יפה ושמנה זה מה יש
New member
אני תוהה..
למה אהבה נכזבת גורמת לאנשים לאבד את שפיותם עד כדי התאבדות? לפני יומיים התאבד (כך אומרים) מישהו ליד הבית שלי, הלך לאזור לא בנוי שיש חולות, החזיק רימון ביד ו..התפוצץ. זו השמועה הכי נפוצה שיש על העניין הזה. "עמוק בתוך החולות נמצאה גופת גבר שאיבדה כל צלם אנוש, הגופה מרוטשת לגמרי" כך מפרסמים בYNET. אולי המקרה הזה זה לא מאהבה נכזבת. אבל מיקרים קודמים כן.. ולצערי ראיתי במו עיניי התאבדות בשל אהבה נכזבת לפני כ-4 שנים. ממש בניין מולי, יום שישי בערב בסביבות השעה 22.00 בערב.. ראיתי בחור קופץ מגג הקומה ה-5 ישירות אל הרצפה.. יד עקומה וראש מסובב... והרבה מאוד דם. אני הייתי בהלם. וכל השבת רק חשבתי, איך, עד כמה גדולה האהבה שהיא יכולה להביא למצב כזה? או שבעצם מדובר באופי חלש? אני מכירה הרגשה של להכאיב לעצמך בשם האהבה. עשיתי את זה, ואז איש יקר אמר לי "תתמודדי עם הכאב מבפנים לא מבחוץ" ואז חשבתי, זה נכון, הרי האהבה, היא לא בלב, היא בשכל, השכל מבין שכיף לך בחברת אותו אדם, השכל מבין שאתם חושבים את אותם דברים ומתחברים מבחינה שכלית בלבד (!) ובעצם, זה לא באמת כואב בלב כשנפרדים מאותו אדם, זה כואב בשכל. אני, בחורה רגישה, זה נכון, שרגישים עובדים עם ה"לב" וה"רגש" אבל אחרי שאני עושה מאמצים לא לפספס אנשים יקרים ללא הצלחה אני עושה סוויץ' בשכל, אני לא שוכחת את אותו בנאדם. להפך, הוא יקר לי. אבל פתאום אני לא רוצה אותו יותר. ואז חשבתי, הסוויץ' הזה שאני עושה, זה פוגע ברגשות שלי? או שבעצם, אין רגשות והכל בשכל?.. אהבה היא לא בלב, האהבה היא בשכל. אז למה מי שנכווה מאהבה נכזבת לא מוצא את הסוויץ' בראש, ושם קץ לחייו? צריך הרבה שכל בשביל להיכנס לאהבה. או שבעצם...אין דבר כזה? מעט מבולבלת.
למה אהבה נכזבת גורמת לאנשים לאבד את שפיותם עד כדי התאבדות? לפני יומיים התאבד (כך אומרים) מישהו ליד הבית שלי, הלך לאזור לא בנוי שיש חולות, החזיק רימון ביד ו..התפוצץ. זו השמועה הכי נפוצה שיש על העניין הזה. "עמוק בתוך החולות נמצאה גופת גבר שאיבדה כל צלם אנוש, הגופה מרוטשת לגמרי" כך מפרסמים בYNET. אולי המקרה הזה זה לא מאהבה נכזבת. אבל מיקרים קודמים כן.. ולצערי ראיתי במו עיניי התאבדות בשל אהבה נכזבת לפני כ-4 שנים. ממש בניין מולי, יום שישי בערב בסביבות השעה 22.00 בערב.. ראיתי בחור קופץ מגג הקומה ה-5 ישירות אל הרצפה.. יד עקומה וראש מסובב... והרבה מאוד דם. אני הייתי בהלם. וכל השבת רק חשבתי, איך, עד כמה גדולה האהבה שהיא יכולה להביא למצב כזה? או שבעצם מדובר באופי חלש? אני מכירה הרגשה של להכאיב לעצמך בשם האהבה. עשיתי את זה, ואז איש יקר אמר לי "תתמודדי עם הכאב מבפנים לא מבחוץ" ואז חשבתי, זה נכון, הרי האהבה, היא לא בלב, היא בשכל, השכל מבין שכיף לך בחברת אותו אדם, השכל מבין שאתם חושבים את אותם דברים ומתחברים מבחינה שכלית בלבד (!) ובעצם, זה לא באמת כואב בלב כשנפרדים מאותו אדם, זה כואב בשכל. אני, בחורה רגישה, זה נכון, שרגישים עובדים עם ה"לב" וה"רגש" אבל אחרי שאני עושה מאמצים לא לפספס אנשים יקרים ללא הצלחה אני עושה סוויץ' בשכל, אני לא שוכחת את אותו בנאדם. להפך, הוא יקר לי. אבל פתאום אני לא רוצה אותו יותר. ואז חשבתי, הסוויץ' הזה שאני עושה, זה פוגע ברגשות שלי? או שבעצם, אין רגשות והכל בשכל?.. אהבה היא לא בלב, האהבה היא בשכל. אז למה מי שנכווה מאהבה נכזבת לא מוצא את הסוויץ' בראש, ושם קץ לחייו? צריך הרבה שכל בשביל להיכנס לאהבה. או שבעצם...אין דבר כזה? מעט מבולבלת.