אני מפחדת שעוד תתחרטו..
שנכנסתם לקרוא את ההודעה שלי... טוב בכללי.. המצב בבית גועל נפש
ההורים שלי לא מסוגלים לחיות שבועיים בלי סקנדל ענק ואז הם מפסיקים לדבר לפחות לאיזה חודש ואני תמיד תקועה באמצע.. . אמא שלי קצת מעורערת בנפשה (גם החיים שלה לא מי יודע מה קלים) ואחרי כל סקנדל כזה היא מסוגלת להזיק לעצמה, לא פעם היא איימה להתאבד
אני מפחדת להיכנס לריבים איתה בגלל זה אני מעדיפה להסכים ולעשות את שלי בשקט =/ בעקבות מצבה הנהדר של אמי אני לא יכולה לשתף אותה בכל הדברים... כי אני מפחדת מהתגובות שלה
יש לי שתי אחיות שלא מי יודע מה יציבות בחיים שלהן. .לא ממש יודעות מה בדיוק הן רוצות ואני צריכה להנחות אותן ולקחת ביד לכל מקום (שתיהן גדולות ממני =/) התרחקתי מהרבה אנשים, במיוחד מהחברים שלי בבית כי אני מרגישה שהרבה מהם נורא נורא צבועים... ואני שונאת שקרים וצביעות.. זה אחד הדברים השנואים עליי ביותר (וגם הברזות - עומר) ... הלימודים אחושרמוטא קשים לי!! אני כבר לא יודעת... מצד אחד הבית ספר הזה תרם לי הרבה מצד שני.. נורא נורא קשה לי.. יש לי לחץ עצום.. חסרות לי שעות שינה בצורה כרונית ... אני חושזרת כל יום מתל אביב בבאסה הביתה, כי אין לי מה לחפש בנס ציונה חוץ מאשר את החדר שלי עם המיטה הנוחה שלי כי כל החברים שהיו לי בנס ציונה לפני שהתחלתי ללמוד בתל אביב, נהפכו לערסים ופאקצות ואני מרגישה כמו ילדה מסכנה ... אפילו בכיפור נשארתי בבית, לא רציתי ללכת למרכז ששורץ בגועל נפש
בנוסף לכל נמאס לי להיות הבוגרת בכל מקום.. במשפחה בחבר'ה... נמאס לי שכולם באים אליי עם הבעיות שלהם ללא הפסקה, נמאס לי לפתור את הבעיות של אחרים כשאת הבעיות שלי אף אחד לא פותר.. עם הבעיות שלי אני צריכה להתמודד לבד ואף אחד לא יודע איך לעזור לי.. (כמו שציינתי לאמא אני לא יכולה לפנות) לא יודעת .. רע לי יש לי הרגשה של גועל נפש כלפי העולם
ואני לא מבינה מה עדיין מחזיק אותי על הרגליים.. אני חושבת שעומר.. עם התמיכה השקטה שהוא נותן לי.. לפחות זה כבר משהו
וגם כמו שחן אמרה בשביל להגיע לעומר אני צריכה לעבור חצי ארץ.. ומה יהיה כשהוא יתגייס