מארקס התנגד לרצח שליטים. האמת
היא שגם מנהיגי האנרכיסטים גינו רציחות פוליטיות מהסוג הזה. כל מיני רוצחי מלכים ושליטים קושרו לאנרכיסטים בלי שבאמת יהיו כאלה. היום יש דמוניזציה מסויימת של האנרכיזם ההיסטורי, וזאת נוכח אופיין הקיצוני והאלים של תנועות הקיימות כיום והמסתמכות על האנרכיזם, אבל בעבר האנרכיזם היה הרבה פחות אלים מהקומוניזם, למשל, והיתה בו נאיביות מסויימת ואהבת אדם שאיננה בנימצא אצל הקומוניסטים. האנרכיסטים היו לעיתים קרובות אוטופיסטים וחולמים, חובבי בעלי חיים וצמחונים, מנגדים להון ולקניין הפרטי שניסו להגשים בחיים את רעיונותיהם. היו בהיסטוריה של האנרכיסטים דמויות טראגיות כמו סאקו וונצאטי בארה"ב שנפלו קורבן למסע הסתה היסטרי והוצאו להורג על לא עוול בכפם. ידוע גם המשורר והמחזאי היהודי-גרמני אריך מיהזם (MÜHSAM) שהיה אחד הראשונים מבין האינטלקטואלים בגרמניה, ואולי הידוע בהם, שנרצחו ע"י הנאצים למחרת עלייתם לשלטון. מיהזם נאסר מייד ע"י הנאצים ששנאו אותו ללא גבול והם התעללו בו עד מוות. במלחמת האזרחים הספרדית - אחד המצבים הבודדים שבהם האנרכיסטים ייצגו תנועה המונית שהתבססה על האיגודים המקצועיים - ייצגו האנרכיסטים אולי את הפן הסימפטי ביותר בקואליציה השמאלית שלחמה בפרנקו ורבים מהם נרצחו ע"י חוליות הרצח של המשטרה החשאית הסובייטית הגפ"או (GPU) ושל הקומוניסטים שסייעו לה. גם לאחר המהפיכה הרוסית, בתקופת מלחמת האזרחים, רצחו הקומוניסטים והמשטרה החשאית שלהם, ה'צ'קה', את האנרכיסטים מתנועתו של מאכנו.