nikegirl83
New member
אני שוב
שלום לכולם, מקווה שהיה לכם כיף ליל אמש ! אז לפני כשבועיים התחלתי לעבוד באיזו עבודה חדשה, יחסית לחדשה דווקא דיי השתלבתי מהר (בבחינה של העבודה עצמה פחות החברתית) . אני מניחה שזה קשור לעובדה שזה "שטח כבוש" אצלי הכוונה שיש לי ניסיון בתחום. אחרת היה קשה לי ומסובך לי גם זה.(גן) ומהחשש שמא אסתבך אני לא מנסה תחום אחר שלדעתי יותר יתאים את יכולותיי... העניין הוא שבשבועיים הללו אני מרגישה שהבנות בצוות איתי ,אחת ספציפית מאוד מנצלת אותי וכל פעם אומרת לי מה לעשות, וניחא אני חדשה אז מחליקה ועושה. היום היה ביננו תקל כאשר היא ביקשה שאעשה משהו שנראה לי לא צודק,ומה שהפריע לי שהיא אמרה את זה בחוסר כבוד וזלזול ואחר כך המשיכה ללכלך.. ואני אמרתי את שעל ליבי גם אבל היה לי לא קל הרשתי לחץ והתרגשות מסוימת.ואין עם מי לדבר שם כי הם צוות דיי מלוכד. זה היה או לבלוע או לתת לה להמשיך לנצל. זה בדיוק הסיבה למה אני נמנעת מחיפוש עבודה, למה עוזבת מהר, ולא מסתדרת... ושאני אוביקטיבית עם עצמי אני רואה ברור שאני דווקא "בסדר" אולי יותר מדיי, מרגישה שהמוסר עבודה שלי והטוב באים בעכוריי, רע לי חזרתי בתחושת פיכס מהעבודה, חוסר אונים, אף אחד לא מבין אותי אין לי את מי לשתף בתחושות שלי, לעזאזל החרדות האלו, כולם אומרים לי יש לך...את שווה...את יכולה יותר...אבל מזה שווה אם אין לי מודעות ? ויש לי חסימה חברתית?? אשמח לדעתכם
שלום לכולם, מקווה שהיה לכם כיף ליל אמש ! אז לפני כשבועיים התחלתי לעבוד באיזו עבודה חדשה, יחסית לחדשה דווקא דיי השתלבתי מהר (בבחינה של העבודה עצמה פחות החברתית) . אני מניחה שזה קשור לעובדה שזה "שטח כבוש" אצלי הכוונה שיש לי ניסיון בתחום. אחרת היה קשה לי ומסובך לי גם זה.(גן) ומהחשש שמא אסתבך אני לא מנסה תחום אחר שלדעתי יותר יתאים את יכולותיי... העניין הוא שבשבועיים הללו אני מרגישה שהבנות בצוות איתי ,אחת ספציפית מאוד מנצלת אותי וכל פעם אומרת לי מה לעשות, וניחא אני חדשה אז מחליקה ועושה. היום היה ביננו תקל כאשר היא ביקשה שאעשה משהו שנראה לי לא צודק,ומה שהפריע לי שהיא אמרה את זה בחוסר כבוד וזלזול ואחר כך המשיכה ללכלך.. ואני אמרתי את שעל ליבי גם אבל היה לי לא קל הרשתי לחץ והתרגשות מסוימת.ואין עם מי לדבר שם כי הם צוות דיי מלוכד. זה היה או לבלוע או לתת לה להמשיך לנצל. זה בדיוק הסיבה למה אני נמנעת מחיפוש עבודה, למה עוזבת מהר, ולא מסתדרת... ושאני אוביקטיבית עם עצמי אני רואה ברור שאני דווקא "בסדר" אולי יותר מדיי, מרגישה שהמוסר עבודה שלי והטוב באים בעכוריי, רע לי חזרתי בתחושת פיכס מהעבודה, חוסר אונים, אף אחד לא מבין אותי אין לי את מי לשתף בתחושות שלי, לעזאזל החרדות האלו, כולם אומרים לי יש לך...את שווה...את יכולה יותר...אבל מזה שווה אם אין לי מודעות ? ויש לי חסימה חברתית?? אשמח לדעתכם