אני רוצה להתייעץ-
הרבה מהמחלה שלי לאורך התיכון והשנים שאחרי הייתה מלווה גם בOCD.
כמובן שלא הייתי מודעת לזה בכלל, וגם אם כן, זה היה חלק מהמחלה, וחלק מההתנהגות האובססיבית למשקל, לאפיה וכו'.
רק השבוע נחשפתי לתגלית החדשה שOCD זה גנטי. וכשהעמקתי לחשוב על זה, התברר לי עם עצמי כמה שזה הגיוני.
האישה שאיתה (או האיש, אם האבא הוא יותר דומיננטי בחיים, פשוט אצלי אמא הייתה יותר דומיננטית), גדלתי, מן הסתם הגיוני שאהיה איזה שהוא העתק הדבק שלה. ואמא שלי, זה ידוע שסובלת מOCD, לחץ, חרדה, מתח, דכאון. אישה טובה, אבל סובלת. קיצור, תגלית קשה, לא קלה. אני עוד צעירה, בת 23, אני יכולה יחד עם עבודה ועזרה להתנער מזה ולא לחיות לפי הדחפים של הטורדנות הכפייתית, פשוט באמצעות פיתוח מודעות.
אני יודעת שיש כאלה שאומרים לקחת את הOCD השלילי למקום של טריגר חיובי, ז"א להבנה וידיעה של טוב ורע, ולקחת את הכוחות לעבר הטוב..
מה ההתייעצות שלי? אני יכולה לסיים שנת לימודים אחרונה בתזונה ואקבל את התעודה. לא אגזים אם אומר שאני מתה(!!!) מפחד. מעוד שנה של אובססיה וחרדות משקליות. במיוחד אם אשאר עוד שנה בבית- שזה גם די טריגרי ונורא בפני עצמו.
כי יש פה 2 אפשרויות שאני בבית של ההורים שלי- או שאני מטפלת באמא שלי- שאני כאילו במודעות שיש לה מחלה ולכן אני מכילה וסבלנית וכו' וכו'. או שאני בעצמי הופה נופלת למטה למטה יחד איתה, כי זו השפה שהיא מכירה.
נשמע רע.. אני יודעת.
זה סבל לחיות לידה אם לא זוכרים כל הזמן את העניין הזה.. אבל פשוט כי גם אני קצת נגועה בזה, מפה הבעייתיות.
אז נניח שאני חייבת לעזוב את הבית, ואצטרך לממן דירה וכו', אני לא יודעת האם גם שלא אהיה בבית יהיה לי כזה קושי לסיים את השנה בתזונה או לא. שאני בבית- ברור שזה כמעט בלתי נסבל. ואני לא יודעת איך ומה יהיה שאהיה מחוצה לו.
מה גם, שקיבלתי הצעת עבודה מעולה ומכניסה ל5 ימים בשבוע ואם אלמד, אצטרך לבקש 4 ימי עבודה ולא בטוח שיאשרו לי.
קחו את ההודעה הזו, כהודעת ייעוץ, בקשת דעה, שיתוף, מירמור על הספקות שבפניי וכו' וכו'.
אשמח לשמוע אבל דעות אובייקטיביות שחיצוניות ממני.
תודה לכן מראש!!
הרבה מהמחלה שלי לאורך התיכון והשנים שאחרי הייתה מלווה גם בOCD.
כמובן שלא הייתי מודעת לזה בכלל, וגם אם כן, זה היה חלק מהמחלה, וחלק מההתנהגות האובססיבית למשקל, לאפיה וכו'.
רק השבוע נחשפתי לתגלית החדשה שOCD זה גנטי. וכשהעמקתי לחשוב על זה, התברר לי עם עצמי כמה שזה הגיוני.
האישה שאיתה (או האיש, אם האבא הוא יותר דומיננטי בחיים, פשוט אצלי אמא הייתה יותר דומיננטית), גדלתי, מן הסתם הגיוני שאהיה איזה שהוא העתק הדבק שלה. ואמא שלי, זה ידוע שסובלת מOCD, לחץ, חרדה, מתח, דכאון. אישה טובה, אבל סובלת. קיצור, תגלית קשה, לא קלה. אני עוד צעירה, בת 23, אני יכולה יחד עם עבודה ועזרה להתנער מזה ולא לחיות לפי הדחפים של הטורדנות הכפייתית, פשוט באמצעות פיתוח מודעות.
אני יודעת שיש כאלה שאומרים לקחת את הOCD השלילי למקום של טריגר חיובי, ז"א להבנה וידיעה של טוב ורע, ולקחת את הכוחות לעבר הטוב..
מה ההתייעצות שלי? אני יכולה לסיים שנת לימודים אחרונה בתזונה ואקבל את התעודה. לא אגזים אם אומר שאני מתה(!!!) מפחד. מעוד שנה של אובססיה וחרדות משקליות. במיוחד אם אשאר עוד שנה בבית- שזה גם די טריגרי ונורא בפני עצמו.
כי יש פה 2 אפשרויות שאני בבית של ההורים שלי- או שאני מטפלת באמא שלי- שאני כאילו במודעות שיש לה מחלה ולכן אני מכילה וסבלנית וכו' וכו'. או שאני בעצמי הופה נופלת למטה למטה יחד איתה, כי זו השפה שהיא מכירה.
נשמע רע.. אני יודעת.
זה סבל לחיות לידה אם לא זוכרים כל הזמן את העניין הזה.. אבל פשוט כי גם אני קצת נגועה בזה, מפה הבעייתיות.
אז נניח שאני חייבת לעזוב את הבית, ואצטרך לממן דירה וכו', אני לא יודעת האם גם שלא אהיה בבית יהיה לי כזה קושי לסיים את השנה בתזונה או לא. שאני בבית- ברור שזה כמעט בלתי נסבל. ואני לא יודעת איך ומה יהיה שאהיה מחוצה לו.
מה גם, שקיבלתי הצעת עבודה מעולה ומכניסה ל5 ימים בשבוע ואם אלמד, אצטרך לבקש 4 ימי עבודה ולא בטוח שיאשרו לי.
קחו את ההודעה הזו, כהודעת ייעוץ, בקשת דעה, שיתוף, מירמור על הספקות שבפניי וכו' וכו'.
אשמח לשמוע אבל דעות אובייקטיביות שחיצוניות ממני.
תודה לכן מראש!!
