עדיין
יש הבדל בין לשמוע על מישו שנהרג ואתה הכרת אותו, אפילו ורטואלית, לעומת מישו שלא הכרת. מה שאני דאגתי למשל למירי שהיתה ברחביה בשעת הפיגוע במוצאי שבת, שיומיים לא הצלחתי ליצור איתה קשה - ואחרי שדברתי איתה וברוך ה´ הכל פחות או יותר בסדר, הרגשתי שירדה לי אבן מהלב, הרגשתי יותר טוב. מה, שמחתי על זה שמישהו נהרג? שמחתי על זה שמישו נהרג אבל הוא לא היא? לא. אבל עדיין זה הבדל. זה למה על קרובים יושבים שבעה ועל שכנים לא. מה אתה לא עצוב עליהם? בטח שאתה עצוב. אבל חלק ממך, עד כמה שאפשר להגיד את זה, שמח, שזה שאתה מכיר יצא ללא פגע ברוך ה´. זה שני דברים שונים. 1. אתה עצוב על ההרוגים שנרצחו בפיגוע, אלה שלא הכרת. 2. אתה שמח על זה שאלה שאתה כן מכיר, הם בסדר. זה ההבדל. כן יש פה לב לאנשים. לב גדול לב רחב. רק הם צריכים לפתוח אותו. להשתמש בו! למה הפורום הזה צריך להיות דכאוני למה? כמה פעמים צריך לבקש כדי שתעשו טובה ותשימו משו נחמד משו מעניין כמו איזה משאל על הצבע האהוב השיר והספר... זה עד כדי כך קשה??? ככה התיאשנו? ככה וויתרנו ושלחנו את הפורום הזה לאבדון? אל-ג´י פאלקון.