|ניאו| אני מאמינה!
דבר ראשון, תמונה של קוק כבר יש לך? אני מאמינה באלוהים, כל יום ופעמיים בימי שני. סיפורון: נכנסים לאוטו, כל מה שצריך בבגאז', הילדים קשורים, האוטו מתניע, זזים. יש כל מה שצריך? בבאגז'. כולם קשורים? כמובן, אנחנו מכורים לכל סוגי הקליק. יש דלק? אפילו בדקתי שמן-מים. יש מצב רוח? בטח יש, לא ברור איזה, אבל לא צריך להיות קטנוניים. יש אלוהים? בוודאי, והיא תיקח אותנו לאן שזה לא יהיה הפעם. נוסעים, מגיעים ליעדינו, עושים מה שבא לנו, וממשיכים הלאה. בדרך חזור אוספים איש יקר שהגיע מאילת, איך שהוא נכנס החימום מופעל. בכל זאת, הבנאדם חיכה בטרמפידיה כמה שחיכה, עם מיל שלא בדיוק עומד בתקני קור בסיסי ירושלמי. אחרי 7 דקות כבר נהיה לו ממש חם (אני יודעת כי הוא ספר, או עשה חישוב

וכשהוא משפשף את הידים בהנאה הוא מודה: תודה לאל! אני: תבוא כל יום. Get the Point? את מוזמנת גם לבוא. באופן אישי אני ממש אוהבת אנשים צינים (זה יעבור לך, או לא), וכאלה שעונים על השאלות שהם שואלים (אם זה יעבור לך, זה עוד יחזור)! בעיקר אם הם בעלי חוש הומור, אז תרגישי בבית... >ספל חמאה בברכת ברוכה הבאה
<