אני שונאת אותה

[mykal]

יש לך תיאורת מדהימות

בחיים לא שמעתי על גן--ששמו שנאה.
ותתפלא לא כל ילד של אדם שונא הוא גם שונא.

שנאה היא רגש שנובע ממקום שפגעו בך, הציקו לך, קלקלו לך.
וזה בסדר (בעיני) לשנוא כשיודעים לא להקצין ולהבין מה קורה.

מאחלת לך שלעולם לא תגרר לרגש שלילי בכלל לא רק שנאה.

 

[גיל110]

תסתכלי על ילדים של המזרחיים

שלמרות שהם לא מקופחים יותר ולמרות שהם זוכים לכל דבר כמו ילד אחר, הם מרגישים מקופחים כי ההורים שלהם מעבירים להם את הרגש הזה. אז נכון שהם, לרוב, מרוויחים פחות, אבל זה עדיין לא קיפוח, זה איך שההורים בחרו לחיות, ובכל זאת הילדים מרגישים ככה ומנסים לשמור את התרבות המגעילה הזאת.

כנ"ל בשנאה - תשימי לב שילדים של דוסים או אפילו לא של דוסים, שונאים בדיוק כמו ההורים שלהם, ולפעמים גם יותר, את מה שההורים שנאו. הסובייטים שעלו לארץ לא אהבו את ההתנכלות היהודית-שטנית אליהם, הילדים שלהם בכלל חלקם נהיו ניו-נאצים בגלל השנאה ולא רק שנאו, אלא גם הגיבו ותקפו. כלומר, Escalation, שנובעת כתוצאה משנאה.

 

[leaht]

נותנת לך חיבוק חם בזה הרגע!!!

כל כך שמחתי לקרוא על ההחלטה שלך...
בהצלחה!!! ותדעי שיהיה מה שיהיה אנחנו מחזיקים לך אצבעות
וטיפ קטן... כשאת מרגישה שאת עומדת להתפוצץ מולה... תחשבי עלינו חברי הפורום ותנסחי לך בראש איך את מספרת לנו מה היא אומרת וכולנו צוחקים בגועל מהטיפשות שלה... זה יעזור לך לראות אותה כפוטטית. ("זקנה סנילית" סליחה!!)
תראי את זה בהומור...(אם זה אפשרי ואני לא מתכוונת להמעיט מעוצמת החויה הרגשית)
אגב --- גם לי היו בעיות עם החמות (למי לא?) כמובן לא בסדר גודל כמו שלך...
אבל לפעמים כשהיא אומרת דברים הזויים שבא לי לצרוח (על איך שאני מגדלת את הילדים או מאשימה אותי בדכאונות של בעלי וכו)
אני מסתכלת עליה כאילו מבחוץ ורואה אותה כאישה לא 100%... ואז פשוט לא לוקחת את מה שהיא אומרת ברצינות... מסתכלת עליה ברחמים...

בהצלחה

 

[ayaht]

טוב, הצלחת לגרום לי לשנוא את חמותך.

תשמעי, היא נשמעת בנאדם מרושע.
לא יודעת איך היתה לך סבלנות במשך 11 שנים.
אבל די.
את כבר ילדה גדולה.
הגיע הזמן להשתנות.
אותי למדו ש"אם מרביצים לך - תברח".
לא מוצאת שום סיבה למה להיות איתה בקשר.
לא טלפוני. לא בפייסבוק. לא להפגש איתה.
מספיק.
נתקי אתה את הקשר. לצמיתות.

 

[mykal]

רגע, רגע,

זה נשמע הכי נכון לנתק,
אבל צריך לדעת איך ובחכמה, שלא השנאה, והאמוציות ינחו.
אלא בתבונה.

ומנסיון חיים--ניתוק הוא בעייתי לטוח הרחוק.
החיים לא נגמרים כאן בלידה הזו.
יהיו עוד בריתות ואז?
יהיו בר מצוה ובת מצוה--ואז?
הם יחתנו ילדים--ואז?
יהיו שמחות במשפחה המורחבת ואז?
ואם אמא שלו או אבא שלא או דוד שלו ימות--מה יעשו באבלות.

אני ממש מזהירה מניתוק.
צריך יחסים קורקטיים, מעטי.ם, שומרי מרחק.
אבל לא ניתוק

 

[ayaht]

אבל למה לסבול התעללות?

בואי נסתכל רגע על הבעל. ונניח שהוא לא היה נשוי.
מה שהוא עובר עם אמא שלו זה פשוט התעללות.
למה להיות בקשר עם מי שפוגע בך שוב ושוב, לא מניח לך לרגע לשמוח או להנות ממשהו.
הורס כל אירוע, כל שמחה, כל חג.
למה להעביר ככה חיים שלמים???
אז על אחת כמה וכמה, כשמדובר באדם זר שנכנס לחייך "על הדרך".
למה להסכים שמישהו יפלוש לך לחיים בצורה כל כך בוטה?

אני מאמינה גדולה במשפט "ביתי הוא מבצרי".
למעשה, חיי הם מבצרי.
ואני לא מכניסה לחיים שלי את מי שפוגע בי.

ולגבי אירועים משותפים:
א. לא חייבים ללכת.
ב. אם כבר נפגשים, אפשר להתעלם.

 

[mykal]

לסבול לא, אבל לקבל הדרכה

איך להיות מרוחקת ולא מנותקת.
איך למנע ממנה להעליב אותה.

למשל, אם חמותה מתפרצת עליה, שתענה--אני
בן אדם חשוב ועלי לא צועקים. יש לך משהו חכם לומר אז בנחת
אין לך אז תשתקי.

היא באה הנה לפורום תשמע עיצות, תפנה ליועץ, ותחליט.

 

[צופציקיתית]

הלוואי והייתי יודעת לעשות את זה

הלוואי והייתי יודעת לנתק את עצמי רגשית ממנה, אבל אני לא מצליחה - הייתי אצל כמה וכמה מאמני חיים, אצל כמה וכמה מטפלים ומדריכים, אפילו ניסיתי בדרכי מדיטציה ומה לא. אני פשוט לא מצליחה.

אולי עכשיו אני כבר לא מצליחה כי הדבר שנעשו עד היום הצטברו לכמויות גדולות ומכבידות שאני פשוט לא יכולה להתנער מהם ולהתנהג כאילו לא קרו. לא אשקר - יש טינה בלבי, יש המון רגשות, סוערים ונעלבים, ואני לא מצליחה להתנתק מהם.

אני טיפוס סופר רגיש, אני מרגישה מאוד את האחר, וקשה לי לנתק את עצמי רגשית מדברים. הדבר שהכי קשה לי בחיים זה לצפות בחדשות - כל כתבה מערערת אותי - יש נקודות שפשוט אני מתחילה לבכות במהלך הכתבה כי זה כלכך עצוב. ככה אני. ואחרי שנים של ניסיונות לעבוד על עצמי בקטע הרגשי - הבנתי שבמקום לראות את זה כחסרון אני מתחילה לראות את הרגישות שלי כיתרון. זה חלק ממני - היכולת להרגיש את האחר אפילו בלי שידבר. ויחד עם זאת באה חוסר היכולת לעשות נתק רגשי. זה הדבר שהכי הייתי רוצה איתה. להיות מנותקת ממנה ריגשית (מבחינתי זה הרבה יותר קשה מלא להתראות איתה).

 

[עלה לא נידף]

את לא צריכה לנתק את עצמך רגשית,

אלא לנתק את עצמך נקודה.

השנה, חגים רק אצלכם או אצל הוריך.
לא כנקמה, לא כי עכשיו תורם אלא, כי הזנחתם את היחסים איתם ע"ח החמות שלך. כי נעים לכם שם. כי שניכם מוזמנים לשם. לא כהתרסה או נקמה!!

והכי חשוב - אל תתנתקי רגשית, הרי ככה הגעת לאן שהגעת! התעלמת מהרגשות שלך. וכך לימדת את כולם לעשות,
בעלי לא מושלם. אבל לקח את אמא שלו ביד וביקש ממנה להתנצל על הרבה פחות - מבלי שביקשתי או חשבתי שצריך להתנצל, הייתי מוכנה להחליק את הענין. זו דוגמא להתנהגות שתואמת את המילים. זה חשוב מאוד!! מאוד גם בגידול ילדים.

מסרב לייעוץ זוגי? הוא לא רשאי לסרב! אז יסול קצת פטפטת אצל פסיכולוג, זה הרבה פחות נורא מאמא שלו. אם את עושה כל כך הרבה בשבילו, שיעשה הוא מעט בשבילך!
ואם הוא לא יקום באמצע דברי הבלע שלה, אז קומי את! למשל שניה אחרי שהיא אומרת שהתחתנתם כי נכנס להריון. לא צריך לריב ולהסביר, אנשים כמותה יודעים איך להתנהג בנימוס הם פשוט צריכים מוטיבציה.

ממה את מפחדת? שהיא תתעלם ממך? בשלב זה הייתי חושבת שזה פרס!

 

[mykal]

לנתק רגשית, יקרה

כשתחליטי, שהיא לא מישהיא 'חשובה' בחיים שלך,
אלא מחויבות משפחתית שמסמנים לידה v בשביל הבעל.
אולי פעם בחודש שעתיים.
כשאת מתנה עם בעלך שברגע שפותחת פה אתם הולכים--יחד לא את לבד.
את מתנה שאם היא מתנהגת לא יפה--הוא עונה בשפתה, לא את.
את לא נעלבת, כי אין ממי,
את לא מרגישה מושפלת מדוכאת--כי זו היא. ולא מגיעה אליך.
לזה קוראים מודעות
והמודעות היא שבעלך הוא הלוחם בשבילך.
ואת רק גופך שם.
אפשר הכל כשמחליטים.

 

[ayaht]

אולי תתחילי ב"לא להיות בסדר"?

למשל: היא מתקשרת, את מכבה את השיחה. שתדבר עם בעלך אם בא לה.

היא מגיעה? את פשוט לא פותחת לה את הדלת.
בעלך פתח את הדלת? תגידי לה שלא נוח לך כרגע שהיא הגיעה ואת מבקשת שהיא תלך.

בכלל, אל תלכי יותר לחגוג עם המשפחה שלו.
חגגתם איתם 11 שנים, עכשיו התור של משפחתך. אחרי 11 השנים הבאות אולי תשקלי תורנות של פעם אצלכם ופעם אצלם.

כן, היא תתעצבן. היא תעשה סצינה, ומה לא. כל פעם שהיא מנתקת קשר זה מעולה מבחינתך. אל תטרחי לחדש אותו.

הסוד הוא לא לטרוח למען דברים שאת לא מעוניינת בהם.

בשביל מה לארח את מי שאת לא רוצה לראות בתוך הבית?
בעלך רוצה לארח? שיכנס למטבח ויכין מה שצריך, למשל.
את? לא משתפת פעולה במה שלא לטובתך.

את תראי שאחרי תקופה של "הרמת ידיים" מצידך, יהיו לך פתאום הרבה כוחות רגשיים.
פשוט, את נמצאת בתוך הבוץ, ולא מאפשרת לעצמך דקה לנוח מהאישה הזאת.
תתרחקי, תתחילי להינות מהחיים, וכשתהיה לך שלוות הנפש שלך, האישה הזו תחזור למימדים האמיתיים שלה: לא חשובה, ולא מעניינת.

 

[mykal]

אהבתי, רעיון מעולה.

 

[נציג העם]

חתיכת "סיפור"שחוגג אוטוטו בת מצווה

כשבן או בת מגיעים לגיל מצוות [12 בת 13 בן]
יש ביטוי של שמחה

על שחרור מעול או מאדם מעיק.
את בהחלט יכולה לברך אותה ובקול רם אחרי 12 שנה

וזו לשון הברכה "ברוך שפטרני מעונשו של זה"

יקירתי אחרי כל כך הרבה שנים של דחיה את כבר ילדה גדולה ,
כבר אמא לבן מקסים ששניכם אוהבים,

תעטפו אותו באהבה,
ומי יתן ובאמת תלמדי מהמקרה המכוער והמכעיס,ותהייה חמות אחרת.
הגיע הזמן להשתחרר מהרצון העז שלך שהיא תקבל אותך או תאהב אותך,
יש לך בעל אוהב, בן שאוהב, בעתיד יהיו עוד ילדים,א תתרכזו במשפחה שאתם
תגדלו ותאהבו, הכעס שלך היום יקרין לילדיך בעתיד,המנעי מזה.

ממני אילנה סבתא ל

נכדים מאושרים

 

[B l u e D e v i l]

אהבתי את ההקבלה לבת/בר מצוה

 

[צופציקיתית]

אהבת את ההקבלה גם

וקל לי מאוד להגיד, אבל קשה לי ליישם. קשה לי להמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה, מצד שני כאשר לא התראנו תקופה של חודשיים הטענות הופנו אליי כאילו זה בגללי. אחרי לחצים די עזים - היא הוזמנה אלינו, חיכתה שבעלי ילך לחדר אחר וישבה והטיפה לי על זה כל הדברים שמבחינתה לא בסדר - לא באים אליהם, לא הוזמנה אלינו, לא כיבדנו, לא הכנו לה ארוחה ומה לא.

בתור סבתא את - האם זה יחס נורמלי? שאני צריכה לארח את הסבתא ולהזמין אותה לארוחות אצלי?

להבין שאין לי בעיה לבשל ולהזמין לארוחה, הבעיה שזה מרגיש לי בכפייה, כאילו אני חייבת ואם לא - אני לא בסדר.

 

[עלה לא נידף]

אז תנצלי גם את את זה שבעלך יצא מהחדר

ותגידי לה שהיא מתנהגת לא יפה ובגלל זה היא לא מוזמנת (שזה בנימוסית מה שבאמת הייתי אומרת במקומך).

 

[נציג העם]

לשאלתך ב"בתור סבתא"האם זה נורמלי?

אי אפשר לעשות השוואות לא בין הסבים וסבתות
לא בין החמים וחמות ולא ביןכלות וחתנים ובטח לא בין הילדים או הנכדים.
מכאן מה שמתאים לי לא מתאים לאחר, ומה שמתאים לחמותך לא מתאים לך.
את שואלת :"האם אני צריכה לארח את הסבתא ולהזמין אותה לארוחות אצלי?"
אם תשאלי אותי אומר לך שאצלנו יש סבב בין הילדים, וכל אחד מזמין אותנו אחת לחודש,
בכייף בלי "כפייה" וגם אני בסבב.כך שהמשפחה נפגשת כל שישי.
למשפחה שלי זה נורמאלי ומאוד חשוב לשמור על הביחד
ואם מכל סיבה שהיא, צריך לבטל פעם אחת ארוחת שישי בגלל התחייבויות אחרות
אז לנכדים יש תלונות של למה

.

את מרגישה שזו "כפייה" אז תנהגי כמו שאת חושבת שמתאים למשפחתך

בידיך להחליט החלטות על משפחתך ילדיך ובעלך

כמו שאמרתי 12 שנה זה מספיק זמן להפנים ולהחליט מה עושה לך טוב ומה לא

אתם בהחלט יכולים להחליט שטוב לכם להפגש איתם אחת לחודש בלבד

תסבירי שאחת לחודש אתם אצלם או אצלך
אחת לחודש אצל הורייך
אחת לחודש אצל חברים
ואחת לחודש לבד בבית
וכל מה שנותר זה לישם את הדברים.
ואם יש לה טענות על דברים שמבחינתה לא בסדר בעיניה
אימרי לה בחיוך גדול

סבתאל'ה יקרה באתם להנות,
או באתם להתלונן? בואו נמשיך להנות

גם לי יש המון דברים שלא נראים לי ואני לא מתלוננת
זו החבילה איתה צרכים חיות

ואם היא תשאל מהם התלונות אימרי לה:
"סבתאל'ה באתם להנות בלי תלונות

"

ממני אילנה סבתא ל

נכדים מאושרים

 

[דניאל ואורן]

בספר בראשית נאמר...

"על כן ויעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"...

כלומר, בעלך צריך לתמוך בך. אם אימו פוגעת בך, הוא צריך להבהיר לה שזה לא מקובל ואם היא לא מכבדת אותו, הוא צריך לקום וללכת.
יחסים זה עניין הדדי - אדם לא יכול להישאר ביחסים תקינים כשיש צד אחד שכל הזמן מכבד וצד שני שכל הזמן מתעלם, לא מכבד ומזלזל.
גם ביחסים שלנו עם ההורים שלנו - צריך להציב גבולות. חלק מהעניין של להציב גבולות זה ללמד את ההורה לשמור את דעתו לעצמו...

לכן, בעלך צריך להיות קשוב לנושא ולהעמיד את אמא שלו במקום בכל פעם שהיא פוגעת בך.
הוא לא חייב להיות גס רוח או לצעוק - מספיק שיגיד לה בשקט ולא בכעס שהיחס הזה לא מקובל עליו ושאת אשתו - פעם ראשונה, אח"כ שוב פעם שניה, בפעם השלישית, תקומו ותלכו.

אם היא לא מכבדת אותך, את לא צריכה ללכת לבית שלה, את לא צריכה לספוג את הדברים האלו.
אני יכולה להבין שזה קשה- אבל צריך לפתח עור של פיל.

 

[moshe_d]

יש מצב שהמתח נובע בגלל גיזענות?

 

[אמאלה 5]

יש לי דבר אחד לומר

אחד, אבל ארוך....

שווה לקרוא
בבראשית, פרשת "חיי שרה" כתוב:
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו "
"יסוד תורני זה שבפרשת השבוע מחייב את הצדדים כולם. הוא מחייב את ההורים להבין שלילדיהם חיים עצמאיים משל עצמם, היא מחייבת את הילדים להבין כי העובדה שכבוד הוריהם הוא השני שבמחויבות אינה קובעת חס ושלום כי מדובר מחויבות משנית,אך בעיקר היא מחייבת את הבעל והאישה האחד כלפי השני.

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו - עזיבת הילדים את הבית היא חוויה קשה להורים. מדובר הן בעובדה שהבית מתרוקן, אך ביותר מדובר על כך הכרוך בעצמאות מחשבתית והתנהגותית של הילדים. מול האתוס היסודי של כיבוד אב ואם וההתרגלות לשמוע בקול ההורים ולציית לדבריהם, מדובר במציאות חיים חדשה שהיא לכתחילה: הילדים יוצאים למסע חייהם באופן עצמאי. יציאה זו כרוכה בהתנתקות מהקהילה הקודמות - קהילת ההורים - ובבניית קהילה עצמאית. התופעה העיקרית המשמעותית ביותר היא העובדה שקהילה זו מחויבת בראש ובראשונה לעצמה. התורה מציינת במפורש כי מדובר בעזיבת איש את אביו ואת אימו. עזיבה זו אינה רק פיזית - היא היפוך בסדרי עולם. כבר ברמ'א נפסק כי אין אדם חייב לציית להוריו בנושאי נישואין, והוא רשאי לשאת אישה שאינה יאה בעיניהם, כמו גם אישה רשאית להינשא למי שאין הם חפצים בו. פסיקה זו קשורה הן בהיקף הציות בו חייבים ילדים כלפי הוריהם מלכתחילה, והן במהות הנישואין. עקרונות אלה ממשיכים הלאה גם לחיי הנישואין כולם: המחויבות של בני זוג האחד לשני והנאמנות ביניהם קודמת לכל מחויבות אחרת, כולל זו כלפי ההורים. מובן מאליו כי המצב השלם והמלא הוא ששני בני הזוג נאמנים לשני זוגות ההורים, רוצים בטובתם, מכבדים אותם ויראים מהם כדין, וממשיכים בכך את שלשלת החסד הראויה והרצויה, אולם בשעה שיש התנגשות בין הנאמנויות - הנאמנות בין בני הזוג קודמת לכל.

יסוד תורני זה שבפרשת השבוע מחייב את הצדדים כולם. הוא מחייב את ההורים להבין שלילדיהם חיים עצמאיים משל עצמם, ואין הם רשאים לצפות כי לא יעזבו אותם, וכי יישארו תמיד מחויבים להוריהם בעדיפות הראשונה; היא מחייבת את הילדים להבין כי העובדה שכבוד הוריהם הוא השני שבמחויבות אינה קובעת חס ושלום כי מדובר מחויבות משנית, כי אם להפך: מחויבות זו מצויה בכל עת ברקע, אלא שהיחס בין בני הזוג גבוה מהם.

אך בעיקר היא מחייבת את הבעל והאישה האחד כלפי השני. פסוק זה אינו עוסק רק ב'שחרור' מעול ההורים ועזיבת קהילתם הקודמת, כי אם במהות עמוקה ביותר של 'ודבק באשתו', לאמור: מדובר בדביקות הדדית של איש ואישה, אשר מקדימים את הקשר ביניהם לכל הקשרים האחרים. קשר זה דורש טיפוח מתמיד, ויתור הדדי, נכונות לפינוי חלל עצמי כדי שהשני יוכל להיכנס בו ובד בבד נכונות להיכנס לחלל אותו פינה בן הזוג. דביקות זו מאפיינת את כל מערכת ההקשרים וההחלטות - אין מדובר עוד במאבק כוחות ובניסיונות לנצל את הזוגיות לטובות הנאה, כי אם בפרויקט משותף, בו מתבטלים שני בני הזוג האחד כלפי השני, ומוצאים את עצמם ברואים כיישות מחודשת. חכמינו לימדו אותנו כי ביסוד הבריאה היו איש ואישה קשורים ומחוברים האחד בשני, ועתה הם שבים להתחבר ולהיות לבשר אחד.

פרשת הבריאה קובעת אפוא כי יסוד הקיום המשותף של כל באי עולם הוא הקיום המשפחתי, בו איש ואישה חוברים האחד אל השני לאחר שעזבו את מקורם והופכים לישות אחת. היא מלמדת כי זו התבנית הראויה ליחסי איש ואישה, והיא חותרת לכך שכל באי עולם יקימו את משפחתם בדרך זו. היא מאפשרת לעשות זאת על ידי שחרור ממחויבות קודמות - 'ואביו ואמו' - והתוויית דרך יסודית לקיום המשפחתי: דביקות הדדית. זו אחת הבשורות העליונות של תורת ישראל למציאות המתפרקת של ימינו, והקריאה הרדיקאלית של התורה לארגון העולם בסדר מיוחד זה. סדר זה מהווה זכות גדולה של חיים, ואתגר גדול שיש להשקיע בו השקעה מתמדת כדי למצות ממנו את כל האושר השלום והאמת שיש בו."

מתוך האתר הZה: http://www.glattdate.co.il/79-slideshow/88-therefore-shall-a-man-leave-his-father-and-mother.html

אני חושבת שמלכתחילה טוב עשית שרצית בקשר טוב עם חמותך (הרי זו אמא של בעלך...) אבל ברגע שהיא גורמת לך רע ולבעלך רע, ויוצרת סכסוכים, מריבות וכאבי ראש מיותרים - היית צריכה לומר כבר לפני שנים רבות "לא עוד

"
אבל אין לבכות על חלב שנשפך...
מציעה לך להדפיס את הכתוב באתר הנ"ל שהעתקתי ממנו, להוסיף כמה משפטים לחמותך, שהיא פועלת בניגוד למה שהאל ציווה אותנו - אם זה מעניין אותה, והיא אישה שקצת מאמינה.... אם לא - פשוט להוסיף לה משהו כמו - ניסינו, זה לא עובד בינינו. אנחנו אוהבים וממשיכים את החיים שלנו בלעדיכם! לשים במעטפה ולשלוח לה בדואר.
הייתי מרחיקה אפילו לכת ועוברת דירה לעיר מרוחקת יותר ממנה.
את חייבת לעצמך שקט נפשי ורוגע, וחייבת לטפל בילד שלך כמו שמגיע לו

בהצלחה