אני...
טוף אז עד עכשיו לא סיפרתי איך ההתמכרות מופיעה אצלי, למעשה לא סיפרתי כלום ועכשיו אני רוצה לחלוק. קודם כל, אני קמה בבוקר(או יותר נכון צהריים, חופש גדול...) וישר הולכת למחשב, בודקת אי מייל איי סי קיו וחורשת את כל הפורומים האהובים עליי ולא חסרים כאלו, (התהליך חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים). אחרי כמה שעות אני מחליטה שאני לא יכולה יותר אז אני הולכת לראות טלוויזיה, רואה סדרה או שתיים וכמובן חוזרת למחשב, בודקת אי מייל איי סי קיו וחורשת את כל הפורומים האהובים עליי ולא חסרים כאלו, (התהליך חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים). הפלא ופלא השעה נהיית תשע בערב(ואפילו לא שמתי לב) הולכת לאכול, רואה טלוויזיה וחוזרת למחשב(אותו תהליך כמו בפעמים הקודמות) יש לי שתי אחיות, אחת מהן כרגע השתחררה מצהל והיא בבית כל היום אז לפעמים היא רוצה להיות און ליין ויש עוד אחת שנמצאת פחות און ליין אבל כשהן מבקשות להתחבר אז אני צריכה לתת להן(כי זה בדרך כלל אחרי שעות מרובות שלי במחשב) והדו שיח הוא כזה בערך: היא: "מתי אני יכולה את המחשב" אני: "עוד חצי שעה" היא: "את כבר שעות" אני: "עוד 20 דקות" היא: "נו טוב שיהיה" לאחר 20 דקות היא: "אפשר?" אני: עוד חמש דקות" וככה זה נמשך, עד שבסוף אין לי ברירה אלא לתת להן את המחשב. אני מרגישה חיבור לאינטרנט, כשאני לא און ליין אני תמיד חושבת שאנ מפסידה משהו, אני חושהבת מה עם מישהו כתב הודעה חשובה ואני לא יכולה לענות. משפחתי כל הזמן אומרת לי שאני מכורה ואני עונה נכון, אני יודעת שאני מכורה אבל יש לי הרבה בעיות חברתיות או ליתר דיוק חוסר בחברים ועם האנשים און ליין אני יכולה להתנהג בטבעיות שאני לא יכולה להתנהג עם "חברים" שלי, אם אפשר לקרוא לזה כך. מצד שני אני מרגישה שאני מפסידה כי במקום לנצל את החופש לעשות משהו אני רובצת כל היום מול המחשב. בקיצור רק רציתי לספר לכם מה אני בדיוק מרגישה וזה בקווים מאוד כללים, על הבעיות עם החברים שלי אני יכולה לפרט עוד המון אבל זה בכלליות הסיבה שנראה לי שבגללה אני כל היום מול המחשב.
טוף אז עד עכשיו לא סיפרתי איך ההתמכרות מופיעה אצלי, למעשה לא סיפרתי כלום ועכשיו אני רוצה לחלוק. קודם כל, אני קמה בבוקר(או יותר נכון צהריים, חופש גדול...) וישר הולכת למחשב, בודקת אי מייל איי סי קיו וחורשת את כל הפורומים האהובים עליי ולא חסרים כאלו, (התהליך חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים). אחרי כמה שעות אני מחליטה שאני לא יכולה יותר אז אני הולכת לראות טלוויזיה, רואה סדרה או שתיים וכמובן חוזרת למחשב, בודקת אי מייל איי סי קיו וחורשת את כל הפורומים האהובים עליי ולא חסרים כאלו, (התהליך חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים). הפלא ופלא השעה נהיית תשע בערב(ואפילו לא שמתי לב) הולכת לאכול, רואה טלוויזיה וחוזרת למחשב(אותו תהליך כמו בפעמים הקודמות) יש לי שתי אחיות, אחת מהן כרגע השתחררה מצהל והיא בבית כל היום אז לפעמים היא רוצה להיות און ליין ויש עוד אחת שנמצאת פחות און ליין אבל כשהן מבקשות להתחבר אז אני צריכה לתת להן(כי זה בדרך כלל אחרי שעות מרובות שלי במחשב) והדו שיח הוא כזה בערך: היא: "מתי אני יכולה את המחשב" אני: "עוד חצי שעה" היא: "את כבר שעות" אני: "עוד 20 דקות" היא: "נו טוב שיהיה" לאחר 20 דקות היא: "אפשר?" אני: עוד חמש דקות" וככה זה נמשך, עד שבסוף אין לי ברירה אלא לתת להן את המחשב. אני מרגישה חיבור לאינטרנט, כשאני לא און ליין אני תמיד חושבת שאנ מפסידה משהו, אני חושהבת מה עם מישהו כתב הודעה חשובה ואני לא יכולה לענות. משפחתי כל הזמן אומרת לי שאני מכורה ואני עונה נכון, אני יודעת שאני מכורה אבל יש לי הרבה בעיות חברתיות או ליתר דיוק חוסר בחברים ועם האנשים און ליין אני יכולה להתנהג בטבעיות שאני לא יכולה להתנהג עם "חברים" שלי, אם אפשר לקרוא לזה כך. מצד שני אני מרגישה שאני מפסידה כי במקום לנצל את החופש לעשות משהו אני רובצת כל היום מול המחשב. בקיצור רק רציתי לספר לכם מה אני בדיוק מרגישה וזה בקווים מאוד כללים, על הבעיות עם החברים שלי אני יכולה לפרט עוד המון אבל זה בכלליות הסיבה שנראה לי שבגללה אני כל היום מול המחשב.
