אנשים!!!! כואב לי הלב!!!

[דוזר הראשון]

אנשים!!!! כואב לי הלב!!!

מה אתם עושים לילדים שלכם?! אתם נותנים להם ריטלין?! אני כותב את זה כילד שניסו לתת לו ריטלין ללא הצלחה.... כאילו התרופה "עזרה" פלאים אבל סירבתי לקחת אותה.... אנשים! הילדים שלכם מסטולים טבעית! הם במצב של "היי" תמידי (ת'אמת שלא מחייב כ"כ) ריטלין אכ משפר את ההשיגים בלימודים.... אבל הוא מדכא את הנפש אני ממש לא רוצה להשוויץ ולהתפאר אבל בכללי אני אדם משכיל ואינטלגנט שעף מהלימודים בסוף י"א (אמנם השלמתי 12 שנות לימוד אבל מחוץ למוסד הלמודים שלי). הADHD/ADD נותן לילד שלך מעוף נותן לו דמיון נותן לו עומק אין לי ספק שלא הייתי מי שאני בלי ה"הפרעה" עד כיתה ח' שרדתי בלי בעיה לא הייתי לומד והייתי בעל ממוצע הציונים הגבוה בכיתה. אבל הלימודים בתיכון דורשים יותר מהיגיון פשוט שם "נכשלתי" בגדול. ניסו לתת לי ריטלין התנו את זה בסילוק מהבי"ס אני לא הסכמתי זה פשוט מדכא את הנפש... לילדים שלכם יש את הניצוץ (שיכול כמובן להימצא באנשים ללא הפרעות קשב וריכוז אבל הוא לענ"ד נפוץ יותר אצלהם) את הזיק את המוזה את ההשראה את כל הכוחות של היצירה שיש בעולם כוחות של כתיבה של שירה של מוזיקה ואמנות וכן גם כוחות אנליטיים מפותחים אין אפס הADHD זה רק ברכה. באמת אל תסממו את הילדים שלכם. תנו להם הכוונה נסו לעזור להם כי הלימודים זה גם חשוב אבל אל תקחו מהם הכוח את הניצוץ את הלהבה ואת ה"חלק אלו-ה ממעל" שלהם. תנו להם להיות עצמם אל תנסו להפוך אותם לעצמכם.

 

[zivadina]

האם לטפל ב-ADHD?

שלום דוזר הראשון. היה מעניין לקרוא את תגובותיך. אנחנו פורום של אנשים שכן החליטו לטפל ב-ADHD שלהם ושל ילדיהם, ואשר חושבים שהטיפול התרופתי הוא הכי מועיל. למסקנה הזאת הגענו אחרי שנים רבות של גישות כמו שלך ואחרות. לכן, קיבלת במה להבעת דעותיך (המוכרות לנו), ומכאן והלאה תן לנו ללכת בדרך שבחרנו ואל תטריד אותנו. אני מכבדת את דעתך, ואתה מתבקש לכבד את דעתי. כל טוב לך.

 

[putmusicon]

בעד ריטלין

שלום דוזר הראשון כמטפלת במוסיקה שעובדת הרבה עם ילדים שסובלים מהפרעות קשב וריכוז מלווה בהיפראקטיביות- אני רוצה להדגיש את הקשיים הרגשיים שמלווים את ההפרעה כשהיא לא מטופלת תרופתית (במקרה הצורך). הילדים האלה חווים תסכולים תמידיים וכך הדימוי העצמי שלהם ממש נמוך - משם קשה מאוד לעלות חזרה ללא התערבות רגשית. מה שהכי הכי כואב לראות מהצד - זה את הניכור החברתי - ילדים כמו מבוגרים יכולים להיות מוצפים מחוסר השקט שהילדים סובלים ממנו - לכן הם מתרחקים - ומן הצד השני היה אצלי גם ילד - שההורים לא הרשו לילדים שלהם לשחק/לדבר איתו - כי הוא היה תמיד מחוץ לכיתה וסחף אחריו ילדים נוספים. הילד ממש סבל מחרם חברתי. אז מה עומד מול מה?

 

[דוזר הראשון]

אני מעולם לא סבלתי מדברים כאלו.

להיפך העיפו אותי מהתיכון על זה "שהנהגתי אווירת בטלה וחוסר לימודים" "ושגרמתי להידרדרות לכלל המחזור" דברים שאני גאה עליהם. לא סבלתי משום בעיה חברתית בעקבות זה שאני לפעמים היפראקטיבי (לא תמיד זה בא במעין מאניה דיפרסיה כזאתי (אני לא סובל ממאניה דיפרסיה קלינית!)) להיפך זה דווקא מאוד עוזר בתחום החברתי לדעתי לפחות בגיל התיכון אם לא ביסודי. לגבי החרם של ההורים: זו בעיה ספציפית של ילד מסוים אני בטוח שיש ילדים שהריטלין נחוץ להם אבל הבעיה היא שהיד של ההורים והרופאים קלה מאוד על הדק הריטלין וזה פשוט מדכא נשמות. תנו לילדים שלכם להחליט! הם יודו לכם.

 

[putmusicon]

אשריך - אך יש כאלה שכן

כל מקרה לגופו - כל ילד הוא אחר, וכל ילד מגיב אחרת, יש ילדים עם יכולת רגשית יותר גבוהה ויש שלא.

 

[IMadd2]

רטלין גורם לכאב ראש, ולא לכאב לב../images/Emo8.gif

תוצאה של מחקרים רפואיים ארוכי טווח, עם תוצאות מוכחות. לכל שיטה, לכל דרך, יש חסרונות, ובשיכלול החיובי והשלילי בסופו של יום, ברטלין עוזר כמעט לכולם (כלומר למי אובחן כ-ADHD). כנראה שאתה מעבר ל"כמעט". האם יתכן שלא נתת צ'אנס אמיתי לנסות את הרטלין ולהביא לברור מקיף אודות המינון שרצוי לך? משפטים שהשראתם קיבלתי מעיון בכרטיסך, ואנא קבל זאת בחיוך

.... 1. אילו היית מטפל בעצמך באמצעות רטלין, אפשר שעיסוקך העיקרי היה מכובד יותר מאשר "חיטוט באף". 2. לפי תחומי הענין הרבים שלך (איש שעוסק בכל והכל בו), הוא מעיד יותר מכל על בעיותך וחוסר המיקוד והבחירה בתחומים נבחרים. על זה נאמר "תפסת מרובה - לא תפסת" כלום !! חומר למחשבה.

 

[דוזר הראשון]

המממממ...

"חיטוט באף" נכתב בהומור כמו העיסוקים "מובטל" אף שאני לא במעגל האבטלה. וכמו"כ אני לא עוסק בטיטוא רחובות וכן אני לא עוסק בצורפות. אני מתכוון ללמוד באוניברסיטה במגמה ריאלית (יש לי בגרות לא מלאה אבל כמעט מלאה עם מגמה ריאלית) ואני לא חושב שפיספסתי שום דבר. הרפואה יכולה לתת מענה לבעיות שהיא מכירה הרפואה אני מכירה ב-"נפש/נשמה" ולא יודעת להתמודד עם זה. אחת הבעיות הקשות ביותר בחברה המודרנית הייתה סיווג כל חריג כ"סובל" וניסיון לרפאות אותו. כל הטווח ההגדרות כ"נורמלי" ו"לא נורמלי" הוא מעוות יותר מדיוק לכנות אותו "שיגרתי ו"לא שיגרתי" לא אני לא שיגרתי! ואני גאה בזה! וזה מעולם לא הפריע לי.

 

[דוזר הראשון]

אני=אינה כמובן.

 

[גלית999]

גם לי כאב הלב - לפניי הריטלין!

מכיון שאני רואה בתגובתך תגובה כנה כדאי שתדע - לפניי הריטלין היה לנו ילד חכם שאף אחד חוץ מאתנו לא ידע זאת... ילד מוכשר ביותר שנתקל בקשיים בכל מקום שרק פנה אליו, לדבריך הצלחת לשרוד ללא כל קושי עד לכתה ח', ואילו אני מתכוונת על הרבה קודם, עכשיו ב"ה בני פורח (והוא מקבל ריטלין רק פעם בבוקר) ונפשו... ממש לא מדוכאת אלא שמחה ומאושרת, והניצוץ - רק מנצנץ באור חזק יותר.

 

[דוזר הראשון]

כל ילד הוא שונה אין ספק.

אבל לדעתי צריך לנסות כל אלטרנטיבה אחרת לפני הריטלין (וריטלין יכול גם להיות ממכר אגב) יד הרופאים/ המטפלים וגם ידם של ההורים קלה מידי על "הדק הריטלין" וזה חבל. לריטלין יש שם גרוע מאוד בעולם (דודה שלי פרופ' לפסיכולוגיה בארה"ב) וגם בארץ ההתייחסות אליו שלילית. הפרופיל,קבוצת האיכות,והדפ"ר (דירוג פסיכוטכני ראשוני) הצבאיים שלי גבוהים מאוד (97,56,90) ושל חבר שלי (שהוא אדם מוכשר מאוד) פרופיל 64 וקב"א 50 בגלל הריטלין בצבא לא שואלים אותך "אתה סובל מהפרעות קשב וריכוז" אלא "האם אתה לוקח ריטלין" כי מחקרים של הצבא טוענים שריטלין גורם לתות ושאין שיפור אמיתי בהתנהגות אלא רק תחת השפת התרופה ולכן חיילים שלוקחים ריטלין לא יכולים להיות קרביים. אבל חיילים שלא לוקחים ריטלין ההפרעה בד"כ נעלמת להם (וכמעט תמיד לפחות ההפרעות ההנהגותיות) באיזור גיל 18. (לי אישית אין הפרעות של התפרעות או של חוצפה וכו' מכיתה ו' אלא רק של העדרות משיעורים וכו')

 

[05 מיכל]

על הכללות

בתי אלרגית לאופטלגין. בפעם הבאה שתשתמש בו - חייה יהיו בסכנה. היזהר דוזר, אופטלגין הוא סכנת חיים! במילים אחרות: אם ילד מרגיש שהרטלין "מכבה אותו", או שיש סימנים אחרים לכך - יש צורך בשיקול דעת רציני. אם, לעומת זאת, ילד אוהב את האפשרויות שהרטלין פותח לפניו, זו העדפה אותנטית של הילד המסוים עם אישיותו המסוימת. העובדה שאצלך זה "כיבה את הניצוץ" או שהיית ב"היי" כרוני היא בהחלט סיבה למה לא לתת לך רטלין; אבל השפעת הרטלין עליך בהחלט איננה סיבה מדוע למנוע את הרטלין למשל מבני, שנהנה בעזרתו מהריכוז הדרוש לו, והודות לכך יכול ללמוד בקצב וברמה שמספקים את סקרנותו ואת יכולתו הגבוהה. אז בלי הכללות!

 

[נסיכה ג]

תחשוב רגע דוזר...

הבן שלי בן ה- 9 לוקח לבד ריטלין בכל בוקר!!! אתה חושב שהוא היה לוקח ריטלין אם זה היה עושה לו רע???? מאז שהוא לוקח ריטלין כל ההישגים שלו השתפרו: בלימודים (הוא אטוטו בין המצטיינים של הכיתה). מבחינה חברתית: הוא ילד אהוב ומקובל בכיתה, אף אחד לא כועס עליו הוא לא עושה דברים מסוכנים שהחלק האימפוליסבי של התכונה שלו גורם לו לעשות, הוא לא מפטפט פיפוטי סרק בזמן השיעור ועוד הרבה מאוד הישגים... תחשוב, תחשוב ושוב תחשוב מה לדעתך גורם לו לקחת את "הכדור"?

 

[דוזר הראשון]

הממממ....

הרצון לרצאות אותך. הרצון להוכיח לך שהוא יכול. לענ"ד (ואולי זאת חוצפה כי אני לא מכיר את הילד) לא האימננט האישי שלו הוא הגורם לו לקחת את הכדור. הטענה לגבי מקובלות בחברה מפתיעה אותי כי אני מעולם לא סבלתי מבעיות חברתיות.

 

[spidergirl]

מכל השרשור יוצא

שאו שלא מתאים לך ריטלין או שלא לקחת את מינון הנכון. אני לוקחת ריטלין שנתיים מרצוני החופשי, אף אחד לא הכריח אותי. זה לא מדכא אותי, לא לקח את הניצוץ, הדמיון ומה שבינהם. ריטלין לא גורע, רק מוסיף.

 

[דליה.ד]

אני רוצה לדבר על זמניות ויחסיות

הכוונה היא שאנחנו נותנים טיפול תרופתי בשעות בית הספר כאשר ילדינו זקוקים לכל משאביהם כדי להצליח אקדמית ולהבטיח לעצמם עתיד (ומה לעשות במדינה מערבית עתיד = השכלה! וללא השכלה האפשרויות בעתיד מצטמצמות). כאשר אין צורך לתת ריטלין - אלא אם כן הדבר פשוט בלתי נסבל והילד עצמו סובל - בדרך כלל נמנע מלתת את התרופה ונאפשר לילד להביע את חיותו, מרצו, האנרגיות שלו וכו'. לפחות כך אני נוהגת. לפעמים אני נאלצת להחליט היכן המחיר הכי גבוה שהילד שלי משלם...האם כאשר מעיפים אותו מהכיתה ומתייחסים אליו כפגע רע? האם כאשר אינו יכול לקשור שיחה ולנהל מערכת יחסי גומלין עם חבריו? האם כאשר הוא מתרוצץ בחוסר מנוחה, מטריף את כולם, מותח את עצבי המבוגרים ומגיע לרמת התגכרות בלתי נסבלת על אחיו? או שמא כאשר הוא יכול לנצל את משאביו הקוגנטיביים הגבוהים, כאשר הוא עונה נכון ומקבל חיזוק מהמורה? כאשר הוא מגיע מאורגן לכיתה, אינו מפריע, משתף פעולה ומצליח למלא את מטלותיו? כאשר הוא יכול לשחק עם חבריו בלי להקלע לתגרות? כאשר הוא נינוח, משוחח עם כולם יפה, עוזר לאחים הקטנים ומטפל בהם, משחק עם אחיותיו הגדולות, צוחק עימן על נושאים שברומו של עולם (העולם שלהם כמובן

)? והכי חשוב, שאנחנו כהוריו יכולים להינות ממנו, לדבר איתו, לגלות את ליבו הרגיש ואת חכמתו ולהתגאות בו.... שיקול דעת הוא חלק בלתי נפרד מחייו של הורה לילד עם adhd וכמו בכל דבר בחיים אין טוב בלי רע ולהיפך!

 

[שרה16]

קצת בורות ופחד,וקצת פנטזיה...

לילדי ADHD יש איזה שהוא נתק בשלב שבין הקלט והפלט שבמח,ויזואלית,תדמיין את החומר שבכדור נכנס ברווח שבין הקלט/פלט והאור נדלק באחת! אבל זה לא אומר שמושתל במח שבב שמשנה אישיות והופך את הילד לרובוט מהלך.. זה אומר שבטווח הזמן של השפעת הכדור,אין נתק! הילד שלי מנגן על גיטרה ושר,בעל חגורה כחולה בקראטה וספורטאי טוב. גבוה לגילו ומקובל חברתית... אני לא יודעת אם כל אלו היו מתקיימים אם היינו מתעלמים מהנתק. יכול להיות שדווקא ילד שלא מצליח למצות את הפוטנציאל השיכלי שלו,מרגיש מנודה ומנותק משאר בני גילו,יפנה לנחמה בחומרים פחות קונבציונליים שבאמת יכבו את ה"ניצוץ". ולך דוזר, אני מאחלת רק טוב ,ושתדע לנווט את הלהט לאפיקי יצירה מבורכים.