יש בך משהו שמעצבן אותך
אנסה לכתוב כמה מחשבות על זה, אבל תתקן אותי אם אני לא בכיוון. רק אתה יכול לדעת.
מי זה "אתה" ששונא את עצמך ומי זה "עצמך" שאתה שונא?
זה בעצם הכול חלק ממך, לא? יש לך אולי כל מיני חלקים, כל מיני צדדים מתוכך ומהשתקפות מבחוץ ומשניהם ביחד, שמחפשים איך להסתדר בהרמוניה ולא תמיד מצליחים.
ההתנגשות בינהם יוצרת כאב ותסכול שאפשר לקרוא להם שנאה.
אבל אין בעצם את מי לשנוא.
זה דבר שקורה להרבה אנשים, אם כי אולי אתה חווה את זה בעוצמה מיוחדת. אבל הייתי אומרת שבאופן בסיסי, זה חלק מלהיות בן-אדם. כלומר - שגם ההתנגשות היא חלק שלך, חלק מעצבן ומכאיב אבל שלך.
אם מתחילים לכעוס על ההתנגשות עצמה, על התסכול, על העצבים, על עצם העובדה שלפעמים אנחנו לא מרוצים מעצמנו בכלל, לא אוהבים כל דבר בעצמנו, לפעמים פשוט רוצים לפרק הכול ולהתחיל מהתחלה, שלפעמים חלקים שלנו שונאים חלקים אחרים...
אז גם הרגש הזה הוא כמובן חלק מאתנו,
אבל הוא מכניס אותנו למעגל...
לשנוא את עצמך על זה שאתה שונא עצמך זה פשוט מעגל. וברגע שדורכים עליו אפילו במקרה, אפשר להמשיך להסתובב בו עד אינסוף...
ואז ברגע מסוים מוצאים את הדרך לשנות זווית, לשנות מימד, ופתאום יוצאים מהמעגל מסתכלים על כל העניין מלמעלה ואומרים - הי, כולה מעגל אחד קטן סגור ופצפון בכזה עולם גדול ורחב!!!
מבין מה אני מתכוונת? אני בכיוון?