חדשנות?
לא הסכמנו לברוח מהמילה הזאת כל עוד נפשנו בנו? מאחר שרוב המוסיקה שאני אוהב דווקא מוצאה מהשנות התשעים ומעלה, כמעט ומיותר להגיד שאני לא מסכים איתך. אני לא יודע איך בדיוק מדדת את כמות היצירתיות, אבל אני חושב שדי ברור שזה לא מדויק בכלל, בגלל העובדה הפשוטה שהיום יש פשוט הרבה יותר להקות מאשר שהיו בשנות השבעים. יותר להקות, יותר אנשים יצירתיים, ולכן יותר יצירתיות. זה יוצר מצב שבו יש תחרות הרבה יותר גדולה, ולכן אנשים צריכים להתאמץ מאוד על מנת לפרסם את יצירתם ברבים. לצערנו, המאמץ הזה הוא לא תמיד מוסיקלי גרידא. בכל אופן, מאחר שיש יותר מבחר, אז יש גם יותר דברים מובחרים, אבל מצד שני - מרוב דובים אין יער. לך תמצא עכשיו להקה טובה בים של להקות שגרתיות. מעבר לזה, אם אתה שואל מה הסיבה לכך שהיום הפרוגרסיב לא פופולרי כמו שהוא היה פעם, לזה יש אלף ואחת סיבות, שממש אין סבלנות לפרט אותן. בין היתר זה קשור בשינויים כלליים, מדיניים וחברתיים: נפילת הקומוניזם, שנות השמונים, חברות התקליטים מצאו דרך טוב יותר להרוויח כסף על המוסיקה, שנות השמונים, התפתחות כלי המדיה והשפעתם על בני אדם, וכמובן, שנות השמונים. באשר לחדשנות - קשה להתווכח על זה, אבל מבחינת סאונד והגשה - כל הזמן מחדשים. מוסיקה של שנות השמונים לא נשמעת בכלל כמו של שנות השבעים, וזו של שנות התשעים אלפיים לא נשמעת בכלל כמו של שנות השמונים והשבעים והשישים, מלבד להקות רטרו למיניהן. מבחינה מוסיקלית יבשה, לא נעשה שינוי מהותי אם בכלל בנושאים כמו הרמוניה, משקל וקצב וכו', ואפילו נעשתה נסיגה, אבל זה רק כשמדובר במוסיקה פופולרית. במחתרת האוונגארד עדיין נעשים דברים שונים לגמרי, כפי שכבר דובר עליהם בפורום פעם או פעמיים. וחוץ מזה, פוסט-מודרניזם . . . . . . . . . . .