אנקת לחישה
שעה: 5:18:27 חשבתי אאריך הבוקר במיטה, שהן זה בוקר יום מיפגש, ובנוסף, לילה לא שקט, אכן, הציפיה, הציפיה, הציפיה. ואני ער. מוקדם. כתמיד במיקטע הזמן הלא ארוך מאז שנצתלבנו, החלציים מיתקשים כשאיתך ולו אל מול מסך הוירטואל, וזו אכן אכן, זיקפה זיקפה זיקפה והיא שונה הבוקר, כשמהולה בחרדה. וואקום או חלל? ער ללא שיגרות שגורות, בציפיה דרוכה דרוכה, הוא יום היום אישה, הוא יום היום פגישה. אישה, אישה, אישה.
שעה: 05:27:29 נותן למסר לישהות מיספר דקות בפרטיות רק לך ולי, וכבר רואה אותו כפי שאשלח לפורום, שיתנוסס לו הוא לפחות כזיין לכאורה קשוי, כשהוא מסתיר את חרדתי.
שעה: 5:34:42 אכן זו חרדה, ולו אהיה בכזו לשארית ימי, נרעד כמעט ליכדי רפיון חולשה בחרדת הציפיה, שכבר היום, היום היום, הוא אישה, היום בו קבענו, כבר הוא יום, נמצא ויש וקיים ואור של שחר כבר האיר, ליומ מותו של וירטואל.