אני רוצה להיות קטן....

[מירי,]

אני רוצה להיות קטן....

בן היגיע לגן שכ"כ רציתי, והוא אפילו לא הכי קטן שם... בשבוע שעבר היה מפגש ראשוני של הגננת המקסימה (מי שלא מאמין שישאל את דוד) עם הילדים החדשים, בהתחלה בן "נדבק" אלי, אבל כשהיגיעו חבריו מהגן בשנה שעברה , הכל היה בסדר. אתמול (היום הראשון) הוא הלך עם אבא בשימחה ונפרד מיד - היום התחילו ה"צרות" בן ברח מהגן, בכה המו זמן - בקיצור לא היה מאושר , והגין את זה כמו שבן יודע! בשיחה בבית הוא אמר שהוא רוצה להיות קטן ולחזור לגן הקודם...אני מבינה שקשה לו - הגננת אמרה שהיא בימים הראשונים קצת יותר "קשוחה" על מנת "להכניס אותם לתלם" - בכל זאת גן חובה 33 ילדים וצוות של שתיים, וזאת נוסף לכך שבן מודע מאוד לכך שייתווסף תינוק קטן לבית וכב מזמן אמר שהוא מאוד לא מרוצה- ובכלל בן הוא "תינוקי" ומאוד רגיש! אין סיכוי שאחזיר אותו לגן הקודם (מכמה סיבות) ואין אפשרות להשאר איתו בגן (מבחינת הגן והצוות), ובכל זאת הייתי רוצה להקל עליו- רעיונות?

 

[ליליה והגמדים]

כוכבים? מדבקות?

או פשוט לאסור על הגננת להיות "קשוחה" איתו? מה זה בכלל "קשוחה"? איך זה מתבטא?

 

[מירי,]

היא מקפידה מאוד על חוקי הגן....

יש הרבה פחות וויתורים בשלב הראשון , בתקופה זו הם יושבים וכותבים את ספר חוקי הגן.... אבל... זו לא הסיבה שביגללה בן ברח מהגן , הוא ברח עוד לפני שהיא היגיעה כי הוא רצה את אבא!

 

[ליליה והגמדים]

כן, רציתי באמת לשאול....

איך בן ברח מהגן (טכנית)? אין שער נעול? שמירה?

 

[מירי,]

השער לא סגור....

בן 0730 לבין 0800 , לפני שהגננת מגיעה מגיעים ילדים כל הזמן ונימצאים עם הסייעת , העיריה "מספקת" מאבטח אחד ל- 4 גנים הגן הזה הוא היחיד המרוחק.... והילד "פשוט" רצה ללכת לאבא... הסייעת הישאירה את הילדים האחרים עם עם אחת האמהות שהיגיעה , ובמיקרה הצטרף אליה גם השומר....

 

[ליליה והגמדים]

זה קרה פעם ברעננה

"נערפו ראשים" גם במח' החינוך וגם בבטחון. איך הגבת? גם כלפי בן, גם כלפי הגן והעיריה, כמובן.

 

[מירי,]

לבן היסברתי בתקיפות שכך לא נוהגים!

הגננת (ליתר דיוק הסייעת) פעלה נהדר, עד 0800 היא לבד בגן עם הילדים, היא ראתה את בן יוצא הוא לא נעלם לה פתאום! היא יצאה אחריו.... כשהיגיעה הגננת הם קיימו שיחה על הנושא, למה לא יוצאים מהגן בלי רשות ובלי מבוגר וכו...

 

[לאה_מ]

איך הוא מגיב לאמפתיה?

את מרגישה שזה עוזר לו? כי לי נראה שהוא צריך הרבה תמיכה מכם, והצורך שלו ילך ויגדל לקראת הלידה, ומן הסתם גם בשלב הראשון שלאחריה. אני הייתי מדברת גם עם הגננת, מספרת לה את מה שסיפרת לנו, ומבקשת ממנה להקדיש תשומת לב לעניין הזה. אם מדברים פחות במישור הרגשי ויותר במישור הרציונלי, אפשר לנסות לערוך איתו טבלת יתרונות וחסרונות של הגן החדש - אולי זה יעזור לו לראות דברים מזוית קצת אחרת. ואחר כך אפשר לחשוב אם יש דרך לשפר את החסרונות ברשימה שלכם (או לפחות לסייע לו בהתמודדות איתם). אם תחליטי לעשות את זה, אני מציעה לך לקחת עפרון ונייר וממש להכין רשימה - הכח המאגי של המילה הכתובה עובד עוד לפני שיודעים לכתוב ולקרוא

.

 

[מירי,]

ננסה לכתוב ולבקש ממנו פתרונות...

למרות שהוא כבר היסביר שהוא לא אוהבת את הגן והגננת לא נחמדה והאו רוצה להיות עם החברים שלו (מוזר אלה שהיו חבריו בשנה שעברה הם איתו גם היום - נישארו קטנים יותר.......) ובכלל הוא לא רוצה הליות גדול כי זה לא כייף! אני מקבלת את כל מה שהוא אומר - זה מה שהוא מרגיש , איך אפשר לסתור את זה? היום התחיל לא מוצלח , ניראה מה הם יספרו בסוף היום. וכמובן שעידכנתי את הגננת - ניראה לי שהיא הייתה בשוק , היא יודעת שבן הוא אח של דוד אבל חוץ מזה שיש להם אותם שני הורים אין בינהם שום דימיון!

 

[assy]

הילד שלך צודק

להיות מבוגר זה באמת לא כייף. כל הזמן רציניים. אין דמיון, אין משחקים. הוא נשמע מאוד חכם ויודע מה הוא צריך. אולי תגיעו להסדר עם הגננת. שבהתחלה הוא בא לחלק מהיום או מגיע עם אחד מכם שנשאר אתו שם. עד שהוא ירגיש בטוח. בטוח במקום החדש ובטוח שהוא נשאר עוד ילד. אולי הוא מרגיש שבכך שהוא נכנס לגן של "גדולים" ובא תינוק חדש למשפחה , אז התינוק תופס את מקומו והוא צריך להיות גדול. אני סתם יורה באפלה אפשריות. זה נראה לך בכלל משהו ממה שכתבתי?

 

[מירי,]

'נראה' מאוד מה שכתבת...

והוא אכן מאוד חכם (בעיקר מבחינה ריגשית)- הבעיה היא שגם חובה הוא תחת חוק חינוך חובה , ולא כ"כ אפשרי באופן קבוע להוציא מוקדם, ולהישאר שם היא לא מסכימה (ובצדק) הגן קטן (פיזית) ועם 34 ילדים... אולי אם הוא ייגלה שאפשר גם בגן הזה לשחק והרבה , הוא "יירגע".... וכמו שסיפרתי התינוק מפחיד אותו מאוד - כבר כשהוא הבין שאמא בהריון הוא הודיע שהוא ייזרוק את התינוק, כי הוא לא רוצה אותו....

 

[נדיה של ארבעה]

לשבת אתו על הפתרון!

אני חושבת שהוא די גדול כדי להפעיל אתו את שיטת פתרון הבעיות המשותפת. יושבים עם דף, ורושמים את הבעיות: 1. בן רוצה להיות קטן 2. אימא רוצה שבן ילך לגן חובה כידי שיהיה עם בני גילו 3. בן מרגיש שהגננת קשוחה וכו'. לכל בעיה מוצאים פתרונות. את לא צריכה, כמובן, לוותר על כך שהוא צריך ללכת לגן. אבל הוא יכול לחפש כל תרון שישפר את הרגשתו. אני נוטה לקבל את הפתרונות שהילד מציאה, ורק אם איני יכוהל לקבל אותך כלל וכלל, אני מסבירה למה. לא אומרים "זה פתרון לא טוב". אומרים: "זה פתון יפה, אבל יש לי בעיה אחת אתו". במקביל יש למצוא אפיקים בהם הוא יכול להיות "תינוק". במקביל הייתי מדברת עם הגננת. לפעמים אפילו לתת לילד להיות תורן כבר משפר את המצב פלאיים. כשאריאל היה בגן חובה והתחיל לעשות בעיות אחרי לידה של משה, הגננת נתנה לו כמה ימים להיות חזן. זה מאוד עזר.

 

[מירי,]

הפיתרון הוא לחזור לגן הקודם!

איך אני יכולה להסביר לו שהמסרים שהוא קיבל שם לא תאמו אלינו? או שאם הוא יחזור לשם אני אאלץ לשלם על צהרון (החל מגן חובה זה ום ארוך , תת חובה כנראה שלא).... אולי אם הוא יהיה חזן או אחד התפקידים האחרים זה יעזור, אתמול כבר היום עבר יותר טוב בגן - היום יש גננת מחליפה נראה.... ובבית הוא עדיין "בוכה לא רוצה לגן!" אבל הוא בכלל לא רוצה לדבר איתנו על זה...

 

[נדיה של ארבעה]

כללי המשחק הם (כן, זה משחק!)

שרושמים את כל ההצעות, אבל אי אפשר לתת הצעה שמבטלת את הבעיה (לחזור לגן הקודם זו הצעה שמבטלת את הבעיה ) רק אחרי שרושמים את כל הפתרונות, בוחנים אותם ורואים אם אלה פתרונות טובים ומתאימים לכל הצדדים. כמובן, גם לך מותר לתת פתרונות, ואסור לשלול אותם על ההתחלה. "אנחנו רושמים את כל ההצעות שלנו". אם תשבי ותרשמי ממש את מה שהוא אומר, הוא יאהב את זה. ילדיי מתים על זה. זה הולך ככה: "אני יודעת שיש לנו בעיה שאתה לא רוצה ללכת לגן החדש. בוא נראה איך אפשר לפתור אותה, ולשם כך אנחנו זקוקים לדף נייר ועפרון". כבר מעניין, לא? וגם, לא עושים את זה כשהילד כועס. רק אחרי אמבטיה, במיטה, כשהוא רגוע ולא עייף מדי.