ואני שני
האמת שכבר כתבתי את הסיפור לפני יומיים, אבל הייתה לי הפסקת חשמל בבית שנייה לפני ששלחתי, אז אני אקצר. על ההופעה שמעתי מאח שלי, והוא לא סבל את אלאניס באותה התקופה. תוך שנייה התקשרתי לטלי, שהיא החברה הכי טובה שלי, והודעתי לה שאלאניס באה לארץ. אחרי עשר דקות של קולות מוזרים (שאמורים להביע עד כמה אנחנו שמחים), התעשתנו, והחלטנו להתקשר להזמין כרטיסים. לא היה אכפת לנו כמה זה יעלה, מבחינתנו למשכן את הבית... באותו היום כבר הזמנו שני כרטיסים לשורק הראשונה בקיסריה ... אם אני לא טועה, אז עוד לפני אלאניס, הייתה ההופעה של הקרנבריז ברעננה. הייתי בהופעה של הקרנבריז בידיעה שזה רק חימום לדבר האמיתי, ובכל זאת, ממש נהניתי מהקרנבריז, ולא יכלתי כבר לחכות להופעה של אלאניס... ואז היום הזה הגיע, אני קמתי בבוקר והסתובבתי מסטול מאושר, נסעתי עם טלי לקיסריה מהתחנת רכבת בתל אביב, באוטובוס של ההסעות, וזו הייתה הפעם הראשונה שראיתי כל כך הרבה אנשים שאוהבים את אלאניס. אז תארו לכם באיזה הלם הייתי כשנכנסתי לאמפי .... ועוד ישבנו בשורה הראשונה, והכניסה היא צמודה לקו של הבמה, ואפשר לראות משם את כל האמפי, וזה היה ממש מדהים, היו כל כך הרבה אנשים שבאו לראולת אלאניס, ואני יושב בשורה הראשונה... אפילו גיא פינס ישב בשורה הרביעית, והוא הרי הפרוטקציונר הכי גדול .... בקיצור, היינו ממש צמודים למעבר הימני, כשאני ישבתי במעבר, וטלי מימיני. בצד שמאל של אותו המעבר ישבה מישהי שנראה כאילו היא ממש סובלת בהופעה, ולידה ישבו ריטה ורמי קליינשטיין. שני המעצבנים האלו סחטו מחיאות כפיים בכל פעם שהם זזו, ואני וטלי היינו בטוחים שאלאניס עולה לבמה בכל פעם שהתחילו למחוא להם כפיים, וזה נהיה ממש מעצבן. אני זוכר שמתתי מצמא, אבל ממש פחדתי לקום ולקנות שתייה, כי אולי אני אפספס שנייה של אלאניס, למרות שלקח להם שעה בערך להעלות את אתפאורה אחרי סופרגראס. אגב, סופרגראס היו בסדר, אני חושב שאפילו יש סיכוי שהייתי נהנה מההופעה שלהם אם לא הייתי מחכה כל כך לאלאניס. ואז זה קרה, פתאום אלאניס עולה, ואני כבר שומע את הפתיחה של באבא, ואני נכנס לאקסטזה. אני חוושב שאת השעתיים וחצי הבאות אני ביליתי באיזה מימד אחד, מצב ממש מוזר כזה של אושר, של "בשביל זה חייתי עד עכשיו". היה פשוט מדהים, אני הייתי במרחק של שני מטר מאלאניס, ראיתי אותה מזיעה, שרה, קופצת, ובעיקר מסתכלת למעלה. אפילו היו לנו דגליפ כאלו של ישראל וקנדה ונופפתי בהם בהתלהבות. אגב, בסוף ההופעה כמעט התעלפתי, כי הייתי ממש צמא, והרי צרחתי עם אלאניס את כל השירים, ובכלל, המעמד... בקיצור, מדובר באחד הדברים הכי טובים שקרו לי, זה משהו שאניבחיים לא אשכח. ואגב, היום אח שלי מת על אלאניס, בזכותי הוא כבר קנה את כל הדיסקים שלה, ואפילו דיוידי ... היום הוא ממש מצטער שהוא לא היה בהופעה.
