אני רק שאלה

[צועניה אדומה]

לאנשים שכותבים

זה משמעותי, כי זו יכולה להיות תרפיה, או הנאה
או שניהם גם יחד

 

[מקלדת שובבה]

אני מאוד נהנת לכתוב

ולא הייתי רוצה להפסיק. לא מדובר ביומן אישי פומבי, אלא יותר כמו ספרות אירוטית ששואבת גם מהחיים האמיתיים. יש בזה חופש שיכול להתקיים כנראה רק באנונימיות מוחלטת.

תודה על התגובה

 

[צועניה אדומה]

רק אם

מרגיש לך שממש לא נוח לך. ואם תיפגשי עם מישהו שקורא את הבלוג החדש?

אני חושבת שרצוי שלא לפרט הכל,
אי אפשר לדעת אף פעם מי מציץ.

 

[מקלדת שובבה]

צודקת

סביר להניח שגם אם אפתח בלוג חדש הוא לא ישאר אנונימי לנצח.
נראה לי שאכתוב את מה שאני רוצה ובקריאה שניה של הטקסט אחליט מה לסנן.

תודה

 

[צועניה אדומה]

בכיף

וגם אם נראה לך פתאום שכתבת משהו לא מתאים,
תמיד אפשר למחוק.

 

[לולה 123]

כשאת משתפת בבלוג

כשאת משתפת נושאים שאינם רק תחושות שלך בינך לבין עצמך
את שוטחת בפני כל עם ישראל גם את האינטימיות של מי שאיתך.
קחי בחשבון
יש כאן מאזן עדין בין הצורך שלך לשפוך בפומבי
ובין החשיפה שלך גם את האחר.
והשאלה עד כמה הוא (או את) מוכנים לשלם את המחיר הזה.

 

[מקלדת שובבה]

המטרה שלי

אינה "לשפוך" או לחלוק עם אחרים כמו שאני אוהבת לרגש את הקוראים ונהנת לטבול בגסויות מילוליות. עד כה, כל הבחורים שעליהם כתבתי בבלוג היו מזדמנים שאינם מכירים את הבלוג ואשר לא חשפתי את זהותם - לכן הצד שלהם לא רלוונטי. עכשיו, לאחר שנפגשתי עם אחד הקוראים בבלוג אני לא יודעת מה לעשות. כבר לא מרגישה בנוח לעדכן את הבלוג כי מעטה האנונימיות נסדק, אבל גם לא רוצה להפסיק לכתוב ולפרסם.

 

[לולה 123]

זה בדיוק מה שאמרתי

חשיפה בבלוג אינה רק שלך אלא גם של הצד השני
ולבטל את הצד הזה בטענה ש"הצד הזה לא רלוונטי" זה לא לספור אחרים ממטר.
ותחשבי על עוד נקודה
לא רק שמעטה האנונימיות שלך (!) נסדק
אלא כל מי שפוגש אותך ויודע על הבלוג , יכול לחשוב על כך שהוא פוטנציאל להופיע בבלוג הזה בצורה כזו או אחרת (בלי שיחשבו בכלל שהצד שלהם רלוונטי בכלל).

 

[מקלדת שובבה]

לא מבינה את התוקפנות שלך

אם מישהו פוגש אותי דרך הבלוג, הוא מן הסתם צריך לקחת בחשבון שיש אופציה שהוא יופיע בו. זו הנחה סבירה לחלוטין.

החשיפה בבלוג היא שלי, ושלי בלבד. מבחינת הקוראים יכול להיות שהכל בדוי והרי אין לכם שום דרך לדעת בודאות מה אמיתי ואני גם לא מוסרת פרטים מזהים על אףא חד. מבחינת הבחורים המוזכרים בבלוג, כאמור, הם לא יודעים על קיום הבלוג ואלו שמכירים אותם לא יודעים שהבלוג מדבר עליהם - אז איפה בדיוק החשיפה שלהם?

וזה עוד בלי לומר שום דבר על הכתיבה עצמה, שמיפה, משנה, מעצימה ומסלפת את המציאות - כך שמבחינת הקוראים מדובר ביצירה בדויה לחלוטין.

וברור שאני "סופרת אחרים ממטר" אחרת לא הייתי מתלבטת בפורום האם לחזור ולעדכן את הבלוג אלא פשוט עושה את זה.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

כן נפגשתי

והיו כמה מערכות יחסים מאוד עמוקות מהמפגשים הללו.
אני בטוחה שזה משפיע על הכתיבה שלי באותו הזמן. אחכ יש לי נטייה ,לשים זיין". זה הבלוג שלי ואם מישהו מחליט להכנס ולקרוא- זו בחירה שלו.
חבר שלי למשל החליט לא לקרוא את מה שכתבתי בעבר על חוויות עם אחרים. הוא ידע שזה יפריע לו ויכאיב לו.

העיניין הוא שאני בקושי משתפת בעיניינים ריגשיים או במחשבות שלי-
יותר בפנטזיות מעורבבות במציאות- כך שזה לא ממש אותו הדבר.
אם היה לי בלוג שהוא ממש כמו יומן לא הייתי רוצה שהוא יהיה חשוף בפני בן זוג פוטנציאלי/אקס.

אם את מרגישה שאת מצנזרת נראה לי שכבר כדאי לפתוח בלוג חדש..

 

[מקלדת שובבה]

תודה רבה

על התגובה. אני מסכימה עם מה שכתבת, שיש הבדל בין יומן לבלוג שעוסק בעיקר בפנטזיות ופחות חושף מחשבות ותהליכים אישיים. נראה לי שאני צריכה לכתוב (בלי לפרסם) את מה שאני רוצה ואח"כ לראות עד כמה זה יצא חושפני ואישי - ולפי זה להחליט אם לפתוח בלוג חדש או לא.

תודה