אני רוצה להקיא (ט)

[חורה]

אני רוצה להקיא (ט)

אני לבד בדירה חדשה
אני והחתולה
לבד ורע לי
חושבת על לחתוך את עצמי ועל להקיא ועל לעשות את כל הדברים הרעים שאני יכולה לדמיין
מה קורה לי?

 

[charlota]

גם אני הרגשתי כך פעם, לבד עם החתול

מצחיק שמה שעזר לי הוא לחשוב...מי יטפל בחתולי שלי אם יקרה לי משהו? אף אחד לא ידאג לו כמוני.
אני לא יודעת אם את בסוג של טיפול...אבל אל תעברי את זה לבד...
אני בטוחה שאת בסך הכל רוצה להרגיש טוב...כל הדברים הרעים האלו שאת חושבת עליהם רק ירחיקו אותך מהמטרה...
אשמח לדבר איתך אם תרצי. או אפילו רק להקשיב.
היי חזקה, ונסי לעשות משהו שמרגיע אותך בד"כ...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אני ממש מקווה שהצלחת לעבור את הלילה

בלי לפגוע בעצמך בכל צורה שהיא, ושדברים נראו אחרת בבוקר, כמו שלפעמים קורה.
שינויים זה לא קל, ובדידות זה לא קל, וכששניהם קורים ביחד זה ממש ממש קשה...
אני מניחה שעם הזמן תתרגלי.
רוצה לספר קצת על הדירה החדשה ועל איך היא מרגישה לך בכלל?

ושיהיה הרבה בהצלחה שם.

 

[חורה]

אני צריכה חברה

אנחנו עוברים לדירה של בת דודה שלי שנסעה לחו"ל
רציתי קצת שקט מההורים ומאבא שלי בעיקר אז אני מתנחלת פה בינתיים
במקור התכנית שלי הייתה לבלות פה קצת זמן איכות עם א' ואולי עם חברים
אבל אני לבד
החברים היחידים שנותרו לי הם דמויות אלקטרוניות בפייסבוק
אמא שלי ביקשה ממני לבוא איתה לאיזה אירוע משפחתי, אמרתי שאבוא רק כדי קצת להתאוורר.
סתם ישבתי שם בצד כי אני לא ממש בקשר עם החלק הזה של המשפחה

חזרתי ולמרות שאמרתי שאני לא אצור קשר עם א', כי אני רוצה שהוא יזום בכל זאת התקשרתי אליו
לא יכולתי להחזיק יותר
אמרתי לו שאני לבד ושהוא היחיד שנשאר לי בעולם
שאני צריכה אותו
הוא קצת עודד אותי, כי למרותל שאנחנו לא בקשר מיני כרגע הוא עדיים החבר הכי טוב שלי.
אבל הוא לא בא, כשאני הכי צריכה אותו הוא לא בא

 

[חורה]

טריגר

הקאתי אתמול
כל היום אני מרגישה גדולה ומגעילה
לא רוצה לאכול
באירוע עם המשפחה לא אכלתי כלום למרות שדודה שלי שהייתה אנורקסית עוד לפני שידעו בכלל מה זה אנורקסיה ניסתה למלא לי צלחת.
אבל אני יודעת שאני לא אנורקסית, זה מה יש.
לפעמים אני מקנאה בבנות האלה שפשוט יכולות לסגור את הפה
כמה פעמים אמרתי לעצמי שזהו, מהיום את מפסיקה לאכול.
אבל אני עדיין אוכלת.
אני יודעת שזה רע רע רע
אבל אולי רק אם אני אשקול 35 קילו ישימו לב שאני פשוט שבורה לגמרי

 

[קולדון]

יקרה,

אני מבינה שמאוד לא פשוט לך עכשיו.. אבל את יודעת שלהקיא ולחזור למחשבות חולות זו בריחה, וזה לא מה שיגרום לך להרגיש יותר טוב, ההיפך.
ואני יודעת שכואב לך ושהלב שלך שבור. וזה ממש עצוב להתמודד בקשר שגורם לך להרגיש בעצם כל כך בודדה.
אבל מה שאני חושבת.. הוא שהכי עצוב שאת הורסת את עצמך במקום לעזוב את המקום הקשה הזה, ולתת לעצמך הזדמנות חדשה.
אוקיי, אולי זה לא יהיה קל. אולי זה לא יקרה מייד.
אבל זה שווה את זה. שווה את ההתרסקות, והלב השובר, והבכי וימים הקשים וכל מה שצריך כדי לעבור את השלב הנוראי של ההפסקה, ולהתרגל לרעיון ואולי לבחון- בעצמך- מה טוב *לך*, מה נכון *לך*
האם זה באמת הוא? גם אם הוא בנאדם כל כך מדהים, נשמע שבתור בנזוג את נשארת איתו מאוד לבד, את לא יכולה לסמוך עליו שהוא יהיה מסוגל להיות שם בשבילך, כשאת צריכה אותו... ונראה שכרגע הוא שם את מה שעובר עליו (דיכאון? בילבול?) לפני הצרכים שלך. ולא שזה שחור לבן, והוא בנאדם רע או משהו כזה, אני באמת לא יכולה לדעת...
אבל את לא במצב טוב, ולא טוב לך, והפרעת האכילה שלך חוזרת אחרי שכבר היית במקום הרבה יותר בריא... וכל זה לא שווה את זה. אף בחור לא שווה את זה, אף בנאדם לא שווה שתחזרי להפרעות אכילה בגללו.

את יותר חזקה מזה, ומגיע לך הרבה יותר מזה. ומקבלים יותר את יודעת איך... כשלומדים לבקש ולצפות ליותר.

ואת ממש לא צריכה לרדת במשקל כדי שיבינו את הקושי שלך. שוב- אף אחד לא שווה את זה שעכשיו תקחי את עצמך למקום המטורף הזה של הפרעות אכילה.
תחפשי (ואת תמצאי) אנשים נחמדים אבל נורמאליים שיוכלו להבין ולהזדהות עם הכאב שלך גם אם לא תשקלי 35 קילו.
אני יכולה להבין אותך, ואני בכלל לא מכירה אותך. כי הכאב הזה משותף ומוכר לכל מי שנפגע אי פעם, ואני לא מכירה יותר מידי אנשים שלא נפגעו...


חיבוק גדול!!
(והנקמה הכי טובה בכל החרא הזה, זה ללכת, לקנות לעצמך פרחים, או בגדים יפים, או לעשות אמבטייה מפנקת, ולהלבש יפה ולגרום לעצמך להרגיש שאת שם בשביל עצמך)

 

[פרח נובל2]

מבינה מאוד

משפט שהדיאטנית תמיד אומרת לי:
זה שאת מקיאה, או חותכת זה רק גורם לעוד בזקים ולעוד צרות.
למה להוסיף לעצמך עוד צרות?
אין לך מספיק?
תחשבי על זה
וזה הכי ברור בעולם שזה לא פשוט.
אני עדיין מתמודדת עם זה.
אם בא לך, אני תמיד כאן!

 

[קולדון]

מותק- שימי לב שאת משרשרת אליי

אני מניחה שהתכוונת להגיב לחורה- את פותחת את ההודעה הראשית, או כל הודעה שאליה את מעוניינת להגיב, ומשם מגיבה...

 

[פרפר בתוך אגרוף]

מי צריך לשים לב לזה?

ולמה זה לא מספיק שאת יודעת את זה?
את יודעת שאת שבורה. את יודעת שאת צריכה עזרה. את יודעת כמה גדול הכאב שלך.
למה האחרים צריכים לדעת? כי אז הם יתגיסו להציל אותך?
הלוואי שככה זה היה. זו פנטזיה שכולנו סוחבות איתנו, וממשיכות להרוס את עצמנו בתקווה שיום אחד יבוא מישהו ויגאל אותנו מעצמנו, מכל מה שכואב לנו, שיסדר את הכל וישמור עלינו, כמו שההורים שלנו היו אמורים לעשות, או כמו שכתוב באגדות שיקרה. אבל זה לא קורה. כי אנחנו לא ילדות והפנטזיה לא עובדת בעולם המבוגרים.
כאן זה עולם שבו כל אחד צריך לשמור על עצמו.
זה מאוד קשה בהתחלה ובסוף זה נהיה פחות קשה ואפילו כיף ומרגיש נכון , לשמור על עצמך ולהיות אחראי לגמרי לעצמך.
אבל בשביל להגיע לשם קודם כל צריך לוותר על הפנטזיה.
אף אחד לא צריך לראות כמה כואב לך ולהציל אותך.
את צריכה לעשות את זה, בעצמך.
מה היית רוצה שאחרים יעשו עבורך? ואיך את יכולה לעשות את זה עבור עצמך?

 

[חורה]

הייתי רוצה

שעכשיו יהיה מישהו או מישהי שאוכל להרים לה טלפון ושיבואו אליי כדי שלא אהיה לבד
אני מרגישה באמת בודדה
לא הלכתי כבר שבועיים לרקוד
היום אמרתי שאלך לשיעור אבל לא מצאתי כוחות ופשוט שכבתי על הספה
כי פתאום מבינה שכל הקשר שלי עם אנשים הוא בפייסבוק, כמה עלוב.
חוץ מבעבודה, לפחות זה מחזיק אותי קצת.
וחוץ מחברה אחת טובה שנמצאת בבסיס אבל שלא באמת מבינה את הקשיים שלי