אני...

shabluly

New member
אני...

טוף אז עד עכשיו לא סיפרתי איך ההתמכרות מופיעה אצלי, למעשה לא סיפרתי כלום ועכשיו אני רוצה לחלוק. קודם כל, אני קמה בבוקר(או יותר נכון צהריים, חופש גדול...) וישר הולכת למחשב, בודקת אי מייל איי סי קיו וחורשת את כל הפורומים האהובים עליי ולא חסרים כאלו, (התהליך חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים). אחרי כמה שעות אני מחליטה שאני לא יכולה יותר אז אני הולכת לראות טלוויזיה, רואה סדרה או שתיים וכמובן חוזרת למחשב, בודקת אי מייל איי סי קיו וחורשת את כל הפורומים האהובים עליי ולא חסרים כאלו, (התהליך חוזר על עצמו כמה וכמה פעמים). הפלא ופלא השעה נהיית תשע בערב(ואפילו לא שמתי לב) הולכת לאכול, רואה טלוויזיה וחוזרת למחשב(אותו תהליך כמו בפעמים הקודמות) יש לי שתי אחיות, אחת מהן כרגע השתחררה מצהל והיא בבית כל היום אז לפעמים היא רוצה להיות און ליין ויש עוד אחת שנמצאת פחות און ליין אבל כשהן מבקשות להתחבר אז אני צריכה לתת להן(כי זה בדרך כלל אחרי שעות מרובות שלי במחשב) והדו שיח הוא כזה בערך: היא: "מתי אני יכולה את המחשב" אני: "עוד חצי שעה" היא: "את כבר שעות" אני: "עוד 20 דקות" היא: "נו טוב שיהיה" לאחר 20 דקות היא: "אפשר?" אני: עוד חמש דקות" וככה זה נמשך, עד שבסוף אין לי ברירה אלא לתת להן את המחשב. אני מרגישה חיבור לאינטרנט, כשאני לא און ליין אני תמיד חושבת שאנ מפסידה משהו, אני חושהבת מה עם מישהו כתב הודעה חשובה ואני לא יכולה לענות. משפחתי כל הזמן אומרת לי שאני מכורה ואני עונה נכון, אני יודעת שאני מכורה אבל יש לי הרבה בעיות חברתיות או ליתר דיוק חוסר בחברים ועם האנשים און ליין אני יכולה להתנהג בטבעיות שאני לא יכולה להתנהג עם "חברים" שלי, אם אפשר לקרוא לזה כך. מצד שני אני מרגישה שאני מפסידה כי במקום לנצל את החופש לעשות משהו אני רובצת כל היום מול המחשב. בקיצור רק רציתי לספר לכם מה אני בדיוק מרגישה וזה בקווים מאוד כללים, על הבעיות עם החברים שלי אני יכולה לפרט עוד המון אבל זה בכלליות הסיבה שנראה לי שבגללה אני כל היום מול המחשב.
 
זה בערך הדפוס שלי...

רק בהבדל אחד שלמזלי אין מישהו שאני צריכה לחלק איתו את האינטרנט.
פעם הייתי גולשת עד השעות הקטנות של הלילה. היום אין צורך בכך. גם כשאני הולכת לישון אני ממשיכה לגלוש. איך? פשוט מאוד! מרוב שאני כל היום על המחשב, בלילה אני חולמת על האינטרנט.
 

e-magine

New member
את אכן מגלה סימנים של התמכרות

מצד שני, מדובר על דפוסי גלישה שאופייניים לחופש הגדול. אני מניח שבזמן שנת הלימודים, זה שונה. משהו אחר, למעשה בהודעה שלך את גם מצביעה לגורם שכנראה גורם לך להתמכרות. הבדידות החברתית, העדר חברים אמיתיים במציאות וחוסר סביעות רצון לגבי היחסים שלך עם החברים שלך. אני חושב שכדאי שתנסי לעשות שינויים והערכה מחדש של היחסים האלה, אולי למצוא חברים חדשים, ויותר אמיתיים. אני יודע שזה לא קל והרבה פעמים נראה לכל אחד מאיתנו שאנחנו מאד שונים מהסביבה החברתית שלנו, אפילו אפשר לומר מיוחדים, ולעולם לא נמצא חברים שיתאימו לנו, ופתאום אנחנו נכנסים לאינטרנט ונדמה לנו שכאן האנשים המתאימים לנו. זה במידה מסויימת מפני שבאינטרנט אנחנו רואים רק חלק קטן מהאישיות של האדם שמולנו, והדמיון שלנו עובד שעות נוספות ובונה דמות וירטואלית לפי הציפיות שלנו. למה לדעתך "החברים" שלך הם חברים במרכאות?
 

e-magine

New member
../images/Emo32.gif חברות וידידות

אני רוצה לספר לכם סיפור קטן, מהאלה שלא חייבים לקרוא. ידידה וירטואלית שלי, סטודנטית נשואה, בעלה גם סטודנט. הידידה הזאת ובעלה, היו בליינים רציניים, כאלה שכל הזמן במסיבות פאבים ומועדונים. לידידה הזאת שלי, היתה חברה, סטודנטית שלמדה איתה ביחד, בחורה מאד בודדה וכנראה עם ביטחון עצמי נמוך. אז הידידה שלי ובעלה התחילו לקחת אותה לכל המסיבות והבילויים שלהם, ודאגו שלא תהיה בודדה. עד כאן, כל טוב ויפה. יום אחד הידידה שלי היתה צריכה ללמוד למבחן במקצוע מסויים, שהיה לה קשה במיוחד. אותה חברה שלה היתה כנראה טובה במקצוע הזה. הידידה שלי פנתה אליה ושאלה או אפילו אפשר לומר ביקשה ללמוד איתה ביחד למבחן. ואז היא קיבלה תשובה מאד מפתיעה, משהו בסגנון: כל אחד צריך להסתדר בכוחות עצמו. הידידה שלי נפגעה מזה. שאלתי אותה אם היא המשיכה להיות ידיה של אותה בחורה, והיא ענתה לי שכן. שאלתי אותה למה? היא אמרה לי שהיא מקבלת אנשים כמו שהם, שמבחינתה הן ידידות וזהו. ושביחסים האלה לא מתחשבנים ולא מודדים מי נותן ומה. אני אמרתי לה שלדעתי מאד מאכזב לגלות שלא ניתן לסמוך על מישהו שחשבת אותו לידיד, נתת לו יחס ועזרת לו בחיים. אמרתי לה שאני חושב שהייתי מפסיק מייד את הקשר. היא אמרה לי שהיא לא חושבת אפילו להפסיק אותו, למרות האכזבה. זה כל הסיפור, אפשר היה לכתוב אותו אולי בפורום אכזבות, אולי בפורום סטודנטים, ובטח בעוד כמה. העליתי אותו כאן, כי למדתי ממנו משהו ואני חושב שאפילו יישמתי את זה בחיים.
 

shabluly

New member
אמממ....

זה אכן שונה בלימודים אבל השאלה המרכזית היא כמה שונה. נכון, אני נכנסת לאינטרנט פחות, אני יותר עסוקה אבל גם אז אני תמיד חושבת על מה שאני מחמיצה וגם אז אני נכנסת ל"כמה דקות" שהופכות לשעות. החברים שלי הם חברים במרכאות מכיוון שאני לא יכולה לספר להם כלום, אלה לא אנשים שאני בוטחת בהם, נכון שאנחנו מעבירים קטעים ומדברים אבל הם בכלל לא מכירים אותי. עוד משהו הרבה מה איכזבו אותי והרבה.
 
למעלה