"געגועים"- מוקדש לכם
עכשיו היא בוכה , כן היא בוכה , היא גרמה לו לעוול והיא מצטערת על כך, היא לא ידעה מה לעשות , היא לא ידעה מה היא עושה. היא רק רצתה , היא עדיין רוצה. שוכבת במיטה מכורבלת במיטה, הכל חשוך, בוהה בתקרה,עוצמת עיניי, מדמיינת את פניו, אותו. ממלמלת בטירוף-"אני מצטערת", "סליחה", "לא התכוונתי", "ומרוב שרציתי כבר לא יכולתי". היא כואבת, היא בוכה, עינייה דומעות, קשה לה נורא, היא מתגעגעת , מתגעגעת אליו , לקולו, לנימתו השלווה. כאב הגעגוע, היא חשה אותו, הוא חודר אליה, לנפשה,והיא כואבת. כאב זה כואב,אז עכשיו היא חושבת להכאיב לכאב, היא כ"כ רוצה להכאיב לכאב, אבל הכאב כואב, הוא זועק, הוא בוכה, הוא רוצה, רוצה אותו. אמרת "שלום",נשברתי, נשברתי לרסיסים, נפלתי מכל מה שהיה, אני כ"כ זקוקה לך , אתה רצית לשחרר הכל, אני יודעת, אמרת לי כך. אני עברתי גיהנום, למה לעזאזל נתתי לך לחמוק מבין אצבעותיי. לא יכולה לעבור עוד יום בלעדיך, בלי אותה ההרגשה שהכרתי פעם. אני בוכה, אני בוכה חרישית, אני בוכה מתוך ה"אני העצמי" שלי, אני בוכה בתקווה, כי אני יודעת שאני לא אנשום את אהבתך יותר, אני בוכה כי אתה לא איתי, כי אני בודדה, כי אתה לא איתי. אם רק יכולת לראות אותי עכשיו, היית יודע כמה ניסיתי לא לתהות-"למה?", הלוואי ויכולתי להאמין במשהו אחר וחדש. בבקשה שמישהו יגיד לי שזה לא נכון, אני לעולם לא אתגבר עליך, למה לעזאזל נתי לך ללכת. אני בוכה, אני בוכה חרישית, אני בוכה מתוך ה"אני העצמי" שלי, אני בוכה בתקווה, כי אני יודעת שאני לא אנשום את אהבתך יותר, אני בוכה כי אתה לא איתי, כי אני בודדה, כי אתה לא איתי.
