אני שואל - בעיית החינוך
מכתב לאומה: אני שואל / אבי יעקב יש בלבי כ"כ הרבה למה, עד שאין לי מושג במה להתחיל!!! הלמה הגדול ביותר הוא למה אנחנו כה מתחסדים שלא להגיד צבועים חלילה? בתקופה האחרונה יצא קצפנו כנגד מערכת החינוך בטוענות שונות כגון: רמתם האינטלקטואלית של המורים איננה מספקת, מערכת החינוך איננה יודעת כיצד להשתלט על האלימות הגואה בקרבה ועוד כהנה וכהנה טרוניות מטרוניות שונות ומשונות. נימאס !!! צריך להגיד את שכולם יודעים ... במדינה כשלנו אשר קיומה אינו מובן מאליו כשל שאר האומות, אנו חייבים לנהוג בדרך אשר תשמר את קיומנו לאורך זמן. כל עוד שכננו הקרובים מסרבים לאפשר לנו לחיות את חיינו בשלווה ואנו חלוקים ומפולגים בנינו לבין עצמנו, הסכנה מבית ומחוץ עודנה מהותית ואל לנו לנוח על זרי הדפנה שכן קיומה של המדינה ביום המחר אינו ברור. הדרך שעברנו עד לעת האחרונה נסבה תמיד בחינוך לערכים כגון: התנדבות הקרבה עצמית וכד´. המדינה הוקמה וקוימה תוך אמונה בלתי מעורערת בצדקת הדרך, על ההבנה, שאין ברירה והמקום היחידי שיאפשר את קיומנו לאורך זמן הוא כאן. הרבה דם יזע ודמעות נשפכו עד הגענו לנקודת זמן זו ואף אחד לא רוצה לאבד את מה שהקמנו ב- 53 השנים האחרונות. הפתרון ידוע וגלוי לכל הרי הוא טיפוח הדור הבא, ואם לא ניחשתם עושים זאת ע"י טיפוח מערכת החינוך. במציאות של ימינו העוסקים במלכת החינוך מגיעים למערכת החינוך בשל חוסר ברירה, מכיוון שלא התקבלו ללימודי מקצוע יוקרתי יותר אשר בצדו שכר גבוהה יותר. לעניין זה מתווסף מאפיין נוסף של מערכת החינוך, הסומכת על רוח ההתנדבות של העובדים, שיתנו מעל למה שהיא מסוגלת לתגמל. אני מתכוון לתפקידים אשר דורשים השקעת זמן ומאמץ הרבה מעבר למספר השעות אשר מוקצבות לאותה מישרה. עניין זה גורם לתחושת תסכול ואף ניצול בקרב עובדי מערכת החינוך, מצמצם יוזמות חדשות וממזער את המוטיבציה של המחנכים. מחנכים בלי מוטיבציה הם מחנכים גרועים שלא ממלאים את ייעודם ואינם מטפחים את הדור הבא. האם עליהם אתם סומכים שיטפחו דור שיוביל ויקדם את המדינה? לכל המקטרגים והמלעיזים: טענותיי אינן מופנות אל אותם מורים ומורות העומדים בחזית חינוך וטיפוח הדור הבא. טענותיי מופנות אל שרי הממשלה (לא דווקא הממשלה האחרונה), אל חברי הכנסת, אל העומדים בראש מערכת החינוך ואל כל הגורמים הממונים והמשפיעים על אופי ודרך חלוקת עוגת התקציב הלאומית. הפתרון חברים הוא לא אחר מאשר תגמול. שכר המורים הוא זעום ביחס לגודל האחריות המוטלת על כתפם. הגדלת השכר או מציאת דרך אחרת לתגמול עובדי מערכת החינוך (לא חסרות דרכים, אולם היריעה קצרה) תעלה את המוטיבציה, תימנע תסכול ותמשוך אנשים איכותיים למערכת החינוך. כל טיעון בדבר אין כסף לא ישכנע אותי, ישנם קבוצות לחץ אשר דורשות ומקבלות כספים כל העת. קבוצת הלחץ לנושא זה הוא כל אחד מאתנו. אם איננו טובעים בתוקף כי את ילדינו יחנכו אנשים הראויים לכך אל לנו לבוא בטענות למחנכים. או לחילופין בואו נודה בעובדה הקשה תוך יישור מבט בעיני ילדינו כי החינוך אינו בראש מעיננו. אני שואל, האם אנו מוכנים לשלם את המחיר?
מכתב לאומה: אני שואל / אבי יעקב יש בלבי כ"כ הרבה למה, עד שאין לי מושג במה להתחיל!!! הלמה הגדול ביותר הוא למה אנחנו כה מתחסדים שלא להגיד צבועים חלילה? בתקופה האחרונה יצא קצפנו כנגד מערכת החינוך בטוענות שונות כגון: רמתם האינטלקטואלית של המורים איננה מספקת, מערכת החינוך איננה יודעת כיצד להשתלט על האלימות הגואה בקרבה ועוד כהנה וכהנה טרוניות מטרוניות שונות ומשונות. נימאס !!! צריך להגיד את שכולם יודעים ... במדינה כשלנו אשר קיומה אינו מובן מאליו כשל שאר האומות, אנו חייבים לנהוג בדרך אשר תשמר את קיומנו לאורך זמן. כל עוד שכננו הקרובים מסרבים לאפשר לנו לחיות את חיינו בשלווה ואנו חלוקים ומפולגים בנינו לבין עצמנו, הסכנה מבית ומחוץ עודנה מהותית ואל לנו לנוח על זרי הדפנה שכן קיומה של המדינה ביום המחר אינו ברור. הדרך שעברנו עד לעת האחרונה נסבה תמיד בחינוך לערכים כגון: התנדבות הקרבה עצמית וכד´. המדינה הוקמה וקוימה תוך אמונה בלתי מעורערת בצדקת הדרך, על ההבנה, שאין ברירה והמקום היחידי שיאפשר את קיומנו לאורך זמן הוא כאן. הרבה דם יזע ודמעות נשפכו עד הגענו לנקודת זמן זו ואף אחד לא רוצה לאבד את מה שהקמנו ב- 53 השנים האחרונות. הפתרון ידוע וגלוי לכל הרי הוא טיפוח הדור הבא, ואם לא ניחשתם עושים זאת ע"י טיפוח מערכת החינוך. במציאות של ימינו העוסקים במלכת החינוך מגיעים למערכת החינוך בשל חוסר ברירה, מכיוון שלא התקבלו ללימודי מקצוע יוקרתי יותר אשר בצדו שכר גבוהה יותר. לעניין זה מתווסף מאפיין נוסף של מערכת החינוך, הסומכת על רוח ההתנדבות של העובדים, שיתנו מעל למה שהיא מסוגלת לתגמל. אני מתכוון לתפקידים אשר דורשים השקעת זמן ומאמץ הרבה מעבר למספר השעות אשר מוקצבות לאותה מישרה. עניין זה גורם לתחושת תסכול ואף ניצול בקרב עובדי מערכת החינוך, מצמצם יוזמות חדשות וממזער את המוטיבציה של המחנכים. מחנכים בלי מוטיבציה הם מחנכים גרועים שלא ממלאים את ייעודם ואינם מטפחים את הדור הבא. האם עליהם אתם סומכים שיטפחו דור שיוביל ויקדם את המדינה? לכל המקטרגים והמלעיזים: טענותיי אינן מופנות אל אותם מורים ומורות העומדים בחזית חינוך וטיפוח הדור הבא. טענותיי מופנות אל שרי הממשלה (לא דווקא הממשלה האחרונה), אל חברי הכנסת, אל העומדים בראש מערכת החינוך ואל כל הגורמים הממונים והמשפיעים על אופי ודרך חלוקת עוגת התקציב הלאומית. הפתרון חברים הוא לא אחר מאשר תגמול. שכר המורים הוא זעום ביחס לגודל האחריות המוטלת על כתפם. הגדלת השכר או מציאת דרך אחרת לתגמול עובדי מערכת החינוך (לא חסרות דרכים, אולם היריעה קצרה) תעלה את המוטיבציה, תימנע תסכול ותמשוך אנשים איכותיים למערכת החינוך. כל טיעון בדבר אין כסף לא ישכנע אותי, ישנם קבוצות לחץ אשר דורשות ומקבלות כספים כל העת. קבוצת הלחץ לנושא זה הוא כל אחד מאתנו. אם איננו טובעים בתוקף כי את ילדינו יחנכו אנשים הראויים לכך אל לנו לבוא בטענות למחנכים. או לחילופין בואו נודה בעובדה הקשה תוך יישור מבט בעיני ילדינו כי החינוך אינו בראש מעיננו. אני שואל, האם אנו מוכנים לשלם את המחיר?