שריפה
כתבתי על זה בעבר, אבל נכתוב מחדש כי זה בטח יקח פחות אנרגיה מלחפש את הודעות המקור... בערה ומולקולות אורגניות - חומרים אורגניים, כאמור, בנויים מפחמן, חמצן ומימן (ולפעמים גם זרחן, חנקן וגופרית) מרבית החומרים האורגניים שנמצאים בטבע הם די יציבים, אך יש 2 צורות קצה (או התחלה, תלוי איך מסתכלים על זה) בלתי-אורגניות יציבות מכולם: פחמן דו-חמצני ומים. מאחר וחומר כמו אוקטן או רב-סוכר כמו תאית (הרכיב העיקרי בעץ) יציבים יחסית, הם לא מגיבים ספונטנית עם החמצן שבאויר ליצירת פחמן דו חמצני ומים. אולם אם אתה מכניס אנרגיה למערכת בצורת חום, אתה מאפשר להם לבצע את המעבר. אם תחשוף בנזין (אוקטן) לחום, זה יספק לו את האנרגיה הדרושה להגיב עם החמצן שבאויר ליצירת פחמן דו חמצני ומים. מאחר וכאמור מטה, צורות אלו יציבות (ולפיכך נמוכות יותר באנרגיה) מאוקטן בצורה מהותית למדי, ברגע שהחומר משתנה, נפלטת אנרגיה רבה למדי. בד"כ האנרגיה הנפלטת היא בצורת חום וקרינה אלקטרומגנטית באורכי הגל האינפרא-אדומים עד לאור נראה בצבע אדום עד צהוב, אך זה תלוי בכמות האנרגיה המשתחררת ולפעמים מדובר גם על אורכי גל קצרים יותר (משמע צבעים יותר לכיוון הירוק, ואף כחול-סגול). אנרגיית החום שמשתחררת ממולקולת אוקטן ספציפית שנשרפת, מאפשרת למולקולות האוקטן הסמוכות להגיב גם הן עם החמצן שבאויר ולהפוך ל- CO2 ול- H2O, תוך פליטת אנרגיה נוספת. כשמדובר באוקטן, דבר זה נמשך בשרשרת עד שכל החומר מתכלה ומומר לפחמן דו חמצני ומים. לעומת זאת, כשמדובר בעץ, התאית שנשרפת הרבה יותר יציבה מאוקטן. לכן, לעיתים קרובות העץ פשוט כבה ומפסיק לבעור, מאחר ותאית דורשת יותר אנרגיה כדי להפוך לפחמן דו חמצני ולמים. הפיסיקה הבסיסית מאחורי הדברים - (הכימאים (אם יש לנו כאלה!), הפיסיקאים וחובבי התרמודינמיקה מוזמנים לתקן אותי אם כתבתי משהו שגוי) מבנים כימיים שונים נמצאים ברמות אנרגיה שונות. הסיבה לכך היא האנטרופיה, שאתה יכול לקרוא עליה במאמרי הפורום אם אינך מכיר את המונח ואת משמעותו. אנרגיה נדרשת כדי ליצור מבנה כימי שמוביל לירידה באנטרופיה. לכן, כמה שחומר יציב פחות, הוא נמצא ברמה גבוהה יותר של אנרגיה, ומאחר שהוא נוטה בקלות רבה יותר להשתנות לצורה יציבה יותר. וברגע שהוא יגיע לשם, הוא יפלוט את האנרגיה השווה להפרש האנרגיה בין שתי הצורות - A פחות B. כפי שאני מבין את הדברים, אין אנרגיה במהותו של הקשר כימי עצמו. אנרגיה של קשר אינה האנרגיה הקינטית של האלקטרונים מהם מורכב הקשר, אלא אנרגיה פוטנציאלית שתשחורר אם קשר זה יוחלף בקשר אחר שיוביל את המבנה המולקולרי כולו ליציבות גבוהה יותר. וזה בדיוק מה שמתרחש בבערה. המונח האחרון שחסר כאן הוא אנרגיית המעבר. כמו שאמרנו, לפעמים חומר צריך השקעה של אנרגיה כדי לשנות מבנה, גם אם מדובר במעבר למבנה נמוך יותר באנרגיה. כמות האנרגיה שצריך להשקיע כדי שחומר כמו אוקטן יוכל לשנות את צורתו לפד"ח ומים היא אנרגיית המעבר, או אנרגיית האקטיבציה. חום שנגרם ע"י חיכוך, ניצוץ או כל דבר אחר, הוא האנרגיה הזו, שמאפשרת לדוגמא להדליק גפרור או להצית דלק.