דעתי האישית
לפני שאני מתחילה חשוב לי לציין שאין לי עדיין בעל או ילדים, אבל אני כותבת את התגובה שלי מנקודת מבט של נכדה.
ההורים של אמא שלי ממש לא אוהבים את אבא שלי, ומהרגע הראשון עשו להם את המוות בכל מה שקשור לקשר- כשהם עברו לגור ביחד לפני החתונה רבו איתם ועשו פרצופים, כשארגנו את החתונה עשו להם את המוות, וגם אחרי אחותי ואני נולדנו סבא וסבתא שלי כמעט ולא עזרו להורים שלי למרות שהם גרו בשכנות אלינו.
כל הזמן היו מריבות קשות מאוד בין ההורים שלי לבין סבא וסבתא שלי, המון ביקורת על הנישואים של ההורים שלי, על הבחירות המקצועיות והאישיות של אמא שלי ועל הצורה שבה הם מגדלים אותנו. השיא היה באחד הפעמים כשסבתא שלי התקשרה לסבתא מהצד השני כדי לדווח להם שאמא שלי לא ראויה להיות אמא וצריך לפנות ללשכה הסוציאלית כדי שיקחו אותי ואת אחותי ויעבירו אותנו למשפחה אומנת. בסופו של דבר לפני כמעט 12 שנה אחרי ריבים גדולים מאוד וככל הנראה בעקבות החלטה אמיצה של אמא שלי- נותק הקשר. סבא וסבתא שלי עברו לעיר אחרת, מאז קיבלתי מהם כמה מכתבים בודדים, ראיתי אותם אולי 3 פעמים באירועים משפחתיים וזהו.
כשהייתי ילדה לא כ"כ הייתי מודעת לכל זה, אבל בתקופה האחרונה יצא לי לדבר על זה לא מעט עם אמא שלי. היא עברה תהליך קשה מאוד, אחרי שנותק הקשר היא הייתה בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד.
אבל היום אני באמת חושבת שהחיים שלה והחיים שלנו טובים יותר. הייתה כ"כ הרבה דרמה מאחורי הקלעים, משהו שההורים שלי ספגו על בסיס כמעט יומיומי. בגלל שהיינו ילדות קטנות אחותי ואני לא כ"כ ראינו את זה, אבל היום במבט לאחור אני מבינה את זה, ואני יודעת שאם זה היה ממשיך זה היה פוגע בנו בהמשך.
אתמול הייתי באירוע משפחתי, סבא וסבתא שלי עמדו בצד, בקושי זיהיתי אותם. הם לא ניגשו לדבר איתנו ואנחנו לא ניגשנו אליהם. ואת האמת? זה לא חסר לי.
כבר מזמן הגעתי למסקנה שמי שרוצה להיות חלק מהחיים שלי צריך להרוויח את זה. ואם יש אנשים שלא מוכנים לעשות את זה, שלא גורמים לי להרגשה טובה אלא במקום זה רק מכניסים כ"כ הרבה רעל לחיים שלי- הם פשוט לא צריכים להיות שם.
מהדברים שאת מתארת עולה תמונה קשה מאוד. חמותך לא מכבדת אותך כלל, מילא בתור כלה, היא לא נותנת לך מינימום של כבוד בתור בן אדם! אין שום סיבה שתסבלי יחס משפיל כזה, אין שום סיבה שתהיי עסוקה במשך שנים בכל הדרמה הזו. מגיע לך לחיות חיים שקטים ולטפח את המשפחה שלך. אם חמתך לא מסוגלת להשלים עם זה ולשחרר את הבן שלה- היא לא צריכה להיות חלק מהחיים שלכם.
את חייבת להציג גבולות מאוד ברורים, את בן אדם ומגיע לך לקבל יחס מינימלי של כבוד. ואם הם באים לבקר את הנכד ולא משחקים איתו, וכשמגיע הזמן להשכיב אותו לישון הם רק מפריעים אז הם לא צריכים להיות שם. אם הם לא מסוגלים לכבד את שגרת היום של הנכד ואת דרך הגידול שבחרתם- הם לא צריכים להיות שם!
את צריכה להציב גבולות ברורים ולא לפחד. מה כבר יש לך להפסיד? לא יאהבו אותך? הרי הם ממילא לא משדרים אהבה. יכעסו עלייך? הם הרי ממילא כועסים. יגידו עלייך דברים רעים מאחורי הגב? יש לי הרגשה שגם ככה זה קורה. ההבדל הוא שברגע שתציבי את הגבולות ותנתקי איתם את הקשר את תחסכי מעצמך את כל הדרמות האלה. בלי כל הטלפונים, בלי כל המריבות, בלי כל ההשפלות. את צריכה לדבר עם בעלך ולהודיע לו בצורה ברורה שאת לא מוכנה שזה ימשך ככה. אם אתם החלטתם משהו, למשל להיות בחג אצל המשפחה שלך- אז זה מה שהחלטתם וחמתך יכולה לעשות סלטות באוויר, לצעוק ולהשתולל. בסופו של דבר זו ההחלטה שלכם וזה הכול.
את לא חייבת לספוג את ההשפלה מהצד שלה, והנכד שלכם ממש לא חייב לגדול באווירה נוראית כזו.
נכון שזה קשה ומוזר שאין סבא וסבתא, אבל כשיש סבא וסבתא שרק עושים רע- תאמיני לי, עדיף בלי. אני כבר כ"כ הרבה שנים בלי, וגם אני וגם אחותי גדלנו בסדר גמור, להיפך. החיים שלנו יותר שקטים ככה, בלי שירעילו אותנו בדיבורים ורכילות על ההורים שלנו.
