אני שבורה!!! הצילו!!!
אני מצטערת שאני ככה מתפרצת לפורום שלכם. פשוט רציתי לספר למישהו מה קורה איתי ולקבל הצעות לאיך לצאת מהבעייה. וואו קשה לכתוב פה את כל מה שכואב כל כך קשה. אני ובעלי נשואים קצת יותר משלוש שנים. נמצאים ביחד זה חמש שנים. שנינו גרושים ולשנינו אלו נישואים שניים. לי יש ילד בן 13 מנישואים קודמים (בעלי והוא מסתדרים כלל לא רע) לבעלי אין ילדים נישואיו הקודמים. לי ולבעלי יש ילדה משותפת בת שנה. מהיום הראשון שפגשתי את בעלי הכל אצלנו היה ממש כמו בסרט סופר רומנטי, התאהבנו, הסתדרנו מצויין ולמעשה אני לא חושבת שאי פעם רבנו באמת או שעברנו איזה משבר. פשוט הנסיך והנסיכה מהאגדות. לא מזמן נסענו אני בעלי והילדה לטיול של חודש בארצות הברית (טיול שתכננו ארבע שנים), חרשנו את ארצות הברית והיה מדהים. הכל היה בנינו מושלם. אני רוצה גם לציין שאני מאוד מאוד אוהבת את בעלי והוא כל עולמי. לפני קצת יותר משנה בעלי שהיה אז עצמאי נקלע לקשים ולחובות. הוא סגר את העסק והלך לעבוד בתור שכיר. אבל כשנולדה הילדה הבנו שאין ברירה והשכרנו את הבית שלנו ועברנו לגור עם ההורים שלי.ובעצם הכסף מהשכירות משלם את החובות. סימנו שנעשה את זה שנתיים (כלומר עוד שנה). הכסף לנסיעה לארצות הברית היה בתוכנית חסכון והוא השתחרר והחלטנו לנסוע במקום לשלם את החובות כי חיים רק פעם אחת ואת החובות נשלם מהשכרת הבית שלנו. לפני קצת פחות מחודש יום אחד חזרנו הביתה מהמכולת בשעות הערב המאוחרות ובעלי פתאום אמר לי שהוא החליט שהוא רוצה להתגרש. לא הבנתי מאיפה זה בא לי. ניסיתי לברר מה קרה? למה הוא רוצה להתגרש? בעלי אמר לי שכבר קרוב לשנה לא טוב והוא מרגיש שיושבים לו דברים על הנשמה, ושכמעט שנה הוא מתלבט אבל עכשיו החליט סופית שאנחנו לא צריכים להיות ביחד. עכשיו נכון שמאז שעברנו להורים שלי היו לי ולבעלי ופה ושם חיכוחים וויכוחים על שטויות אבל בטח שלא היה משהו שיכול להצדיק איכשהו פרידה. באותו לילה הלכתי לישון בידיעה שהנישואים שלי במשבר אבל גם בבטחון שיהיה אפשר לתקן דברים. למחרת בבוקר בעלי עזב את הבית של ההורים שלי. מאז כמה וכמה פעמים ניסיתי לדבר איתו על המצב בנינו וניסיתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי ביחד או לחוד אבל הוא פשוט לא מקשיב לי כאילו אני מדברת סינית ורק חוזר ואומר שהוא כבר החליט הכול ושאיתי הוא לא רוצה לחיות ושהוא רק רוצה להתגרש וששום דבר לא ישנה את זה. חמש שנים שבעלי היה הנפש התאומה שלי והחבר הכי טוב שלי. אני מכירה אותו כמו את עצמי. ופתאום אני מרגישה שזה כאילו לא הוא אלא התאום הרשע שלו. הגבר שישנתי איתו חמש שנים פשוט נעלם. הוא השתנה במאה שמונים מעלות. בעלי הוא הגבר הכי עדין שאני מכירה והוא מתחשב בטירוף ופתאום עכשיו הוא הפך לאיש מגעיל ופוגע. כשבעלי עזב את הבית הייתי בטוחה שיש לו מישהי אחרת. פניתי לחוקר פרטי שעקב אחריו המון ואני בטוחה במיליון אחוז שאין לו אף אחת אחרת ושזה בכלל לא קשור לזה. בפעמים הבודדות שאני מתקשרת איתו לגבי הילדה ומנסה לדבר עלינו אז הוא אומר דברים כמו למשל שאנחנו בכלל לא מתאימים או שהוא רוצה מישהי אחרת עם אישיות אחרת. פתאום אחרי חמש שנים הוא נזכר שאני לא מספיק טובה בשבילו. אחרי שהשתכנעתי שאין אף אחת אחרת מה שנראה לי שקרה זה שישבו לבעלי על הלב כל מיני דברים (החובות, סגירת העסק, ילדה חדשה, עבודה חדשה, לגור עם ההורים שלי ועוד). והם ישבו שם מינימום חצי שנה והוא לא דיבר איתי ולא סיפר לי ויום אחד כנראה הכול התפוצץ לו והוא הרגיש שאין מה לעשות רק לקום וללכת. ניסיתי לחקור אותו ולהבין מה כל כך הציק לו מה כאב לו ניסיתי לדבר עם חברים שלו אבל כלום. הלכתי לחמותי שבעלי מאוד קשור אליה וביקשתי שתדבר איתו ותנסה לראות מה קרה אבל היא אומרת שהיא בעצמה כבר לא מכירה את הבן שלה ושפעם הם היו קרובים אבל היום הוא התנתק ממנה. אני אחרי חמש שנים עדיין מאוהבת בבעלי. וכל המצב הזה מטריף אותי שובר אותי ובעיקר לא ברור לי. החברות אומרות לי שאני צריכה להמשיך הלאה בחיים שלי. אבל רק המחשבה שאי פעם גבר אחר יגע בי או ישן איתי מעוררת בי דחף עז להקיא. בעלי היה החצי השני שלי. הנפש התאומה שלי. בלילות אני שוכבת ערה. לא מצליחה לישון. מתפללת לאלוהים. שבעלי יסכים ללכת לטיפול. ביום שישי האחרון (לפני שבוע) הוא בא לקחת את הילדה. הוא אמר שמעכשיו הוא מעדיף לדבר לגבי הילדה עם אימא שלי. לסכם דרכה מתי לוקח מתי מחזיר. ואמר שהוא רוצה להתגרש כמה שיותר מהר. מאז לא דיברנו. אני מתה מפחד מהמחשבה שאולי איבדתי אותו (כנראה שכן) והחוסר יכולת לעשות משהו הורג אותי. ניסיתי לעשות כל מה שילתי וכלום לא הולך. אני רוצה מאוד לשמוע את דעתכם על כל העניין הזה. האם יש משהו שאתם חושבים שאני יכולה לעשות? אני לא יודעת מה נותר לי לעשות חוץ מלשבת ולחכות לנס משמיים. החוסר מעש הזה גומר אותי. האם נראה לכם שהוא ישתנה ויחזור להיות מה שהיה? אני מצטערת אם זה יצא ארוך, תודה לכל מי שקרא ולכל מי שיגיב עזר לי קצת לשפוך את הלב.... נ.ב ראיתי לא מזמן איזה סרט שגם שם היה משבר בין הבעל לאישה והאישה בסרט הכינה לבעלה אלבום עם התמונות שלהם מכל התקופות היפות שלהם ביחד ובעלה חזר אליה. מסתבר שהמציאות שונה נהסרטים כי אני גם עשיתי לו אלבום כזה וזה לא עזר. אני כל כך רוצה אותו בחזרה אבל לא יודעת מה לעשות אושרית.
אני מצטערת שאני ככה מתפרצת לפורום שלכם. פשוט רציתי לספר למישהו מה קורה איתי ולקבל הצעות לאיך לצאת מהבעייה. וואו קשה לכתוב פה את כל מה שכואב כל כך קשה. אני ובעלי נשואים קצת יותר משלוש שנים. נמצאים ביחד זה חמש שנים. שנינו גרושים ולשנינו אלו נישואים שניים. לי יש ילד בן 13 מנישואים קודמים (בעלי והוא מסתדרים כלל לא רע) לבעלי אין ילדים נישואיו הקודמים. לי ולבעלי יש ילדה משותפת בת שנה. מהיום הראשון שפגשתי את בעלי הכל אצלנו היה ממש כמו בסרט סופר רומנטי, התאהבנו, הסתדרנו מצויין ולמעשה אני לא חושבת שאי פעם רבנו באמת או שעברנו איזה משבר. פשוט הנסיך והנסיכה מהאגדות. לא מזמן נסענו אני בעלי והילדה לטיול של חודש בארצות הברית (טיול שתכננו ארבע שנים), חרשנו את ארצות הברית והיה מדהים. הכל היה בנינו מושלם. אני רוצה גם לציין שאני מאוד מאוד אוהבת את בעלי והוא כל עולמי. לפני קצת יותר משנה בעלי שהיה אז עצמאי נקלע לקשים ולחובות. הוא סגר את העסק והלך לעבוד בתור שכיר. אבל כשנולדה הילדה הבנו שאין ברירה והשכרנו את הבית שלנו ועברנו לגור עם ההורים שלי.ובעצם הכסף מהשכירות משלם את החובות. סימנו שנעשה את זה שנתיים (כלומר עוד שנה). הכסף לנסיעה לארצות הברית היה בתוכנית חסכון והוא השתחרר והחלטנו לנסוע במקום לשלם את החובות כי חיים רק פעם אחת ואת החובות נשלם מהשכרת הבית שלנו. לפני קצת פחות מחודש יום אחד חזרנו הביתה מהמכולת בשעות הערב המאוחרות ובעלי פתאום אמר לי שהוא החליט שהוא רוצה להתגרש. לא הבנתי מאיפה זה בא לי. ניסיתי לברר מה קרה? למה הוא רוצה להתגרש? בעלי אמר לי שכבר קרוב לשנה לא טוב והוא מרגיש שיושבים לו דברים על הנשמה, ושכמעט שנה הוא מתלבט אבל עכשיו החליט סופית שאנחנו לא צריכים להיות ביחד. עכשיו נכון שמאז שעברנו להורים שלי היו לי ולבעלי ופה ושם חיכוחים וויכוחים על שטויות אבל בטח שלא היה משהו שיכול להצדיק איכשהו פרידה. באותו לילה הלכתי לישון בידיעה שהנישואים שלי במשבר אבל גם בבטחון שיהיה אפשר לתקן דברים. למחרת בבוקר בעלי עזב את הבית של ההורים שלי. מאז כמה וכמה פעמים ניסיתי לדבר איתו על המצב בנינו וניסיתי לשכנע אותו ללכת לייעוץ זוגי ביחד או לחוד אבל הוא פשוט לא מקשיב לי כאילו אני מדברת סינית ורק חוזר ואומר שהוא כבר החליט הכול ושאיתי הוא לא רוצה לחיות ושהוא רק רוצה להתגרש וששום דבר לא ישנה את זה. חמש שנים שבעלי היה הנפש התאומה שלי והחבר הכי טוב שלי. אני מכירה אותו כמו את עצמי. ופתאום אני מרגישה שזה כאילו לא הוא אלא התאום הרשע שלו. הגבר שישנתי איתו חמש שנים פשוט נעלם. הוא השתנה במאה שמונים מעלות. בעלי הוא הגבר הכי עדין שאני מכירה והוא מתחשב בטירוף ופתאום עכשיו הוא הפך לאיש מגעיל ופוגע. כשבעלי עזב את הבית הייתי בטוחה שיש לו מישהי אחרת. פניתי לחוקר פרטי שעקב אחריו המון ואני בטוחה במיליון אחוז שאין לו אף אחת אחרת ושזה בכלל לא קשור לזה. בפעמים הבודדות שאני מתקשרת איתו לגבי הילדה ומנסה לדבר עלינו אז הוא אומר דברים כמו למשל שאנחנו בכלל לא מתאימים או שהוא רוצה מישהי אחרת עם אישיות אחרת. פתאום אחרי חמש שנים הוא נזכר שאני לא מספיק טובה בשבילו. אחרי שהשתכנעתי שאין אף אחת אחרת מה שנראה לי שקרה זה שישבו לבעלי על הלב כל מיני דברים (החובות, סגירת העסק, ילדה חדשה, עבודה חדשה, לגור עם ההורים שלי ועוד). והם ישבו שם מינימום חצי שנה והוא לא דיבר איתי ולא סיפר לי ויום אחד כנראה הכול התפוצץ לו והוא הרגיש שאין מה לעשות רק לקום וללכת. ניסיתי לחקור אותו ולהבין מה כל כך הציק לו מה כאב לו ניסיתי לדבר עם חברים שלו אבל כלום. הלכתי לחמותי שבעלי מאוד קשור אליה וביקשתי שתדבר איתו ותנסה לראות מה קרה אבל היא אומרת שהיא בעצמה כבר לא מכירה את הבן שלה ושפעם הם היו קרובים אבל היום הוא התנתק ממנה. אני אחרי חמש שנים עדיין מאוהבת בבעלי. וכל המצב הזה מטריף אותי שובר אותי ובעיקר לא ברור לי. החברות אומרות לי שאני צריכה להמשיך הלאה בחיים שלי. אבל רק המחשבה שאי פעם גבר אחר יגע בי או ישן איתי מעוררת בי דחף עז להקיא. בעלי היה החצי השני שלי. הנפש התאומה שלי. בלילות אני שוכבת ערה. לא מצליחה לישון. מתפללת לאלוהים. שבעלי יסכים ללכת לטיפול. ביום שישי האחרון (לפני שבוע) הוא בא לקחת את הילדה. הוא אמר שמעכשיו הוא מעדיף לדבר לגבי הילדה עם אימא שלי. לסכם דרכה מתי לוקח מתי מחזיר. ואמר שהוא רוצה להתגרש כמה שיותר מהר. מאז לא דיברנו. אני מתה מפחד מהמחשבה שאולי איבדתי אותו (כנראה שכן) והחוסר יכולת לעשות משהו הורג אותי. ניסיתי לעשות כל מה שילתי וכלום לא הולך. אני רוצה מאוד לשמוע את דעתכם על כל העניין הזה. האם יש משהו שאתם חושבים שאני יכולה לעשות? אני לא יודעת מה נותר לי לעשות חוץ מלשבת ולחכות לנס משמיים. החוסר מעש הזה גומר אותי. האם נראה לכם שהוא ישתנה ויחזור להיות מה שהיה? אני מצטערת אם זה יצא ארוך, תודה לכל מי שקרא ולכל מי שיגיב עזר לי קצת לשפוך את הלב.... נ.ב ראיתי לא מזמן איזה סרט שגם שם היה משבר בין הבעל לאישה והאישה בסרט הכינה לבעלה אלבום עם התמונות שלהם מכל התקופות היפות שלהם ביחד ובעלה חזר אליה. מסתבר שהמציאות שונה נהסרטים כי אני גם עשיתי לו אלבום כזה וזה לא עזר. אני כל כך רוצה אותו בחזרה אבל לא יודעת מה לעשות אושרית.