ומנסים לצאת כמה שיותר כדי שלא יחשבו בביה"ס שגם אתם לא צחצחתם בבוקר, או יותר גרוע מכך - אתם בכת השטן. האמא עם הילד - שוב, אותה סיטואציה כנ"ל והצלחתם לתפוס מקום. מה לעשות שהתיישבתם ליד אמא עם ילד? בהתחלה, אתם מסתכלים על הילד במבט של "אוי, חמדמד" וחושבים על עוד 10 שנים, שיהיה לכם ילד גם. אט אט, הילד מתחיל לבעוט, לצרוח, לבכות ואתם מתחילים להסתכל עליו יותר ב"אוקיי, תרגע". לבסוף אתם נשברים והמחשבה שלכם עליו היא בערך כמו על ילד ה"למה?" של בריאות כללית. אתם רוצים להרוג אותו. אוקיי, לא להגזים, אבל בואו נגיד, משהו לא נעים? איזה ספאנק קטן? איזו סטירה? איזו כאפה? גם במקרה הזה, הפתרון היחיד הוא או באמת לתת מכה לילד (אפשרות לא כ"כ סבירה, אלא אם כן אתם סוציופאתים), או פשוט לרדת מהאוטובוס ולהחליט על סירוס/קשירת חצוצרות. הנער המעצבן - אוקיי. התיישבתם. פתאום לידכם מתיישב נער, בגילכם או יותר מבוגר, עם ה"סחבק" שלו. הוא מתיישב לא לכיוון שלכם, "לא מזיק" אתם חושבים. אך לא לזמן רב. פתאום הטמבל המעצבן, מחליט ללכת עם חברו מכות, והוא נותן לכם מכות במגוון צורות, נופל עליכם עם הראש בזמן צחוק מטופש על חבר שלו באמרות מפגרות כמו "יא-אללה, עכשיו אתה מת", "יא חרא, אמא שלך זונה/שרמוטה/תמשיכו להיות יצירתיים (וסלחו לי על השפה)", בועט בכם (ואז מתחילים לעלות פלאשבקים מהילד) וכל מיני דברים אחרים. בואו נגיד, שאם היה לי נשק באותם הרגעים, הייתי עכשיו בכלא, או לחילופין באיזה בית משוגעים
(לקחת הכל בהומור, תפוז). מנהל השיחה - התיישבתם מול יצור. ילד, סבתא, מוטציה חייזרית (כלומר - כריסטינה אגילרה. ויסלחו לי המעריצות [עצוב שקיים כזה דבר בכלל]), זה לא משנה. לפתע השני מתחיל לפתח שיחה "אתה חוזר מביה"ס?", אתם, במצב רוח מעוצבן, אבל מחוסר ברירה של נימוס צבוע מחייכים ואומרים "כן" בליווי הנהון. כנראה שהשני לא מבין את הרמז, וממשיך "אהה.. אז אתה לומד *כאן וכאן*?", אתם מהנהנים, בחיוך קצת פחות מתוק, בניסיון נואש להראות לו שאתם לא מעוניינים בשיחה. הוא ממשיך, ובערך כל השיחה מתקדמת לחיוכים נבוכים וצבועים והנהוני ראש. אתם יורדים בכאב ראש, וכל יצור אחר שמנסה לדבר אתכם אחרי (מה שבד"כ קורה עם אמא) אתם מאיימים עליו שאם אתם עוד פעם מחייכים ומהנהנים, אתם תשברו את הלסת והראש יתפוצץ. ושיזהרו.
. מקווה שנהניתם. שרשרו תגובות
.
למרות ששלומצי המליצה על משהו אחד, החלטתי לעשות משהו אחר
