אנשים אנשים....

[כרגע במיכאל]

אנשים אנשים....

קטע שכתבתי.. הנה עוד שריטה נוספה פה, מאחורי גבי. איך לא ראיתי אותה מקודם. מנסה להגיע אליה עם היד, אף פעם לא הצלחתי וגם לא אצליח.. זה נהיה יותר ויותר קשה...והרצון הזה, לגעת בה מתחזק בי. תוך כדיי זה שאני מנסה, נוספה לי עוד אחד, ממש גירדה לי שם...מאחורי הכתף התחלתי לזוז מצד לצד, מנסה להגיע לשתיהן באותו הזמן, ללא הצלחה.. לאט לאט הן התפשטו לי בגוף, שריטות בכול מקום, בידיים, ברגליים, בגב...הכול.. אני שכבתי על המיטה, מתגרדת כאילו אין מחר, מורידה ממני כמה שיותר בגדים, כי נעשה לי חם. זה לא עוזר, מסתבר, אני עדיין מתגרדת. כבר התחלתי להזיע, והמצעים שעל המיטה התחילו לצאת מרוב תזוזה. שמתי לב שככל שאני מגרדת כך השריטות נהיות אדומות ונהיה פצעים לידן. החלטתי להפסיק...לדקה..לשתיים...שתיים וחצי...נכנעתי... המשכתי להתגרד.... זה מציק כזה, משהו שלא יורד לך מהגוף, וגם מהמחשבה.. התעוררתי, הכול היה חלום מה שכן, היה לי ג'וק ענקי לידי, שגם הוא כנראה, לא רצה לעזוב.

 

[count on me]

יפה =]

אהבתי =] מה שכן, מבחינתי לפחות, הגירודים, השירוטות...הן רק דימויים שעוזרים להעביר מסר גדול יותר =]

 

[כרגע במיכאל]

=]

נכון, עכשיו רק צריך למצוא מה המסר...

 

[בוגרת טריה]

חחח

חחחחחחחח אותי זה הצחיק

 

[כרגע במיכאל]

הצחיק?

אפשר לדעת למה....?

 

[מיכאלית חדשה]

זה נשמע כאילו את מיוסרת ממשהו

כאילו משהו תוקף אותך...ולא עוזב... והקטע הכי גרוע, זה שאת לא יכולה להתנגד

 

[כרגע במיכאל]

כן....

מציק כזה זה באמת הקטע הגרוע, שכמה שתרצה אתה לא יכול להתנגד, זה לא יעזוב אותך...