אני רק שאלה

פומפילי

New member
אני רק שאלה

כבר תקופה ארוכה שאני מרגישה שעל אף שאני "מאוד רוצה" למצוא זוגיות, בכלל לא בא לי להשקיע בלחפש ולהתאמץ שדברים יצליחו לי. אני רשומה באתר הכרויות, וגם יצאתי ללא מעט דייטים שבמקרה הטוב הסתיימו בערב נחמד. לאחרונה אני אפילו לא מוצאת אנרגיות לענות להודעות, וכשכבר כן ניהלתי שיחות שהובילו להסכמה על פגישה, הן נפלו עוד לפני שלב שיחת התיאום השניה, כשאף אחד מהצדדים לא התקשר. איך יוצאים מזה??!!! לכאורה לא קרה שום דבר שגרם לי להרים ידיים ומצד שני רק המחשבה על לצאת לדייט גורמת לי לרצון עז להסתתר מתחת לפוך. האם הגיע הזמן לאמץ חתול?
 

24 ברבלה

New member
איתך אחות ../images/Emo24.gif

קבלי את התגובה הזו בהבנה, תורידי הילוך וכשיתחשק לך ותרגישי שכבר ממש בא לך, תחזרי קצת לדייטים בין לבין תנסי להכיר במסגרות אחרות אני מאפשרת לחברים מסוימים לשדך לי וגם זה אחרי שאני עושה בדיקה רצינית קודם :) בהצלחה ו... חכי עם החתול
 

פומפילי

New member
כבר השכרתי חניה

תודה על ההזדהות... הקטע הוא שבשנה ומשהו האחרונות כבר הורדתי הילוך, ואפילו החניתי וכיביתי מנוע (אם כבר, אז נסחט את המטפורה עד תום). אני פשוט תוהה אם זה אמור לעבור מעצמו או שיש דרך אקטיבית יותר לצאת מהבאסה. אתרי הכרויות הם לא התענוג האולטימטיבי, אבל אני מרגישה שעם האנרגיות השליליות שאני מקרינה כרגע הסיכוי שלי להכיר במסגרות אחרות הוא אפסי. מה גם שאפילו כאלה ששודכו לי על ידי חברים (מאגר שקצב הצטמצמותו מהיר משל ים המלח) עוררו אצלי את אותו חוסר התלהבות גורף, שלא בהכרח קשור בהם עצמם. מפחיד אותי שבגלל שבסופו של יום קל יותר להיות לבד ולא להתאמץ אני פשוט אתקע במקום ואתאבן.
 

24 ברבלה

New member
הפחד הזה משותף

מבינה ומזדהה נורא הדבר היחיד שמעודד ומנחם אותי שדרוש רק אחד! והוא יגיע יום אחד בין אם אחפש אותו בנרות ובין אם לא אז אני נוטה להקשיב לקול הפנימי שלי שאומר לי: וואלה לא בא לי עכשיו לצאת לדייטים זה הפך כבר למטרד, אני הולכת בלי חשק הסיכוי שמישהו ימצא חן בעיניי בצורה כזו הוא אפסי אז בשביל מה? ושמה את זה כאופציה אולי, בעתיד אין סיבה לנסות בכוח זה רק מגביר את תחושת החרדה, תחושת התסכול והמרמור במיוחד כשיש לנו סביבה "נהדרת" מסביב שתורמת לתחושה הזו שאם את לבד וכבר עברת את גיל 30 משהו לא בסדר איתך... שיזדיינו כולם... תזכירי לעצמך שדרוש רק אחד והוא יגיע יום אחד :) מנטרה בריאה שתעודד אותך בהבטחה :)
 

LoveBeing

New member
אני מסכים עם שתיכן.. ../images/Emo9.gif

אני עברתי עכשיו פרידה של קשר שהיה מעל ל-6.5 שנים.. ככה שלחזור לעולם הדייטים שגם אף פעם לא הייתי בתוכו זה שיא הדיכאון והייאוש.. ולי כבר יש את החתול שלי למזלי..רק שבנתים הוא אצל אחותי עד שאמצא דירה
ניסיתי את אתרי ההיכרויות השטחיים והזוועתיים האלו ובאמת הספיק לי.. הרמה שם כזאת נוראה, פשוט תחושה של הלם מהרמה והבחורות.. האמת היא שאת בת הזוג שלי הכרתי בכלל בפורומים בתפוז.. ובאולי יש בזה הגיון כי כאן יש אנשים על רמה, שגם יודעים לכתוב ולהתבטא... ואולי זאת הדרך הנכונה? אולי בגלל זה באתי לכאן אחרי שאולי לא הייתי כאן אף פעם..
ואולי סתם קצת להרגיש הזדהות.. מה שלא יהיה, אני מבין אותך פומפילי החמודה..
וגם איתך ברבלה, לא צריך את כולם, צריך רק אחד/ת.. ואולי זה טוב שיש דיכאון וחוסר חשק, כי אולי זאת הנשמה שמזהירה אותנו.. כי יותר מידי אנשים שלא מתאימים וחוויות שליליות זה מתכון לאסון, שממנו לא נצליח להתאושש הרבה זמן. למזלי התחלתי לקרוא בספר נורא טוב שהבמנתי מארה"ב בשם- Chicken Soup for the Soul- True Love" ששם יש המון סיפורים אמתיים של זוגות שהכירו, וזה ממש מנחם ומעודד תיקווה בלב..
וזהו זה זה כל מה שרציתי לאמור..
אשמח לשמוע ממכן.. ביי בנתיים ובהצלחה באהבה לכולנו!
גיל
..
 
למעלה