אני רק שאלה (על מנחים)

אני רק שאלה (על מנחים)

יש לי שאלה שמופנית בעיקר לאלו מכם שעושים דוקטורט בארץ אבל לא רק. חזרתי לארץ באמצע הדוקטורט שלי, מעולם לא למדתי פה אחרי התיכון, תואר ראשון, שני ואת תחילת הדוקטורט שלי עשיתי בארה"ב וחזרתי לפה כי התחשק לי שינוי. ההסתגלות לאונ' פה מעצבנת אבל בסופו של דבר ויוצא לי לראות שרב הקשיים שלי קשורים בצורת העבודה של האוניברסיטה פה ועכשיו, כשאני קוראת אתכם אני לא בטוחה שכולכם חווים את הקשיים המסויימים האלה ותוהה אם כך זה אמור להיות פה. בגלל שעברתי תחום (בתוך מדעי הרוח בגלל שבארץ לא קיימת מחלקה שממש תואמת את מה שיש בארה"ב) מבקשים ממני השלמות שונות. אין לי שום בעיה להשלים, גם אם זה אומר להתחיל את הדוקטורט מאפס כי ממילא זה משהו שאני רוצה ללמוד ולחקור. הבעיה היא שאין לי שום הנחיה, או לפחות הנחיה מהסוג שמקובל בארה"ב. יש לי מנחה, שראיין אותי, קרא מאמרים שכתבתי ושמח מאד לקבל אותי למחלקה. את כל הקורסים שביקשו ממני סיימתי בלי בעיות והרבה יותר מהר מהדדליין אבל עכשיו כשזה בא למחקר עצמאי בתחום הזה אני נתקלת במצב של מנחה שדורש דברים מסוימים בלי לתת ממש עזרה. מן הסתם ברור לי שכל העבודה שלי היא עצמאית וכך היא גם תמיד היתה אבל אחרי שנתקעתי מול מצב שבו אני אמורה לקרא את כל מה שיש על נושאים שאני עוד לא מכירה עשיתי מה שהייתי עושה עם המנחים שלי בארה"ב - שלחתי מייל בו אני מסבירה למנחה מה אני קוראת ואת החשש שאולי אני לא מכסה את הדברים הכי בסיסיים וביקשתי שיציע אולי איזו ביבליוגרפיה ראשונית בסיסית (גם אם רק שלושה ארבעה ספרים או שמות) כך שאוכל לדעת שאני בכיוון ושלא פיספסתי טקסטים קנוניים או משהו. הוא מצידו שאל בחזרה באיזה מהתחומים אני רוצה בבליוגרפיה (הציע ארבעה שכולם קשורים בתיזה שלי) ואני הסתפקתי באחד מהם (זה שעד היום פחות התמקדתי בו ואני פחות מבינה בו - בנוסף זה תחום ההתמחות שלו וקצת משהו שהוא הכניס לי פנימה לתיזה) ציפיתי לקבל איזשהו שם או כיוון ובמקום זה, שבוע אחרי, קיבלתי פורוורד של איזה חוברת שהתפרסמה בנושא. ישבתי וקראתי כמעט את כל 250 העמודים שלה רק כדי לגלות שהיא ממש לא עוזרת לי. התקופה בכלל לא קשורה אז בעיקר קראתי בחיפוש רפרנסס לדברים קודמים. הבעיה היא שהמאמרים, יותר נכון הפרקים שלה, לא ממש אקדמיים אלא יותר חוויתיים כך שאין ממש ביבליוגרפיה בחוברת עצמה... מצד אחד ברור לי שהוא לא צריך להחזיק לי את היד (ואני גם לא רוצה את זה, לא בכדי בחרתי לעבוד מחוץ לאוניברסיטה ולא ביקשתי מלגות קיום וכו ונסיעת מחקר שעשיתי בקיץ עשיתי לגמרי על חשבוני) אבל מצד שני אני רגילה שכשאני נתקעת עם שאלה לא פתורה יש מנחים שמומחים בתחום שיודעים לתת כיוון או לפחות לומר לי באיזה כיוונים לא ללכת. פה הוא מאד אוהב את הכתיבה שלי וטוען שאני צריכה לקרא עוד אבל מה עוד הוא לא אומר (וזה לא שאני לא יודעת לבד שאני צריכה לקרא עוד אני בעצמי אמרתי לו בפגישה האחורנה שהיתה לי שבשביל הצעד הבא שלי חסר לי חומר רקע אבל זה פשוט כמעט בלתי אפשרי לנחש לבד כשבספריה יש פחות משני מדפים שקשורים בתחום) לפני שאני מפסיקה ללמוד לגמרי אני תוהה אם גם אצלכם זה ככה ואם ככה זה עובד בארץ איך אתם מתמודדים עם זה. סורי על אורך השאלה ותודה על כל תשובה
 
ברוכה הבאה לאקדמיה הישראלית ../images/Emo6.gif

אני לא בקיאה בדרך בה מנחים בחו"ל, אבל ככה עובדים בארץ. את רוב העזרה המשמעותית שקיבלתי בדוקטורט קיבלתי מחוקרים שמתמחים בתחום בחו"ל, שלשמחתי הרבה הסכימו לענות לי על שאלות ולעזור לי במציאות חומרים. במקרה שלי זה לא גרם לאכזבה גדולה, משום שלא ציפיתי להנחיה מהמנחה שלי ועבדתי בצורה עצמאית מאוד.
 
זה בדיוק מה שעשיתי בשנה שעברה

פניתי למומחים בחו"ל... אז עכשיו באמת מה שאני צריכה לעשות זה לא לצפות ממנו לשום סוג של הנחיה (אני מניחה שהעובדה שהוא עצמו עשה את כל הקריירה האקדמית שלו במוסד בו הוא מלמד פה בארץ מוסיפה לזה שהוא לא יודע למה ציפיתי ממנו) ולראות בעצמי אם אני מוצאת מספיק מי שיעזור לי וחשק לעשות את זה לבד במסגרת הדדליינים המאד לחוצים שהם קבעו לי פה.. המון תודה על התשובה
אני לא בטוחה שמה שמנחם זו העובדה שזה ככה אצל כולם ואני לא לבד אלא יותר שזה מכוון אותי לצורת העבודה שמקובלת פה.
 
לא בהכרח

ייתכן כי אין באמת הרבה חומר בנושא הזה ואז האתגר שלך גדול יותר והחדשנות במחקר שלך תהיה גדולה. את צריכה לעשות חיפוש במאגרי מאמרים (במידה ומדובר בחומר שהוא לא עברי) ולא רק במדף הספרים בספריה. בעידן האלקטרוני, הדבר קל יותר. ייתכן כי מאמר אחד יפנה אותך למקורות שלא ידעת על קיומם או על מילות מפתח אחרות לחיפוש. לכן, אין זה אומר בהכרח שיש בעיה במנחה אלא תיתכן אפשרות נוספת שאין מספיק חומר בנושא.
 
אין לי בעיה עם ויתור על ספריה פיזית

את המאגרים אני מכירה עוד מארה"ב כך שבכל מה שכתבתי מאז שאני פה וכשאני מחפשת היום אני הולכת לשם, ברור לי שמיעוט חומר בנושא הוא יתרון יותר מחסרון בסופו של דבר אבל במקרה שלי, כשאני עושה נסיעות מחקר על חשבוני כמה שאני יכולה לארכיונים בחו"ל אני חוזרת עם המון חומר ראשוני, המון רעיונות ושאלות ונתקלת בכך שאת קצה החוט של הכיוון הבסיסי אין לי ולמצוא אותו בנתיים עוזרים לי רק קולגות מחו"ל או אימיילים למרצים ברחבי העולם. ואגב יש מספיק חומר ביביליוגרפי אני מניחה שבמקרה שלי העניין הוא כנראה יותר המנחה הספציפי שעסוק מדי אולי (יש לו משרת ניהול רצינית באוניברסיטה בנוסף) ומה שיוצא זה שההערות שלו על העבודות שלי מסתכמות בהרבה מחמאות לכתיבה וכיוונים והרבה קטילות של הביבליוגרפיה, לכן בעצם שלחתי לו את המייל - אם הוא לא מסופק מהמקורות שאני מביאה תוך חיטוט מטורף בביליוגרפיות און ואוף ליין, שיתן לי שמות ואני רק אשמח לקרא אותם אולי אני סתם מתלוננת וצריכה להתרגל לשיטת העבודה מולו וזהו
 

מממאיה35

New member
לדעתי קוראים לזה "תאום ציפיות"

זאת אומרת שאת צריכה לשבת (ולא להתכתב איתו במייל) עם המנחה שלך לשמוע מה הוא מצפה ממך ואיך הוא מצפה ממך לקרוא לחקור וכו' ולהשמיע מה את מצפה ממנו - מבחינת עזרה הכוונה וכו'. ~בהצלחה~
 
עשיתי את זה, פעמיים

הוא איש מקסים אין מה לומר ובכל פעם שיצאתי מהמשרד שלנו האמנתי שבאמת אימיילים דו שבועיים כמו שהוא רוצה יעבדו, בנתיים אני מעדכנת ושואלת והוא שמח לשמוע שאני עובדת... יש לי תחושה שאת תיאום הציפיות אני צריכה לעשות עם עצמי עכשיו תודה!
 

d a p h n a

New member
אמנם אני לא עושה דוקטורט בארץ

אלא בארה"ב, אבל אני חושבת שבכל מקרה זה טיפה תלוי במנחה הספציפי. למשל, עכשיו אני לומדת לבחינות המעבר שלי כאן (Prelims), בשלושה תחומים שונים עם שלושה אנשים שונים, אחד מהם ישראלי. כל אחד מהם עובד איתי אחרת לגמרי. המנחה שלי לדוקטורט שואל בגדול איזה נושא מעניין אותי ואז מציע לי ספרים לקרוא. אחת אחרת שאיתה אני עובדת ביקשה שאשמע קורס שלה ואקרא את הספרים כשהסטודנטים קוראים מאמרים, ואז נתחיל לבנות רשימת קריאה. המרצה השלישי (הישראלי), נתן לי כמה קצות חוט וביקש ממני להתחיל להכין רשימת קריאה לגמרי בעצמי, אבל כאשר כבר היתה רשימה חלקית הוא הסתכל עליה, הוסיף דברים, וביקש ממני להרחיב תחומים מסויימים ולצמצם אחרים. ואני יודעת מחברי לספסל הלימודים שעובדים עם מרצים אחרים, שיש עוד לפחות 5 שיטות אחרות להכין רשימות קריאה לבחינות ולעבוד איתם. אותו הדבר נכון לגבי הנחיה. כל מנחה יש לו אופי אחר, ציפיות אחרות, וגישות אחרות לגבי מה התפקיד שלו כמנחה. לכן לדעתי יש לך שתי אופציות: 1) לקבל את זה שהוא עובד באופן מינמיאליסטי ולנסות להסתדר. 2) כמו שהוצע כאן, לנסות להפגש איתו לשיחה שבו תבהירו בדיוק מה את אמורה לקבל ממנו ומה הוא אמור לקבל ממך, רק כדי שהכל יהיה ידוע וברור.
 
נדמה לי שזו תהיה האופציה הראשונה

לקבל אותו כך וזהו, זה בסדר מבחינתי רק לפעמים לא נעים כשהוא מזלזל בפרופסורים אחרים איתם אני בקשר. זה לא נורא לשחק אותה נונשלנטית ולהמשיך להקשיב למי שכן מנחה אותי בסופו של דבר (גם אם בא לי לחנוק אותו שהוא מזלזל באנשים שכתבו ועשו הרבה יותר ממנו ונחשבים למומחים בתחום) אבל לפעמים יש קול קטן שאומר לי "אוקיי, אם זה לא נראה לך מה שX אמר או כתב, תן לי תאוריה/נק מבט אחרת ואני אשקל על איזו להסתמך" כבר פעמיים השנה עשיתי איתו ועם ראש המחלקה הרשמי תאום ציפיות ומשניהם לא יצא לי ממש כלום, לכן חשבתי שאולי זה ככה פה וזהו, כולם עסוקים בשלהם והנחיה של דוקטורנטים זה קישוט למחלקה. אולי אציע לו שאבנה רשימת קריאה ואגיש לו אותה (זה מה שאחת המנחות שלי היתה עושה בארה"ב באמת), זה לא ידרוש ממני מי יודע מה כי ממילא אני עושה את זה ואולי ככה אוכל לקבל ממנו פידבק בזמן שזה עוד רלוונטי, לא? בהצלחה!
 
אוי, כמה שאני מבינה אותך!

טוב, אז ככה. אני עשיתי את כל לימודיי רק בארץ. ההנחייה שלי היתה על-ידי מומחה בתחום. הגישה היתה תמיד "אני רוצה לדעת מה קורא" "אל תשכחי לעדכן אותי", "קשר רציף חשוב מאוד להתקדמותך". ואני אכן נקטתי בגישה זו, שלחתי מיילים של יומיים, נפגשתי לפחות אחת לשבוע וא שבויים, ואכן - לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי מגלה - שיש דבירם שמזולזלים על ידי המנחה, יש דברים שעובירם לי דהאון, ויש דבירם שזוכים להרבה מחמאות, אבל ... שובעיים אחר-כך זוכים למקלחת של צוננין, כי פתאם הם לא רלוונטיים. אני מניחה שזה קשה לך להסתגל, אני למדתי כמה דברים: 1. אני מנהלת שיחת תיאום ציפיות מדי זמן קבוע שבו אני חושבת שזה נדרש. 2. אני מוודאת מראש שברור לאן פנינו מועדות. 3. אני כותבת כל דבר שעולה בפגישה, כך שגם אם לאחר זמן מסוים הדברים פתאום נעישם לא רלוונטיים - אני מעידה את הכתוב ולעתים - זה מצליח לשנות את רוע הגזירה... 4. אני מדברת עם אנשים נוספים שמבינים בתחום, ומשתדלת לדבר גם עם עמיתים אחרים (דוקטורנטים נוספים אצל המנחה) שעוברים דברים דומים, או לפחות עובדים בשיטה דומה, כך לפחות אני יודתע מה אני (!) רוצה מעצמי, ויותר קל לי לעמוד על עמדותיי והצעותיי. 5. ודבר אחרון - כן, כדאי להכין רשימת קריאה. אבל דבר נוסף - לא פחות חשוב - לבקש שיפנה אותך למקורות הקריאה שהוא חושב שהם רלוונטיים. ברגע שזה יהיה משהו שגם הוא לוקח בו חלק - לא יוכל להיווצר מצב של פסילת החומרים שלך. ועוד משהו - אל תתייאשי ואל תתרגלי למינימליזם. מנחה לקח על עצמו אחריות, הוא חייב לעמוד בה. ואם זה לא בא לו ביוזמת עצמו - - תדאגי ביוזמתך להגיע למכסימום. בהצלחה
 
למעלה