אני רק שאלה...

tair40

New member
אני רק שאלה...

אני קצת אורחת כאן בפורום, ואולי כבר חפרו בנושא אבל חזרתי עכשיו משיחות הורים ומנקרת לי בראש השאלה -
למה צריך לריב עם הילד, ללחוץ עליו ללמוד כשבסך הכל ניתן לעשות את זה גם אחרי גיל ההתבגרות, כשזה בא מהילד ולא "כי חייבים."
יגדל, יסיים צבא, ישלים את הגרויות ודבר אחד בטוח, הציונים יהיו טובים יותר כי הוא יעשה את זה עם חשק ולא כי ההורים אמרו...

קצת רקע.
יש לי בן בכיתה יא' ילד מהסוג המוכשר, שכל השנים הוציא מאיות אבל עכשיו כזה כבר קצת פחות קל, וצריך ללמוד לבגרות קשה לו, הציונים לא כל כך טובים, וזה מפיל אותו עוד יותר, וככה אנחנו בסחרור שלא קל לצאת ממנו. והילד (איך לא...) מעדיף להרים ידיים במקום להתאמץ.
ועוד קצת רקע, זה ילד מאוד פעיל, שחקן כדורסל, מנגן ופעיל חברתית.

מצד אחד חבל על בזבוז הזמן הזה של 12 שנות לימוד, אבל מצד שני לא עדיף יותר ילד עם ציונים לא הכי טובים אבל בריא בנפשו מאושר ולא מתוסכל? וכמו שכבר כתבתי, את הציונים תמיד אפשר לשפר....
 
יש עוד הורים שחושבים כמוך

אני חושבת שטוב למצוא לנער מסגרת שטוב לו בה. וגם לא נורא אם יוריד את הציפיות - ילמד פחות יחידות.

העיקר שיהיה פעיל, יעשה משהו. יצליח במשהו.


גם חשוב לדעת מה הוא רוצה. אם חשוב לו ללמוד והוא מתוסכל - אז לעזור לו להעלות הציונים, לא להרים ידיים
 

לאונידס

Active member
מחוייב שילד עם ציונים טובים לא יהיה בריא בנפש

אומלל ומתוסכל?
רוב הנוער שאני מכיר היה בשמחה מותר על בית הספר והולך לעשות משהו אחר, לא מכיר נערים ונערות אומללים כי תיכף יוצאים לחופשת פסח.
החיים הם לא מה שמתחשק וחלק מהחינוך (לשיטתי) הוא גם ללמוד שיש חובות.

לדעתי גם לתת לנער לעשות מה שבראש שלו (17 שנים על מיכאל עברו בריקודים?) וגם לבוא אליו בדרישות לא ראליות (5 יחידות בכל המקצועות הראליים), שתי הגישות עושות לו נזק.
יש שביל באמצע שמסביר לו שיש גם מקום להיות נער שמשחק ומבלה וגם מה לעשות לומד ומשקיע בעתידו.
 
ברוכה הבאה :)

אני מבינה את קו המחשבה שלך אבל אני חושבת שתפקיד ההורים הוא להכין את הילד בצורה הטובה ביותר לעולם האמיתי.
היום בלי תואר קשר להצליח.

נכון, הילד יכול להשלים אחכ אבל למה לבזבז זמן וכסף אחכ?...

אני מאוד שמחה שהורי רבו איתי והכריחו אותי (חטיבה ויסודי) ובתיכון הם כבר לא לחצו כל כך אבל כן עשו איתי שיחות שגרמו לי ללמוד...

כיום אני באמת לקראת סיום תואר באונברסיטה הפתוחה (לא רציתי לעשות פסיכומטרי)....

בגיל התיכון אני חושבת שילדים עדיין לא תופסים שבעתיד יצטרכו להסתדר לבד...
 

tair40

New member
אמנם הילד לא הולך על מיליון יחידות ולא

הכל מתוגבר עבל הוא ילד עם המון יכולות וכרגע בשתי מגמות מתוגברות.... אבל זאת בהחלט הייתה הבחירה שלו.
אחרי המון שיחות הילד החליט שהוא מעוניין לא לבזבז את הזמן שלו ואנחנו מצידנו הבטחנו לו שניתן לו את כל הסיוע שהוא צריך.

למזלי אחרי שהוא ישב אתמול 5 שעות בערב ולמד ולמד היום במבחן הוא ממש הצליח מה שבהחלט די החזיר לו את האמון בעצמו.

ולגבי ההורים, בכיתה י' אחרי שיחה עם אבא שלי שבה ביקשתי שהוא יפסיק ללחוץ עלי על התימודים והבטחתי לו שאני לעולם לא אאשים אותו בזה שלא למדתי. ואני מאוד שמחה על כך. אחרי הצבא כשזה התאים לי הלכתי והשלמתי את כל הבגרויות. כיום אני אפילו לומדת בטכניון מחשבים וזה מעולם לא הפריע לי שלא למדתי בבית הספר, נהפוך הוא, אני שמחה שעשיתי את זה בזמן שהיה נכון מבחינתי ולכן זה גם היה הכי מוצלח.
 

אימם

New member
ברור שעדיף ילד בריא בנפשו.

אבל הילד חסר נסיון בנוגע להשלכות לעתיד וכאן תפקיד ההורה לנסות לעזור.
לעזור לו להבין את חשיבות הלימודים ואת ההשלכות לעתיד.
לא תמיד המוטיבציה ללמוד מתרחשת עם ההתבגרות. לפעמים היא נחלשת דווקא כי יש כל כך הרבה חומר להשלים
בקיצור אני חושבת שלא כדאי להרים ידיים, לספק לו עזרה בלימודים להגיע למיטב שהוא יכול להגיע.
 

adif11

New member
חנוך לנער לפי דרכו

אני לא חושבת שיש נוסחת פלאים "נכונה" שמתאימה לכל ילד.
המטרה בעיני , צריכה להיות, להצליח להביא את הילד לעשות את המקסימום שהוא יכול
בבית ספר מבלי לפגוע בטיב היחסים שלנו איתו (תלמיד מצטיין ששונא אותנו ולא מדבר איתנו ? מה הטעם?)
ומבלי לאמלל אותו , שיהיה שמח ומאושר ובמצב רוח טוב, רוב הזמן לפחות.
נדרשים הרבה איזונים בין מה שהילד רוצה (הרבה זמן פנוי לעצמו ולעיסוקיו) לבין מה שאנחנו חושבים שצריך (ציונים טובים)
צריך ללחוץ באופן מתון מצד אחד, להגדיר לילד מה הציפיות שלנו , להציע עזרה פרקטית אם נדרש
ומצד שני לתת מרחב לרצונות שלו לחיות , לפגוש חברים וכו' וגם להבין שתעודה רצופת מאיות קיימת כנראה רק בסרטים, והכי חשוב - לא להגרר למלחמות חורמה איתו.
להשאיר תמיד קו תקשורת פתוח ויחסים חמים.
קשה לביצוע ? בטח שקשה.
ממתי גידול ילדים הוא קל....
 

mykal

New member
את תעשי רק מה שאת מאמינה בו.

ממילא אם את לא משוכנעת שהכי נכון טוב וחשוב--
לחייב את הילד נגד רצונו בלימודים--גם לא תצליחי לשכנע אותו,
אם כך, תרפי, ותחכי שיתבגר ויעשה לפי הקצב שלו.
שיתאים לשניכם.
 
למעלה