אנשיי פורום יקרים...

[הדרומית]

אנשיי פורום יקרים...

נכון, אני חדשה פה. ומצטערת שהבאתי עליכם את כל הדיכאון הזה בבום אחד... מישהו אמר פה שכל המדוכאים יתאבדו, אולי עדיף כך, ישאר לכם הרבה מקום על כדור הארץ המאושר... בהצלחה! (ואני ממש לא צינית!!!) מיכל

 

[aphrodite]

מיכל..

כבר לפני שבוע כתבתי לך ואני חוזרת שוב: בשיא הכנות,הייתי שמחה לדבר איתך. מה את אומרת?

 

[הדרומית]

גם אני אמרתי לך...

אני כרגע במחלקה סגורה ככה שאין לי טלפון להתקשר. ברגע שיהיה לי מאיפה אני ארים טלפון אני באמת אשמח לדבר איתך... מיכל

 

[aphrodite]

אני מקווה שתצאי משם מהר ו(לא נעים להגיד-)שלמה בריאה ובחיים.

מיכל אל תעשי שטויות!!דיברת אל תפקידך כאן בעולם הזה..דעי כי למעלה התאבדות נחשבת לחטא חמור.אז מה הטעם?זה לא יעזור.

 

[הדרומית]

הקטע הרוחני...?

באמת נראה לך שמכל מה שקורה לי דווקא הקטע הרוחני יזיז לי משהו?! לא נראה לי... עם כל הכבוד למאמינים שבינכם (גם אני באתי מבית דתי) אז... ממש לא נראה לי שאני הולכת לדבוק בחיים בגלל הרוחניות והדת

 

[aphrodite]

אני לא מבית דתי.ולפעמים כשהכל נראה אבוד ואין במה להיאחז מביטים למעלה ומבקשים עזרה.אני לא רוצה להישמע כאילו שאני

מציעה לחזור בתשובה כי אני ממש לא. אבל את מאמינה שיש אלוהים למעלה שרואה ושומע. נכון? לכל דבר יש סיבה. תזכרי את זה

 

[ראסטות_מן]

אוף!

תיראי איזו כותרת קטנה- גם את יכולה. רוצה לכתוב קלישאות, בתוך ההודעה, גם דברים אינטליגנטיים יכולים להיכנס לשם- אולי תחליטי לכתוב בכל כותרת רק אני או משהו כזה ואז תמשיכי בהודעה או את כל כך מיתעקשת להתחיל אותה בכותרת? וטלי בטח לא תהייה מאושרת מזה [מורה ללשון וכאלה דברים].

 

[קורט קוביין]

תבדקי איי מייל

 

[ראסטות_מן]

טוב, אז הבת דודה שלי-

פשוט מטומטמת, וזה ממש יוצר אצלי בעיה לדבר ברצינות כרגע עם אנשים מדוכאים בלי לנסות לבחון כל דבר אם הוא לא מבוסס על משהו מטומטם מדי- וכדור ארץ לא יהייה מאושר כמו שגז לא רוצה להיתפשט [זוכרים שדליה אמרה?], גם אם כולם יתאבדו, אבל אפילו בנאדם אחד שבמקום להיתאבד יכתוב איזה ספר גאוני או סרט או יחייה את כל החיים שלו בגאוניות מעל הממוצע ואיך שהוא יתעד את זה- שכשזה קשור בהתנתקות מהעולם זה מאוד דומה להיתאבדות- ישאיר ענבל אחת מאוד מאושרת- אבל רק באושר של ענבל, יותר מזה אני פשוט לא יודעת איך והסליחה עם ענת.

 

[Eclipsed By The Moon]

בתור מיכל, אל מיכל, אני אומרת לך,

את טועה, ובגדול. שני הדברים שאני הכי נגדם: סמים ומוות. עכשיו, דיכוי זו תקופה. יש כאלה שיחלקו על דעתי כי תמיד חלק פצפון מדכאון נשאר איפהשהו על הלב, וזה נכון, אבל דיכאון חזק זו תקופה בלבד. לכן, אין שום סיבה להתאבד, הרי מה יעזור התאבדות? נטל על הסביבה, ואם יש חרטה, אין דרך חזרה. תמיד יהיו את השמחים (כמוני) ואלה שיסחבו על הגב את כל העצב שבעולם, וזה קשה ועצוב, אבל ככה זה, that`s the way the world goes around. לכן, אין סיבה להתאבד, never, רק כדי לקום מחר, או מחרתיים, או עוד חודש, שנה, וואטאבר, לבוקר עם קרני שמש נעימות שחודרות מתחת לעור ואומרות לך דבר אחד: ``וואו, החיים נהדרים.`` וזה מה שקורה לי כל בוקר כאשר אני מתעוררת (בקושי), ופשוט רוצה להתפנק עוד קצת מתחת לשמיכת הפוך כדי להרגיש את המתיקות של הבוקר הזה, שמבשר איזה יום טוב הולך להיות. וואו אני באמת שמחה, think floyd מיכל

 

[בלאונט]

מטאמורפוזה

היי מיכל, עד היום פגשתי בפורום הזה מיכל אחת שהתגלתה כאישיות נהדרת (אני לא מאוהב בך מיכל, דנו בזה) אז אין לי ספק שאת רק תכבדי את המעמד. אני כתבתי את ההודעה על כך שיתאבדו המדוכאים, ובאמת שרוח ההודעה לא הייתה אופנסיבית בשום צורה ואני ממש מצטער אם הרושם שהשארתי עלייך היה שאני באמת חושב שהפתרון לדכאון זה התאבדות, להפך, התאבדות היא כניעה - דבר רע מאד. בכל מקרה מיכל, אני רוצה להזכיר לך שהיית קטנה, תינוקת, והלכת עם ההורים לים. אני רוצה להזכיר לך את האהבה הראשונה ואת הנשיקה הראשונה, ואני רוצה להזכיר לך את כל אותם רגעים, קטנים וקצרים ככל שיהיו, שגרמו לך אושר. בזה הכל מסתכם אהובתי, באותם רגעים. אני לא חושב שלי או לך היו יותר או פחות רגעים קטנים של אושר (גלידת שטראוס - די! הערה מטומטמת!), אני פשוט מסתכל על חצי הכוס המלאה. מיכל, באמת אני מבקש ממך שקודם כל אל תחשבי בכלל על התאבדות - גם לא במובן התיאורטי. החיים הם מתנה גדולה שקיבלנו וצריך לנצלה עד תום, ואולי במשך הזמן תנסי רק לחפש את אותם רגעים נחמדים. תחפשי את אותה קרן אור בבוקר, את אותו חיבוק ממישהו קרוב. תחפשי את האושר, והוא באמת נמצא בנינו, הרי אין שום סיבה שלי יהיה טוב ולך לא. אז נכון שאני לא יודע עלייך כלום, ויכול להיות שבאמת חייך גדושים צרות, אבל כמו שהיו לך את אותם רגעים קטנים של אושר (גליד.... שלוט בעצמך!) בעבר, הם יחזרו, אני מבטיח לך. תחייכי, אל תסכימי איתי. תהרהרי. תנסי ותכשלי. תנסי ותכשלי. תנסי ותכשלי. ותצליחי. תעשי את המטאמורפוזה, ושוב, בבקשה, שהמילה מוות לא תעבור לך בראש יותר אף פעם (עד לפעם הבאה שאת מתעללת בחתול או משהו)...

 

[aphrodite]

בלאונט..תקרא את התגובה שלי בדף הקודם.

 

[הדרומית]

כמה שהייתי שמחה להזכר בזה...

אבל הבעיה מעולם לא הלכתי עם ההורים לים. האמת!? את ההורים הכרתי בגיל מאוד מאוחר, אם אתה רוצה אספר לך באי סי קיו 91232594 המילה מוות הרבה פעמים עברה לי בראש וגם המון פעמים (רוב הזמן) עברה גם דרך הנשמה.... מיכל

 

[Biafra]

ניסיון לתגובה

לא עקבתי אחרי כל השתלשלות האירועים פה, ולא על סיפורך האישי. אבל התגובות פה לא מוצאות חן בעיניי. אין אפשרות להגיד לבנאדם בדיכאון ``החיים יפים``, ``תהיה אופטימי``, ``הכל יעבור``. זה לא עובד ככה. מה שכן יכול לעזור זה למצוא את הדברים הקטנים שגורמים לך אושר ולהרוויח לך עוד דקה, עוד שעה, עוד יום. אם הפורום הזה מעביר לך כמה שעות, תשארי, תכתבי הודעות. וכנ``ל לגבי כל פעולה אחרת שגורמת לך להעביר כמה שעות בלי לחתוך את הורידים (לא יעיל, אגב.). לכל אדם יש סף כאב שונה ואין שום אפשרות לדעת מה סף הכאב של הבנאדם שמולך. אם נדמה את זה, באופן כושל למדי, למצב של מאזניים. יש לך כמות מסויימת של כאב שאת נושאת איתך, מהצד השני יש לך כמות מסויימת של יכולת להתמודד איתו (חברים, משפחה, סמים, אלכוהול, ווטאבר, אני לא בררן). ברגע שהכאב יהיה גדול יותר מהכלים, את תתפרקי. אז תעזבי את השטויות, אל תהיי מאושרת בנתיים, פשוט תמצאי דרכים להתמודד. כל דבר קטן יכול לעזור, אני לא מכיר אותך מספיק בשביל להציע רעיונות. אני לא מקבל את הרעיון של `להתאבד זה בריחה`. התאבדות זה לא בחירה. אני מניח שאת לא רוצה למות, אלא פשוט איבדת את היכולת להתמודד עם הכאב והבעיות. אני עברתי בעיות ומצבים דומים ומה שמחזיק אותי זה האמונה (בין אם היא נכונה ובין אם היא לא) ב `מה אם`. מה אם מחר אני אפגוש את מי שתשנה\ישנה את חיי. מה אם אני אפספס את האפשרות שלי להיות מאושר. את לא יכולה לקום מחר בבוקר ולהגיד `זהו, מעכשיו אני מאושרת`. לשים חיוך על הפנים ולדמיין ששום דבר לא קרה. זה לא עובד. צריך לקחת את זה צעד צעד. את רק צריכה להחליט שאת מנסה. זה תהליך ארוך ואיטי ולפעמים הוא יראה כאילו הוא לא זז, אבל זו הדרך היחידה. תמצאי את הדברים הקטנים, תעבירי את הזמן לאט, אין לך מה להפסיד יותר. מקווה שעזרתי, ואם לא, לפחות הבעתי את עמדתי בעניין. ג`לו.

 

[בלאונט]

מלחמת ההתשה

אההה, אני דווקא חושב ההפך המוחלט. הרושם שאתה יוצר בהצעותייך מרמזות לקושי (``תתמודדי``) ואני חושב שדווקא במצב שברירי לא צריך להתמודד ולהלחם, לא צריך להאבק כדי לשרוד, אלא להפך, להתרווח בכורסא ולחפש אחר האושר ברוגע. אני לא חושב שמישהו על סף התאבדות צריך לחשוב במונחים של מאבק ותסכול אלא במונחים של רוגע והנאה. וכן, אפשר להגיד למדוכא להיות מאושר כמו שאפשר להגיד לחלש להתחזק ולטיפש להחכים.

 

[snoozy]

ציטוט של עצמי:

(הנאום המלא למטה). אל תתבישי לסבול. אל תברחי מסבל. כל עוד יש משמעות לסבל שלך, יש משמעות לחיים שלך. תחיי, תגעי, תסבלי. אל תמותי. גם לא מרוב אושר, או בשביל אושר. במיוחד לא בשביל אושר.

 

[בלאונט]

לא בשביל אושר

תמותי בשביל שטחים, תמותי בשביל אהבה, תמותי בשביל שלום, תמותי בשביל חוכמה, תמותי בשביל הפורום, תמותי בשביל הסבל, תמותי בשביל המשמעות, תמותי בשביל המטרה, תמותי בשבילי. רק אל תמותי בשביל האושר.

 

[snoozy]

אל תמותי

אבל אם כבר, אז בשביל משהו ששווה את זה. (ראה ערך אהבה, שטחים, חוכמה והפורום {במיוחד הפורום}). ובלאונט, נדמה לי שכבר דיסקסנו את העובדה שאני לא מבינה ציניות. אני גם לא רוצה, בעצם.