אנכי ונִינְחוּרשַׂג
ואם כבר מדברים על תסביכי אדיפוס וגילוי עריות במיתולוגיות- הנה משהו מיתוס בבלי שעוסק במשהו דומה: אחרי שהזמן החל להתקיים, והעונות הקדושות של גידול ושמיטה היו ידועים, הדילמון הקדושה, האדמה הטהורה והקורנת, הגן של האלים הגדולים, שהיה ממוקם בחלקו המזרחי של עדן- היה המקום שבו ונִינְחוּרשַׂג, אם האדמה והגבירה הגדולה, יכלה להימצא. באותה תקופה, הארץ טרם ידעה חולי, מוות או זיקנה, העורב טרם השמיע את קול בכיו, כאשר האריות והזאבים טרם הרגו יצור חי, וטרם נודע צער ושכול. וזו הייתה דילמון, שבה פגש אנכי, אל הקסם ומי החיים, פגש את נינחורסג, גבירת האדמה הנוקשה- והתאהב בה. נשיקתה של אלת האדמה אכן שינתה את אדון המים והכשפים חסר הדאגות- והוא התגלה בפני אם האדמה כמאהב מושלם. נינחורשג הביטה באדמה הצחיחה שסביבה ונזכרה בתחושה של נוזליו המופלאים של אנכי בתוכה- ושאלה את עצמה מדוע שהאדמה שלה לא תרגיש תחושה דומה. אז היא אמרה לאנכי: "שמעתי את ליבך מדבר, אנכי היקר. אבל אם אני מרגישה את הלחות שלך בתוכי, ואני רואה את אדמתה של דילמון משתוקקת וצמאה למתנות שאתה, יקירי, בטוח יכול להעניק לה. ואני שואלת אותך: מהי אדמה, מהי עיר, ללא נהר? עיר ללא נהרות של מים מתוקים?" שמע אנכי את דבריה- והשיב: "בשביל דילמון, האדמה היקרה של גבירת ליבי- אני אצור נתיבי מים, נהרות, ערוצים- ומים ירוו את צימאונם של כל היצורים החיים."- וכך היה. ולבסוף, זקף אנכי את איברו ושיחרר זרעו לתוך המקומות שבהם זורמים כיום נהרות הפרת והחידקל. וכך, דילמון בורכה ע"י אנכי- האל הגדול. נינחורשג שמחה כל כך עד שאמרה כי שמה יקרא מעתה נינטור- גבירה המעניקה חיים. ואנכי השיב: "נינחורשג, נינטור האהובה, אני לא יכול לעמוד בפני הדרכים הפרועות והמתוקות שלך לשכב איתי פעם נוספת ולהרגיש את גופי, ליבי, נשמתי ומוחי בתענוגות אינסופיים! בשבילי תהיי לנצח דאמגאלנונה הפראית שלי, אשתי האהובה." תשעה ימים אח"כ ילדה דאמגאלנונה, הלא היא נינחורשג, בת בריאה ללא כאבים. השם שניתן לה היה נינסאר, גבירת הלבלוב, והצמיחה. כשהיא נולדה- השטיח הירוק של הדשא, עלים וארוגות פרחים כיסו את האדמה. תשעה ימים לאחר מכן, נינסאר גדלה והפכה ליפיפייה וחיננית. באותה תקופה, נינחורשג עזבה את דילמון הקדושה על מנת לגרום לארץ התיכונה לצמוח גם כן- ואילו אנכי היה עסוק בבניית הנהרות בצורה כזו שהמים יזרמו מדילמון לארץ התיכונה. היה זה בסוף היום כאשר אנכי היה שקוע בעבודתו כאשר הוא ראה את נינסאר הולכת על פני אדמות הביצה. ולראשונה ראה איזו אלה יפיפייה היא נהייתה והוא הרגיש כיצד הוא משתוקק אליה. הוא לא ראה נערה יפיפייה כמוה מאז שנינחורשג עזבה. והוא אמר למשרתו: "תראה את נינסאר המתוקה- האם לא אשק לה האם לא אשכב עמה?" ומשרתו ענה לו: "שק לה, אדוני, שכב עם נינסאר היפה!" וכך שכב איתה אנכי על חוף הנהר. תשעה ימים אח"כ ילדה נינסאר בת בריאה ללא כאבים- וקראה לה נינקורה, שהפכה בעתיד לאלת ההרים. כעבור תשעה ימים, גדלה נינקורה והפכה לנערה יפיפייה. וכך יום אחד ראה אנכי את נינקורה מטפסת על הר- ואמר למשרתו: "תראה את נינקורה המתוקה- האם לא אשק לה האם לא אשכב עמה?" ומשרתו ענה לו: "שק לה, אדוני, שכב עם נינקורה היפה!" וכך אנכי התנה אהבים עם נינקורה למרגלות ההר. אך בבוקר הוא עזב ולא אמר מתי הוא יחזור. כעבור תשעה ימים ילדה נינקורה את בת בריאה ללא כאבים. היא קראה לבת אוּטוּ- גבירת העכבישים העורגת את חוטי החיים. כעבור עוד תשעה ימים היא גדלה והפכה לנערה יפיפייה. אך נינחורשג חזרה עם האביב לדילמון הקדושה. והיא הזהירה את אוטו הצעירה: "היזהרי מן המקומות הקרובים למים- כי אנכי יבחין בך ויחשוק בך- ואז הוא יפתה אותך לשכב עימו, יערה את זרעו לרחמך ויעזוב אותך בבוקר!" ואוטו אכן שמעה לעצתה של נינחורשג ונזהרה שלא לפגוש את אנכי. אבל יום אחד אנכי זכה בליבה כאשר התחזה לגנן והביא לה פירות וממתקים כמנחה. ושם, בביתה, על השולחן, שכב אנכי עם אוטו והיא צעקה: "אוה, ירחיה! הו רחמי!" ובאותו רגע פרצה נינחורשג פרצה לחדר והפרידה מבין השניים והורידה במהירות את זרעו של אנכי מעל ירכיה. ובמקום שבו הזרע של אנכי פגע צמחו שמונה צמחים... ובהמשך: נקמתה של נינחורשג. המשך יבוא...
ואם כבר מדברים על תסביכי אדיפוס וגילוי עריות במיתולוגיות- הנה משהו מיתוס בבלי שעוסק במשהו דומה: אחרי שהזמן החל להתקיים, והעונות הקדושות של גידול ושמיטה היו ידועים, הדילמון הקדושה, האדמה הטהורה והקורנת, הגן של האלים הגדולים, שהיה ממוקם בחלקו המזרחי של עדן- היה המקום שבו ונִינְחוּרשַׂג, אם האדמה והגבירה הגדולה, יכלה להימצא. באותה תקופה, הארץ טרם ידעה חולי, מוות או זיקנה, העורב טרם השמיע את קול בכיו, כאשר האריות והזאבים טרם הרגו יצור חי, וטרם נודע צער ושכול. וזו הייתה דילמון, שבה פגש אנכי, אל הקסם ומי החיים, פגש את נינחורסג, גבירת האדמה הנוקשה- והתאהב בה. נשיקתה של אלת האדמה אכן שינתה את אדון המים והכשפים חסר הדאגות- והוא התגלה בפני אם האדמה כמאהב מושלם. נינחורשג הביטה באדמה הצחיחה שסביבה ונזכרה בתחושה של נוזליו המופלאים של אנכי בתוכה- ושאלה את עצמה מדוע שהאדמה שלה לא תרגיש תחושה דומה. אז היא אמרה לאנכי: "שמעתי את ליבך מדבר, אנכי היקר. אבל אם אני מרגישה את הלחות שלך בתוכי, ואני רואה את אדמתה של דילמון משתוקקת וצמאה למתנות שאתה, יקירי, בטוח יכול להעניק לה. ואני שואלת אותך: מהי אדמה, מהי עיר, ללא נהר? עיר ללא נהרות של מים מתוקים?" שמע אנכי את דבריה- והשיב: "בשביל דילמון, האדמה היקרה של גבירת ליבי- אני אצור נתיבי מים, נהרות, ערוצים- ומים ירוו את צימאונם של כל היצורים החיים."- וכך היה. ולבסוף, זקף אנכי את איברו ושיחרר זרעו לתוך המקומות שבהם זורמים כיום נהרות הפרת והחידקל. וכך, דילמון בורכה ע"י אנכי- האל הגדול. נינחורשג שמחה כל כך עד שאמרה כי שמה יקרא מעתה נינטור- גבירה המעניקה חיים. ואנכי השיב: "נינחורשג, נינטור האהובה, אני לא יכול לעמוד בפני הדרכים הפרועות והמתוקות שלך לשכב איתי פעם נוספת ולהרגיש את גופי, ליבי, נשמתי ומוחי בתענוגות אינסופיים! בשבילי תהיי לנצח דאמגאלנונה הפראית שלי, אשתי האהובה." תשעה ימים אח"כ ילדה דאמגאלנונה, הלא היא נינחורשג, בת בריאה ללא כאבים. השם שניתן לה היה נינסאר, גבירת הלבלוב, והצמיחה. כשהיא נולדה- השטיח הירוק של הדשא, עלים וארוגות פרחים כיסו את האדמה. תשעה ימים לאחר מכן, נינסאר גדלה והפכה ליפיפייה וחיננית. באותה תקופה, נינחורשג עזבה את דילמון הקדושה על מנת לגרום לארץ התיכונה לצמוח גם כן- ואילו אנכי היה עסוק בבניית הנהרות בצורה כזו שהמים יזרמו מדילמון לארץ התיכונה. היה זה בסוף היום כאשר אנכי היה שקוע בעבודתו כאשר הוא ראה את נינסאר הולכת על פני אדמות הביצה. ולראשונה ראה איזו אלה יפיפייה היא נהייתה והוא הרגיש כיצד הוא משתוקק אליה. הוא לא ראה נערה יפיפייה כמוה מאז שנינחורשג עזבה. והוא אמר למשרתו: "תראה את נינסאר המתוקה- האם לא אשק לה האם לא אשכב עמה?" ומשרתו ענה לו: "שק לה, אדוני, שכב עם נינסאר היפה!" וכך שכב איתה אנכי על חוף הנהר. תשעה ימים אח"כ ילדה נינסאר בת בריאה ללא כאבים- וקראה לה נינקורה, שהפכה בעתיד לאלת ההרים. כעבור תשעה ימים, גדלה נינקורה והפכה לנערה יפיפייה. וכך יום אחד ראה אנכי את נינקורה מטפסת על הר- ואמר למשרתו: "תראה את נינקורה המתוקה- האם לא אשק לה האם לא אשכב עמה?" ומשרתו ענה לו: "שק לה, אדוני, שכב עם נינקורה היפה!" וכך אנכי התנה אהבים עם נינקורה למרגלות ההר. אך בבוקר הוא עזב ולא אמר מתי הוא יחזור. כעבור תשעה ימים ילדה נינקורה את בת בריאה ללא כאבים. היא קראה לבת אוּטוּ- גבירת העכבישים העורגת את חוטי החיים. כעבור עוד תשעה ימים היא גדלה והפכה לנערה יפיפייה. אך נינחורשג חזרה עם האביב לדילמון הקדושה. והיא הזהירה את אוטו הצעירה: "היזהרי מן המקומות הקרובים למים- כי אנכי יבחין בך ויחשוק בך- ואז הוא יפתה אותך לשכב עימו, יערה את זרעו לרחמך ויעזוב אותך בבוקר!" ואוטו אכן שמעה לעצתה של נינחורשג ונזהרה שלא לפגוש את אנכי. אבל יום אחד אנכי זכה בליבה כאשר התחזה לגנן והביא לה פירות וממתקים כמנחה. ושם, בביתה, על השולחן, שכב אנכי עם אוטו והיא צעקה: "אוה, ירחיה! הו רחמי!" ובאותו רגע פרצה נינחורשג פרצה לחדר והפרידה מבין השניים והורידה במהירות את זרעו של אנכי מעל ירכיה. ובמקום שבו הזרע של אנכי פגע צמחו שמונה צמחים... ובהמשך: נקמתה של נינחורשג. המשך יבוא...