ראשית טוב שכתבת "הציונות המעשית" שכן יש הבדל בינה לבין הציונות המקורית כמובן. זאת האחרונה דיברה על חזרה לארץ האבות כפי שכתב קודמך, כאשר זה כלל כמובן את איו"ש (לדוגמה).
אולם אותה ציונות מעשית לא קמה רק כדי להקים את המדינה. זה עניין פשוט של שכל ישר. היא קמה גם כדי שאותה מדינה שהיא מקימה תישאר להתקיים. אחרת ניתן היה לסגור את המדינה בו' באייר התש"ח ואיתה את "הציונות המעשית". זאת הרי לא הייתה כוונת המשורר ואיש מחברי "הציונות המעשית" לא חשב כלל על להסתפק בהקמתה של המדינה.
מכאן שהציונות המעשית לגמרי דוגלת (גם) בשמירה על המדינה ובהמשך התבססותה במרחב וזאת (מאחר ו"הציונות המעשית" בכל זאת מתבססת על הציונות המקורית) בכל שטחי ארץ ישראל שהדבר ניתן בהם. זה כולל, למרבה הצער של החולקים פוליטית, גם את אזור יהודה ושומרון (ולדעות רבות גם את אזור חבל עזה כמובן).
אז בין אם נראה בהתיישבות הישראלית באיו"ש (ובאזח"ע) חובה או זכות על בסיס הציונות המקורית ובין אם נראה בה צורך בטחוני של הציונות המעשית לצורך הגנה על בטחונה של המדינה בגבולות מצומצמים יותר (ואף בר דעת לא יטען נגד היות ההתיישבות תורמת גדולה לבטחון, גם אם היא כשלעצמה יוצרת בעיות בטחוניות אחרות/נוספות), התוצאה במבחן התוצאה זהה.
אגב הגדרתך "מחוץ לגבולות המדינה" כשאתה מתייחס אל איו"ש, לקויה בחסר בכל מקרה, שכן גבולה המזרחי של מדינת ישראל מעולם ובשום מקום לא נקבע. ודאי לא בחוק הישראלי אך גם לא ברמה הבינלאומית. זאת המצאה חביבה של השמאל ויתכן בהחלט שאפשר לטעון שמאחר וריבונות ישראל על השטח לא הוכרה (אך גם מעולם לא הוכרזה כמובן), גבולות המדינה נעצרים היכן שהיא כן הוכרה, הלכה למעשה אין כל חובה לראות זאת כך. לא מוסרית אך גם לא משפטית (גם לא ע"פ המשפט הבינלאומי). למעשה אם נורא נרצה לדייק, יש אפילו סיבות מדוע לא לראות זאת כך ובהן כמובן הסכמי שביתת הנשק של 1948-9 אשר קבעו (כהסכמים בינלאומיים מחייבים) במפורש שהקו הזה לא יהיה ייחשב גבול בשום צורה או דרך. השמאל הישראלי או היום אתה, מתעלם מהסכמים מחייבים אלו. אבל זה לא הופך אותם לפחות מחייבים כמובן
.