אני תוהה

מ צ ד ה

New member
אני תוהה

לפני כמה שבועות פינינו בחורה צעירה רצתה קצת צומי, בלעה כדורים והתקשרה אלינו מחדרה הנעול בבית הוריה. כשהגענו, האמא בכלל לא ידעה על מה מדובר (מעניין למה...) אחרי תחקור קצר נכנסנו לחדר, צעירה, כנראה גם אנורקסית, סימני חתיכה ישנים על פרק הידיים, מאבדת וחוזרת להכרה לסירוגין. אמרה לנו שלקחה קלונקס (בעל השפעות מרגיעות ומרדימות, הסיכון ממנת יתר הוא נמוך) ופאומתיאזין (אנטיהיסטמנים, מרדים). חברה שלי שהייתה איתי במקרה רוקחת והיום באה אותה בחטרה לקחת תרופות. היה רשום לה פרומתיאזין ובונדורמין (תרופה לשינה שהסיכון ממנת יתר נמוך). שאלתי היא: האם לרופא המטפל נמסר מידע כלשהו מביה"ח באשר לנסיונות ההתאבדות הקודמים שלה? איך הוא יכול לרשום לה כדורי שינה?! למה לא מיידעים את הרופא? האם היא לא אמורה להיות תחת מעקב פסיכיאטרי כלשהו? אודה לכם אם תוכלו לענות לי על כך. ושבת שלום לכולם.
 

amitp

New member
חוזר על עצמו

אפשר לחלק את השאלה שלך לשני חלקים- האם צריך (ומותר) ליידע את הרופא, והאם הדבר מתבצע הלכה למעשה. א. אין כל מניעה ליידע את הרופא המטפל בקשר לנסיונות התאבדות - על פי חוק זכויות החולה מותר להעביר מידע רפואי לרופא אחר לצורך המשך הטיפול במטופל, גם ללא הסכמת המטופל. כך שהדבר אפשרי, אולם בד"כ לא מתבצע בצורה מזהירה (ועל כך יעיד אלי סאטיב קצת יותר טוב ממני, נדמה לי). העובדת הסוציאלית של המיון אמורה לטפל במקרים כאלו. הנקודה היא שאין שום בעיה היום לקבל מרשמים ממי שרוצים - הייתי נוכח בבדיקת פסיכיאטר בחדר המיון שבדק חולה שהגיע, גם הוא, לאחר בליעת כדורים. מסתבר שהבחור היה מכר ותיק של חברה דמויית שר"ל, כאשר לפחות פעם ביום הגיע אליו הביתה רופא החברה כדי לתת לו זריקת ואליום (היה לו קשה לישון). בסיכומו של דבר הבחור התמכר לואליום, מה שהתווסף לבעיות פסיכיאטריות קודמות שהיו לו - ולא כל כך עניינו את רופא השר"ל. במקרה שלך - לפי דעתי והבנתי את החוק על חברתך היה להתקשר לאותו רופא לפני שסיפקה לבחורה את הכדורים ולשאול אותו האם הוא בטוח במה שכתב ומודע למצבה. ב. בקשר למעקב פסיכיאטרי - בד"כ כל חולה המגיע למיון עקב נסיון התאבדות יבדק על ידי פסיכיאטר. חשוב אולם לזכור שרוב החברה האלה אינם פסיכוטיים ולא דורשים אשפוז/מעקב פסיכיאטרי. הרבה מאוד אנשים צעירים ובריאים לחלוטין (נפשית) מנסים לפעמים להתאבד "סתם" (כי אין התאבדות "סתם") עקב לחץ מוגבר, הרגשה של בדידות או אני לא יודע מה. ג. במקרה שאת מתארת, דרושים כמה דברים: - התערבות השירות הסוציאלי בקהילה - מה שאמור להיות מופעל על ידי העובדת הסוציאלית במיון - ביקור של עובדת סוציאלית, שיחה עם הבחורה, אולי מחשבה על טיפול פסיכולוגי (לאו דווקא פסיכיאטרי). הכי חשוב - לנסות ולהבין ממה נובעים נסיונות ההתאבדות. - מעורבות של ההורים - עד כמה שהבנתי ממה שכתבת אין כל כך על מה לבנות פה... וחבל. בת כמה הבחורה?? (בערך - קטינה או לא). - מעורבות בית הספר, במידה והבחורה קטינה/תלמידה. מורה/יועצת בית ספרית טובות עשוייות להגיע אל רוב התלמידות הרבה יותר טוב מאשר כל פסיכולוג/פסיכיאטר/עובדת סוציאלית. את עדיין בקשר עם אותה בחורה?
 

gal-or

New member
רק לידיעה:

רוב האנורקסיות, לפחות בשלב ההתחלתי של המחלה, מתכחשות לזה שהן חולות!!!! עדי
 

gal-or

New member
רק לידיעה:

רוב החולות, לפחות בשלב ההתחלתי של המחלה, מתכחשות לעניין המחלה!!! עדי
 
ורק להעשרה

ההתכחשות למחלה (או יותר מדויק "הכחשת רעב") היא אחד מהקריטריונים הנדרשים לאבחון מחלה זו. בתיאבון, אלי
 
למעלה