"אני רוצה לבכות"

[IC4]

"אני רוצה לבכות"

"אז תבכה" "אני לא יכול. אני לא יודע איך" "אין כזה דבר לא יכול, יש לא רוצה" "אבל אמרתי כרגע שאני רוצה"

 

[deep ocean]

תרפה ותתן לעצמך להביע את עצמך

באופן משוחרר. הבכי יבוא

 

[IC4]

thanks ../images/Emo7.gif

אני אפילו לא בטוח למה אני רוצה לבכות לראות שאני יכול? אני רוצה לחוש את זה באותה מידה שאני חש אושר ושמחה? העוצמה ביניהם דומה מאד. הקו של המשמעות הנפרדת ביניהם דקיק ביותר. אבל זה למען המטרה הנעלה של שחרור!

 

[חולמת בסגול]

זה מזכיר לי משהו ../images/Emo13.gif

לא מזמן הייתי עצובה וסיפרתי על זה לידיד שלי, אדם מקסים ומדהים באמת, והוא שלח לי את ההוראות שאני עכשיו אעתיק אותן לכאן ללא שינויים. או שזה יעזור לך להפסיק לרצות לבכות, או שזה יעזור לך לבכות, העיקר שזה יעזור איכשהו...

אז זה הולך ככה: שלושת התרגילים המופלאים של החיוך השמיימי של הקיסר האדיר שיאנג-סו-מינג בנתיב המהולל אל שערי השלווה הנצחית (להלן: "התרגילים") התרגילים אינם דורשים שום ידע מוקדם במדיטציות טיבטיות מסובכות... למעשה, הם דורשים רק דבר אחד - כדי שתעשה אותם כמו שצריך, עדיף שתעשה את זה במקום שקט, לבד וללא הפרעות. אתה יכול לבחור לעשות רק אחד מהתרגילים, את חלקם או את כולם. בשלב מתקדם יותר תוכל לשתף עוד מישהו, לשיקולך... כתבתי בכוונה כל תרגיל בדף נפרד - עשה כל אחד מהם בנפרד. אז אחרי כל ההקדמה הזאת.... קדימה, לעבודה!

 

[חולמת בסגול]

תרגיל 1

הגזם במכוון בהבעה של הרגשתך, והעמד פנים עצובות, מדוכאות ושטופות יגון. אתה יכול להעמיד פנים שאתה משתולל בבכי, מטיח אגרופים בקירות (היי, אמרתי להעמיד פנים שאתה עושה את זה, לא לחבוט בקירות באמת…!

) ולהקצין עד למקסימום את הביטוי החיצוני של רגשות הנאחס האופפים אותך באופן כללי. אתה גם יכול פשוט לעשות פרצופים של היצור העגום ביותר עלי אדמות. אם אתה רוצה, אתה יכול להיעזר בתמונה המצורפת כמודל לחיקוי...

 

[חולמת בסגול]

תרגיל 2

העלה על פנייך את החיוך הדבילי ביותר שאתה יכול. אני מתכוון, לא סתם חיוך רחב, אלא חיוך דבילי במלוא מובן החיוך... לחשוף שיניים, לפלבל בעיניים, להוציא לשון, לנענע את הגבות מעלה ומטה. לחייך עד האוזניים - ולהפסיק באופן פתאומי. בין אם מורגשת השפעה חיובית מיידית (סיכוי רב שכך אכן יקרה) ובין אם רק מרגישים נאחס כמו מקודם - חוזרים על התרגיל לפחות עוד פעמיים. אם אתה רוצה, אתה יכול להיעזר בתמונה הבאה כמודל לחיקוי...

 

[חולמת בסגול]

תרגיל 3

חשוב על מישהו שנמצא במצב ממש, אבל ממש קטסטרופלי, ורשום לו מילות נחמה. אתה יכול להזכיר לו את הדברים הטובים שיש בו, חוויות כייפיות שהוא עבר, ודברים נחמדים שהוא אמר או עשה. גם משפטים סתמיים כמו "יהיה בסדר, מותק" קבילים בהחלט, כמו גם דברי עידוד "רוחניים", הסברים שכלתניים למה באמת יהיה בסדר, וכמובן חיבוקים הם תמיד במקום, לצד הבעת אהדה, הבנה, ידידות, אהבה, שותפות, הזדהות וכדומה... כשתסיים לכתוב, קרא את הדברים והפנם אותם - כן, הם מיודעים גם אליך! בסופו של דבר, כל בני האדם, למרות ההבדלים ביניהם, רוצים להיות מאושרים וראויים לכך. אם אתה רוצה, אתה יכול להיעזר בתמונה המצורפת כזה שאליו אתה מייעד את המכתב...

 

[חולמת בסגול]

מילה לסיום

המממ... אם אכן ביצעת את התרגילים, אני לא יודע איך אתה מרגיש אבל אני יכול לנחש ולקוות שקצת (בעצם, למה קצת? הרבה!) יותר טוב. אני יודע שעם כל העידוד יש ימים כאלה לכולנו, ואחריהם באים ימים אחרים, טובים יותר. אז לקינוח עוד חיבוק, ופתגם חביב: "מי ייתן והדינוזאור ייצא לך מהקפה!" (ביטוי סיני שמשמעותו: חייך הרבה, אהוב הרבה, מעט בצריכת קפאין). ולי, שמסיימת ברגע זה להעתיק את "התרגילים", לא נותר אלא להצטרף לתקווה ולאיחולים לימים טובים יותר לכולנו...

 

[deep ocean]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[IC4]

thank u vewy much ../images/Emo6.gif

אם יורשה לי להגיב על התרגילים - עכשיו טרי איך שקראתי אותם פעם ראשונה תרגיל 3 - עשיתי פעם משהו דומה בעלת תכלית זהה רשמתי (בבמה חדשה) לעצמי מכתב שכזה, כמו ברכת יומולדת משונה ורגשנית. התחילה בתור שעשוע של להעביר את הזמן בכתיבה מהנה, והפכה בדרכה לעידוד ותמיכה אמד אמוציונלית וממש רציתי וכמעט הצלחתי לבכות כשרשמתי אותה (לעצמי). אני מסוגל להתיחס לעצמי כדימוי, ולא זקוק לדימוי של מישהו אחר ואז להפנות אותה אליי. (תגידו אני לא היחיד בעולם שרואה את עצמו ככמה אישויות מודעות נכון? כלומר, לא בדיוק פיצול אישיות אלא בחירה של להפנות דברים מסוימים לחלקים אחרים בנפש) תרגיל 1 - גם זאת עשיתי פעם. כל כך היה בא לי לבכות, אז כמו שחקן שמתאמן על דמות בסרט (מיכלושיין, החיים הם סרט הרי, לא

) קפצתי בבכי מאולץ על המיטה, אך הייתי יותר מדי (שמתחרז לי תמיד בלא מספיק) מודע לעצמי וזה קצת הוציא את הטעם מהבכי ומהרגע. אגב, פעם ניסיתי גם להתאמן בactually אגרופים על הקיר. לצערי סדקתי את המקלחת. תרגיל 2 - כאן יש לי בעיה בהבנת הנקרא. היום כשחזרתי מהים במכונית שלי שמעתי מוזיקה והייתי ממש במצב רוח עילאי וכדי להגביר אותו ולתת לדברים לצאת ממני צרחתי YEAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAAH WOOOOOOOOHOOOOOOOOOOOOOOOOOOO זה היה תענוווווג וההרגשה של להפסיק את זה מאד קפצה לי כשאמרת לעשות חיוך דבילי ואז פתאום להפסיק. מה שלא הבנתי זה "מורגשת השפעה חיובית" חיובית? מה ? מי ? באיזה אופן? אני יודע שזה אמור להיות די ברור אבל בכל זאת אני שואל

תודה שוב ! תמשיכי לחלום ותמשיכי בסגול!

 

[חולמת בסגול]

בכיף ../images/Emo13.gif

טוב, אז הכל התגמד לעומת התרגיל הראשון (פירוט בהמשך), אבל גם בתרגיל השני היה לי מאד כיף - להפסיק בבת-אחת אחרי חיוכים "מזויפים" גורם לך להרגיש קלילות ( = השתטות? יכול מאד להיות) ואתה מתחיל לחייך חיוכים אמיתיים. מה שאתה עשית נשמע קצת אחר, אבל גם מאד משחרר - לצרוח ככה באמצע נסיעה.

טוב, אז אם כבר חלקת איתי (טוב, לא רק איתי אלא עם כל העולם, אבל אני חלק מהעולם

) את החוויות, אז אספר לך קצת אל איך זה היה אצלי. האמת שלגבי תרגיל 3, זה תרגיל נפלא אבל היה יותר אפקטיבי (לפחות במקרה שלי) לו הייתי כותבת את המכתב לא כשאני כבר עמוק בביצת הדכאון, אלא כשאני דווקא מרגישה מעולה וכותבת את זה למישהי שמשכשכת בביצה... נו, והשיא כמו שהבטחתי היה התרגיל הראשון. אז פה כבר ממש לא היתה לי בעיה, כי הייתי לבד בדירה, והתחלתי פשוט להשתולל... ואני מתכוונת להשתולל - צרחתי, קיללתי קללות איומות, ואפילו העפתי כסא על הקיר

המממ... אני מניחה שזה נשמע מזעזע, ואני באמת חושבת שנכנסתי ממש עמוק לקטע ולא הייתי שפוייה לגמרי. ההרגשה אחר כך היתה מדהימה - נשפכתי על המיטה בלי טיפת אנרגיה, והרגשתי איך חיוך זוהר וענקי מתפשט לי בכל הגוף - עד שהתחלתי לבכות ולצחוק ביחד.

אני שמחה שאין עליי פרטים מזהים בכרטיס האישי, בטח בשלב הזה כבר היית רץ לקרוא לאנשים הנחמדים עם החלוקים הלבנים...

דבר נוסף מעניין היה שקיבלתי את התרגילים האלה מהידיד שלי בדיוק באותו יום שהייתי במצב רוח ממש רע, מה שלא קורה לעתים קרובות בכלל.

 

[IC4]

נשמע טוב ../images/Emo9.gif

ובקשר לשפיות שלך - אני חולק על איך שהתנסחת; אני יותר קרוב ללבוא לדירה שלך ולעזור לך לזרוק כיסאות על אנשי החלוק הלבנים מאשר להזמין את כפייתם

לצרוח ולקלל זה נהדר אם יש לזה סיבה נהדרת

(וכתוצאה מכך=> תוצאה נהדרת) לצחוק ולבכות יחדיו זאת חוויה די מדהימה, ואני מתכוון לזה באופן מאד פשוט, זה מדהים את עצמך

___ עלול להתפרש כחנפנות יתר, אך חבל דווקא שאין לך פרטים יותר מזהים

 

[חולמת בסגול]

זה אכן היה טוב ../images/Emo13.gif

במיוחד מכיוון שאני לעתים נדירות מרימה את הקול, ואף פעם לא מקללת... זו פשוט לא אני. ובאותו יום פשוט החלטתי להתחרפן עד הסוף. גם לבכות ולצחוק ביחד, זה נכון - זו היתה ממש התעלות.

בקשר לפרטים המזהים, אני לא חושבת שיהיו כאלה. החלטתי היום החלטה: להישאר אנונימית, וכך להוריד מעליי את הנטל של הזהירות, המחסומים והעכבות. מעכשיו אני אכתוב, בלי מעצורים, כל מה שאני מרגישה, עושה, חושבת - כלומר, כל מה שאני אחשוב שעשוי לעניין גם אחרים, כמובן. בעצם, לא - כל מה שיעניין אותי . אם לא יעניין אחרים, שלא יקראו. ושזה לא ישתמע כמו זלזול בכם - ממש לא! להפך, אני מודה לכם על ההזדמנות הזו להפסיק לזלזל בעצמי, להשתחרר, ולהתחיל להיות יותר "אני"... מקווה (בכל זאת) שזה בסדר גם מצידכם.

 

[deep ocean]

ברור שזה בסדר ../images/Emo45.gif

 

[IC4]

למי איכפת מאיתנו ../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif ../images/Emo45.gif

מה שכן, אני דווקא מנסה להשאר אני (הלא אנונימי) ובאותו זמן לעשות את כל הדברים שאת עושה בדרך האנונימיות שלך

כל הדרכים מובילות לרומא...

 

[חולמת בסגול]

אתה צודק ../images/Emo13.gif

אבל זה רק בגלל שאתה יותר אמיץ ממני...

כשאני מנסה לחשוב על זה בקור רוח ולהתנתק מהאופוריה, אז אני מניחה שאני עדיין לא כל כך אמיצה כמו שזה אולי נשמע עד עכשיו. חלק מזה זה לשכנע אותי שזה נכון, ואולי חלק מזה (בלתי מודע) זה כדי לשכנע אתכם שזה נכון וככה בעקיפין גם אני אתחיל לקבל את זה שאני אמיצה. ובגלל זה בכל זאת אכפת לי מה חושבים כאן. הרי באותה מידה אני יכולה לכתוב לעצמי יומן... אבל כמו שכבר כתבתי, אני מעדיפה למות מפחד ולעשות. גם אתמול כשדיברתי עם האיש הלא נחמד ההוא (אגב, הוא עבר לידי היום פעמיים ובשתי הפעמים הוא נראה כמו אחד שלא יודע איפה לקבור את עצמו

), נראיתי ונשמעתי אמיצה, אבל שיקשקתי והברכיים באמת רעדו לי (אבל כמובן שהצלחתי בכל זאת להגיד מה שרציתי, וזה מה שחשוב בעיניי). לגופו של עניין, הדרך שלך נשמעת באמת נכונה יותר אבל דורשת יותר אומץ ואנרגיה, שאין לי יותר מדי מהם בשלב זה . ואחת מההחלטות שהחלטתי אתמול, זה לפרגן לעצמי גם את הכשלונות שכנראה יהיו לי, וגם את הפחדים שעדיין אהסס להתעמת איתם. אני לא מצפה לגרש את כל השדים ביום אחד. כך שלמרות שהתחלתי להעז, יש לי עוד דרך ארוכה (מאד) ללכת. אבל בסוף אולי באמת ניפגש ברומא.

 

[IC4]

אריבדצ´י (אין לי מושג מה זה אומר)

(אריבד- CHI!) UP-CHI! god bless u האמת אני לא רואה את זה יותר מדי כענין של אומץ, אלא שוב - כדרך שבחרת אני פשוט בדרך פתוחה ומזמינה יותר בשבילי,כמו גם a man of details אז אני מעודד את המתנה של אנשים אחרים להציג את עצמם באופן שהם בוחרים, את פשוט בוחרת באנונימיות

כפי שאומר רנט בוי בטריינספוטינג - i choose not to choose

לא הבנתי כל כך את ענין הלפרגן כשלונות - כלומר להגיד לעצמך "לא נורא" ?

 

[חולמת בסגול]

כן, להגיד "לא נורא" לכשלונות ../images/Emo13.gif