אודין כותבת איתי את ההודעה...
שתי הנשים הרפו מהשקיקים שאחזו בהם, והצעירה ביניהם, בעלת הפגיון, נאחנחה לרווחה. הבוגרת יותר התקרבה לעבר החבורה וירדה מסוסה, אך לא הרפתה מהמטה שבידה. "שמי נוקסריה, ראש המסדר האדום במועצת המכשפים, וזאת אחותי הצעירה, טריסקל, קוסמת מתחילה." אמרה בקול רגוע ובוטח. "נשלחתי בידי טופיאה, ראש מועצת המכשפים, בכדי לעצור את דילטור, מכשף שחור גלימה שגנב כדור בדולח מכושף שמאפשר לו לשנות ולנסוע בזמן. ייקח זמן עד שיילמד להשתמש בו, מאחר והוא יועד לשימוש ראשי המסדרים. פגשתי את אחותי בדרך, ואנו רוכבות ייחד, לעת עתה." טריסקל קפצה מסוסה, ואחזה אף היא במטהה. "שלום. אחותי פגשה אותי ליד הר קולדלי, כאשר נמלטתי מפני חבורת עלפים שחושבת שכישוף הוא פשע זדוני ואסור." היא הביטה בחשש מה אל העלף, אך אחותה רמזה לה במבט להמשיך. "למזלי, אומנתי בחרב ולא רק בקסם. לאחר שהנפת החרב הרתיעה את רובם, הטלתי על השאר כישוף שנה, וברחתי כל עוד יש לי הזדמנות. בשעת המילוט פגשתי בנוקסריה. והמשכנו בדרכינו." היא העבירה מבטה הנוקב מהחבורה לעבר אחותה, התקרבה לעברה ולחשה לאוזנה דבר מה שבני החבורה לא יכלו לשמוע. אך העלף הביט בהן בכעס, והשידונית הסתכלה עליהן במעין חיוך נסתר. רק אוזן חדה כשל עלף וכשל שידון (למרות שהייתה חצי שידונית) יכלה לשמוע את המשפט הקצר שאמרה טריסקל לנוקסריה.