"אנשים ואינטרנט"

שירז**

New member
"אנשים ואינטרנט"

משהו שקראתי ומעבירה אותו לכאן האומנם צודק?. ניכתב ע"י גולש בשם יותם קדוש. "הלו פרדי הלו כן כן "הלו פרדי הלו הלו\כן? - לא!\טוב תודה להתראות הלו פרדי הלו הלו\למה? - ככה!\טוב הבנתי\הבנת? אני שמח שהתקשרת!\הלו פרדי הלו הלו\איך? - לא יודע\מי יודע?..." (מתוך - "הלו פרדי", `רדיו בלה בלה`, החברים של נטאשה 3-1992) הלו! הלו! יש פה מישהו? הבדידות כאן גדולה מאוד! הלו! הלו! אני לא יודע אם זה הפורום המתאים לזה, אבל יש לי משהו שהייתי רוצה להעלות לדיון - האם באמת יש פה מישהו? אני לא מתכוון רק עכשיו - אני מתכוון בכלל, בכל המקום הזה, המקום הכאילו ענקי הזה, שקוראים לו אינטרנט - נראה לי פתאום שיש בזה כלשהו טעם של פלסטיק, של משהו קצת מזוייף, כי אנחנו לא באמת מכירים פה אנשים, אנחנו יותר מכירים פה מסכות, דימויים, הצגות - יכול להיות שזה פשוט רגע של הארה פתאומית אצלי ושמחר זה יחלוף לי, אבל גם אם אנחנו מגיעים לרמה יותר עמוקה של הכרה עם אחד מאלה שאנחנו פוגשים פה אז במפגשים שלנו איתם במציאות זה גם נראה מזוייף, כי הכל חייב להיות "נחמד" ו"נורמלי" כל הזמן שזה פשוט מגעיל. אני לא אומר שאין מקרים שאנשים באמת מגיעים להכרה העמוקה הזאת, אבל בשביל זה צריך ממש להתעקש על זה. אתם יודעים איך קוראים לזה? ניכור! כן! הנה ניכור! זו דוגמא של ניכור! וממה זה נוצר? מהתתתרבות הפוסטמודרנית! כן! הנה פוסטמודרניזם! זה פוסטמודרניזם! אני לא דורש גילוי נפשי עמוק וכואב בכל הודעה - אני רק רוצה שאולי נהיה פחות צבועים פה? אפשר? נראה לי שזו גם לא השאלה ההתחלתית - השאלה הראשונה היא: רוצים?
 
והקלישאה הידועה..

"כל העולם במה וכל בני האדם בו הם שחקנים". אני כותבת את זה כי בהרבה מהדיונים כאן ובכלל, עולה שוב ושוב הנושא של ה"משחק" באינטרנט והצגת המסכות בפורומים, בצ´טים ובכלל. אבל תסמונת המסכות הזאת (ככה אני קוראת לזה) לא נולדה עם האינטרנט אלא התחילה עוד הרבה הרבה לפניו. בכל מקום אנחנו לובשים מסיכות כדי לעשות רושם. אז אולי האינטרנט זה המקום הכי נפוץ ובולט בעניין הזה. אחריו אפשר להכניס לרשימה: ראיונות עבודה, פגישה ראשונה עם בן/בת המין השני וכן הלאה... אני יודעת שלא חידשתי כלום במה שכתבתי כאן. אבל יש לי הרגשה לפעמים, שכשכותבים על המסכות והעמדת הפנים באינטרנט, לפעמים שוכחים שככה זה בעצם גם בחיים האמיתיים, ברוב התחומים אם לא בכולם.
 

e-magine

New member
אני חושב שהתנסיתי כמה פעמים

בתחושה שאת מתארת, אני לא יודע עד כמה אני יכול לתאר את זה במילים, אבל זה קרא לי בעיקר כאשר פתאום משהו זז. תתארו לעצמכם שאתם מסתכלים על איזה בניין מפואר ומדהים, אתם מתפלאים ממנו, ממש מהמם, אתם מתקרבים, ממשיכים להתלהב, עוד יותר מהמם, ואז, פתאום זזים כמה צעדים הצידה, לקלוט זווית אחרת, להתרשם ופתאום, בום! זה לא בניין בכלל, זו תפאורה לקולנוע. זו רק חזית, מאחורה פיגום ערום ועלוב!
 
למעלה