אני תמיד נשאר אני?

למה אנחנו קוראים אני ?

יש כמה רמות שאת עובדת עליהם ומקבלת החלטות על פי הם
האני שאת מדברת עליו (לדעתי) זה רק סוג תפיסות מסוים שנרכש מחייך ושנותיך
וזה שאת מחזיקה בו לא עושה את זה טוב (לך) או רע (לך)

מה שלדעתי הכי בריא הוא דווקא לשחרר ולהשתדרג
מהסיבה שדברים אמורים להשתנות, זה הטבע שלהם
לעכב את השינוי זה דבר לא בריא (שוב, לדעתי)

לדעתי זה גם המון דופוסים שניגרמים עקב הליכה אחר תאוות (כדרך חיים)
בדיוק כמו ש"לחזור בתשובה" זה פשוט לשנות את הסט תפיסות מאדם שהולך אחר תאוותיו לאדם שמושל בתאוותיו
אלו שני הנהגות שונות שמאוד קשורות למי שאני (בלי שום קשר לדת כרגע)
לכן ביום שאתה בוחר "לעשות תשובה" (משמע מתחיל לעבוד לקראת שינוי הסט תפיסות, פשוט ביהדות זה מודרך)
אתה נקרא אדם שנולד מחדש

לא תמיד מה שאת חושבת שהוא "את" זה באמת את
יש לך המון תפיסות של "את" שהם בגמרי לא את (סתם לדוגמא, סיגריות)
למשל יש כאלו שיגידו : מה, סיגריה זה אני, אין מצב שאני בלי, זה חלק ממני
זה לא אתה, זה משהו שאתה עושה
ככה גם בנאדם שהוא נגיד לא מנומס, הוא יגיד ככה אני, אבל זה לא ככה הוא, זה ככה הוא נוהג

אז האני הזה שאת מדברת עליו נראה לי שהוא יותר האני הנקי הזה והתמיד שרק רוצה חום ואהבה, ולחלוק, ולתת ולהעניק,
ולתקשר עם הסביבה, ולהגשים את עצמו ואת היכולות שלו
מעבר לזה כל השאר זה סתם קליפות שנידבקו ללב שלנו (וכיום המכשיר לעשות את זה גלובלי הוא הTV)

זה עונה על השאלה שלך
או שעדיף שאני אסתום את הפה ואראה יפה
 
האמת שהמון

אבל אני מפחד להקשר
כי כבר עזבת אותנו פעם אחת
וזו היתה תקופה שהייתי צריך אותך שם
ועכשיו אני כבר לא יודע אם אנחנו סתם סטוץ בשבילך, סתם איזה קוויקי כי משעמם

אנחנו צריכים לבנות את האמון שלנו מחדש
זה יקח זמן אבל זה לא משהו שסקס טוב לא יעביר
 
אין אני

http://www.youtube.com/watch?v=t4sIbyRzezk

יש רק נטיות.

ואחרי המעשים נמשכים הלבבות.
האדם מתאפיין על בסיס מה שהוא עושה לא על בסיס מה שהוא אומר או חושב.
כופר בפסיכואנלטיקה ובכוח הדיבור, כשלעצמו, לקדם את האדם.
מאמין בדברי הנשר הגדול, הלוא הוא הרמב"ם, שביאר לנו, שאם אדם נוטה לקמצנות, הרי אופיו כמוהו כברזל, ועל מנת להתיישר, אל האמצע, אז כמו כשמיישרים ברזל, עליו להטות עצמו, במעשיו, מעבר לאמצע המידה לכיוון הפזרנות, ורק כך, כמו ברזל יתיישר.
וכך בנטיה למידת הרגזנות.
ובנטיה לכל יתר המידות.

לבד מענווה.
שתמיד טוב לו לאדם שיכופף עצמו הרחק ממידת הגאווה הבזויה.
כי כולנו נוטים אליה.
 
למעלה