אני רוצה=טריגר
- פותח הנושא עדי אוף
- פורסם בתאריך
שנה אחת=טריגר
היא היתה בחורה בשנות העשרים לחייה חשבה שהנה הגיע הרוגע ופתחה בדרך חדשה אל חייה בעולם הגדול היא המשיכה ללכת לטיפול אצל הפסיכולוגת שלה ונראה לה דווקא שחייה מתחילים לתפוס תאוצה שמחת החיים שבה אליה היא היתה מאושרת בטיפול שלה היו ימים קשים אבל עליהם התגברה היא היתה בטוחה כבר שכלום לא יגרום לה יותר ליפול שהיא חזקה מתמיד שניפתחה שנת עבודתה השלישית בפנימיה בה עבדה היא היתה מלאת כוחות חשבה שתוכל לכבוש את העולם באותו שבוע ארור הלכה לקחת תוצאות בדיקות בשעת לילה מאוחרת בדרכה חזרה הביתה החליטה שהיא לא תיסע הביתה אלא תחזור למקום עבודתה בדיעבד זאת היתה טעות היא עלתה על מונית שרות סמוך לשעה 12 בלילה הנהג היה ערבי היא נרדמה במונית כל הנוסעים כבר ירדו היא התעוררה וגילתה כי היא אכן פיספסה את התחנה ושאלה בתמימות אם הוא יכול בבקשה להחזיר אותה אל התחנה הוא אמר שאין בעיות ועוד כמה דקות יחזיר אותה יש לו רק סידור קטן בעיר הסמוכה והיא ישבה וחיכתה ללא פחד ללא חשש פתאום עצר את המונית וישב לידה והתחיל לדבר היא הרגישה שמשהו לא תקין אך לא היה בכוחה היכולת לקום וללכת משם הוא החל לגעת בה ואמר שכבר הרבה זמן שם עליה עין היא ביקשה שיעזוב ויקח אותה הביתה והוא ענה עוד מעט היא השתתקה ובזמן שנגע בה היה לה פלאש והיא היא נזכרה בגיל 12 בו השכן של אחותה נהג לגעת בה ולעשות בה את זממו היא רצתה לקום ולעזוב ולא היה בה כוח רק דמעות זלגו מעיניה והנפש כאילו התנתקה מהגוף הנהג פתאום ראה שהיא בוכה וניבהל הוא לא תיאר לעצמו כנראה שהשתיקה שלה היא לא מוחלט ואז הוא קם התלבש והתחיל לנסוע היא התלבשה גם היא כולה רועדת לא ממש מבינה מה עובר עליה ולא הפסיקה לבכות כפיצוי הוא לקח אותה עד מקום עבודתה היא נכנסה בשער עם דמעות בעיניים ראתה שכבר כולם ישנים נכנסה להתקלח להוריד מעצמה את הגועל הזוהמה היא שרטה את עצמה ולא יכלה להפסיק רק הקיאה ובכתה התביישה בקיום שלה בפחד בתמימות החל מאותו הרגע היא לא העזה לצאת מפתח הפנימיה בה עבדה במשך חמישה חודשים לא יצאה לבד אפילו למכולת חיה על כדורי הרגעה הפסיכולוגית שלה הסבירה לה שזו תוצאה פוסט טראומתית והיא על הכאב לא יכלה לדבר אחרי שהתגברה והתחזקה על האירוע התחילה לחזור לעצמה וחשבה שוב שהיא חזקה מתמיד נודע לה שלאביה שהו בעצם גם אמה יש סרטן עולמה חרב עליה לא יכלה יותר לספוג אומרים שמי שעובר חיים קשים רק מתחזק אבל היא הרגישה כי כבר לא יכולה לחיות יותר בצל הכאב נמאס לה היא מיואשת ואז היא הבינה שהגיע זמנה לקום ולעזוב ושיהיה לה הרבה יותר טוב אם לא תיהיה כאן בעולם היא הרגישה נשחקת כל יום תיכננה את הרגע האחרון בחייה ובגלל שהבטיחה להודיע לפני שהיא מתאבדת הרגע האחרון שלה התעכב במעט יום אחד ישבה בבוקר בסערת רגשות כמו שלא היתה מעולם אחרי כמה לילות שלא יכלה לישון חיכתה שהילדים ילכו הביתה ואז פרצה בבכי מיואש וחשבה לעצמה יום שישי יום טוב למות בו אך מה תעשה? אם תידע את כל אלו שהבטיחה להם לידע סופה להשאר בעולם אם לא תידע תיהיה אכזבה מצד כל אלו שסומכים על יושרה היא ירדה למקלט ראתה שם חבל עבה וחשבה לעצמה אולי אתלה את עצמי הרי כדורים תמיד נשלחים לניאגרה על גגות לא יכולה לטפס כי הבטיחה שלא תעשה את זה יותר היא חייבת למצוא דרך חלופית דרך שלא הבטיחה לא לעשות היא חייבת לגעת במוות חלייבת להגיע אל הסוף הרי חייה הם רק כאב אז למה לה להשאר כאן בכלל אביה עומד למות לא תוכל יותר לספוג את הכאב אז עדיף לה ללכת לפניו לא לכאוב.
היא היתה בחורה בשנות העשרים לחייה חשבה שהנה הגיע הרוגע ופתחה בדרך חדשה אל חייה בעולם הגדול היא המשיכה ללכת לטיפול אצל הפסיכולוגת שלה ונראה לה דווקא שחייה מתחילים לתפוס תאוצה שמחת החיים שבה אליה היא היתה מאושרת בטיפול שלה היו ימים קשים אבל עליהם התגברה היא היתה בטוחה כבר שכלום לא יגרום לה יותר ליפול שהיא חזקה מתמיד שניפתחה שנת עבודתה השלישית בפנימיה בה עבדה היא היתה מלאת כוחות חשבה שתוכל לכבוש את העולם באותו שבוע ארור הלכה לקחת תוצאות בדיקות בשעת לילה מאוחרת בדרכה חזרה הביתה החליטה שהיא לא תיסע הביתה אלא תחזור למקום עבודתה בדיעבד זאת היתה טעות היא עלתה על מונית שרות סמוך לשעה 12 בלילה הנהג היה ערבי היא נרדמה במונית כל הנוסעים כבר ירדו היא התעוררה וגילתה כי היא אכן פיספסה את התחנה ושאלה בתמימות אם הוא יכול בבקשה להחזיר אותה אל התחנה הוא אמר שאין בעיות ועוד כמה דקות יחזיר אותה יש לו רק סידור קטן בעיר הסמוכה והיא ישבה וחיכתה ללא פחד ללא חשש פתאום עצר את המונית וישב לידה והתחיל לדבר היא הרגישה שמשהו לא תקין אך לא היה בכוחה היכולת לקום וללכת משם הוא החל לגעת בה ואמר שכבר הרבה זמן שם עליה עין היא ביקשה שיעזוב ויקח אותה הביתה והוא ענה עוד מעט היא השתתקה ובזמן שנגע בה היה לה פלאש והיא היא נזכרה בגיל 12 בו השכן של אחותה נהג לגעת בה ולעשות בה את זממו היא רצתה לקום ולעזוב ולא היה בה כוח רק דמעות זלגו מעיניה והנפש כאילו התנתקה מהגוף הנהג פתאום ראה שהיא בוכה וניבהל הוא לא תיאר לעצמו כנראה שהשתיקה שלה היא לא מוחלט ואז הוא קם התלבש והתחיל לנסוע היא התלבשה גם היא כולה רועדת לא ממש מבינה מה עובר עליה ולא הפסיקה לבכות כפיצוי הוא לקח אותה עד מקום עבודתה היא נכנסה בשער עם דמעות בעיניים ראתה שכבר כולם ישנים נכנסה להתקלח להוריד מעצמה את הגועל הזוהמה היא שרטה את עצמה ולא יכלה להפסיק רק הקיאה ובכתה התביישה בקיום שלה בפחד בתמימות החל מאותו הרגע היא לא העזה לצאת מפתח הפנימיה בה עבדה במשך חמישה חודשים לא יצאה לבד אפילו למכולת חיה על כדורי הרגעה הפסיכולוגית שלה הסבירה לה שזו תוצאה פוסט טראומתית והיא על הכאב לא יכלה לדבר אחרי שהתגברה והתחזקה על האירוע התחילה לחזור לעצמה וחשבה שוב שהיא חזקה מתמיד נודע לה שלאביה שהו בעצם גם אמה יש סרטן עולמה חרב עליה לא יכלה יותר לספוג אומרים שמי שעובר חיים קשים רק מתחזק אבל היא הרגישה כי כבר לא יכולה לחיות יותר בצל הכאב נמאס לה היא מיואשת ואז היא הבינה שהגיע זמנה לקום ולעזוב ושיהיה לה הרבה יותר טוב אם לא תיהיה כאן בעולם היא הרגישה נשחקת כל יום תיכננה את הרגע האחרון בחייה ובגלל שהבטיחה להודיע לפני שהיא מתאבדת הרגע האחרון שלה התעכב במעט יום אחד ישבה בבוקר בסערת רגשות כמו שלא היתה מעולם אחרי כמה לילות שלא יכלה לישון חיכתה שהילדים ילכו הביתה ואז פרצה בבכי מיואש וחשבה לעצמה יום שישי יום טוב למות בו אך מה תעשה? אם תידע את כל אלו שהבטיחה להם לידע סופה להשאר בעולם אם לא תידע תיהיה אכזבה מצד כל אלו שסומכים על יושרה היא ירדה למקלט ראתה שם חבל עבה וחשבה לעצמה אולי אתלה את עצמי הרי כדורים תמיד נשלחים לניאגרה על גגות לא יכולה לטפס כי הבטיחה שלא תעשה את זה יותר היא חייבת למצוא דרך חלופית דרך שלא הבטיחה לא לעשות היא חייבת לגעת במוות חלייבת להגיע אל הסוף הרי חייה הם רק כאב אז למה לה להשאר כאן בכלל אביה עומד למות לא תוכל יותר לספוג את הכאב אז עדיף לה ללכת לפניו לא לכאוב.
עדידושששששש
יוווווווווו קראתי את כל מה שכתבת ומה שרק חשבתי זה על צרות העולם... שאני הרגשתי בדיוקקק כמוך אבל בגלל סיבות שונות.. חשבתי על הרוע... למה זה צריך לקרות לבן אדם ולמה הכול למישהו אחד.... חשבתי שהייתי רוצה לעזור לך אבל לא יודעת איך.. אפילו מה להגיד אני לא יודעת... כי קשה לי לעכל.... אבל אני לא חושבת שכדיי לך למות.. כי את הכי בתחתית שיכולה להיות ומפה את יכולה לעלות רק למעלה... אז תעזרי במי שאת רק יכולה ותעברי את התקופה שמלווה אותך כבר המון שנים... תתגברי על כל הסבל ותפתחי דף חדש יותר טוב... אוהבת המון יערה!!
יוווווווווו קראתי את כל מה שכתבת ומה שרק חשבתי זה על צרות העולם... שאני הרגשתי בדיוקקק כמוך אבל בגלל סיבות שונות.. חשבתי על הרוע... למה זה צריך לקרות לבן אדם ולמה הכול למישהו אחד.... חשבתי שהייתי רוצה לעזור לך אבל לא יודעת איך.. אפילו מה להגיד אני לא יודעת... כי קשה לי לעכל.... אבל אני לא חושבת שכדיי לך למות.. כי את הכי בתחתית שיכולה להיות ומפה את יכולה לעלות רק למעלה... אז תעזרי במי שאת רק יכולה ותעברי את התקופה שמלווה אותך כבר המון שנים... תתגברי על כל הסבל ותפתחי דף חדש יותר טוב... אוהבת המון יערה!!
אינה חולמת עוד
New member
עדי...
אני בדרך כלל לא מגיבה, אני כואבת מדי בעצמי כדי שאהיה מסוגלת לכאוב גם בשביל אחרים...אבל לפעמים משהו שובר את זה. וכל הכאב שיש בך- הייתי חייבת להגיד משהו, למרות שאני לא יודעת מה... רק לנסות להגיד משהו שאת אולי רוצה לשמוע, ואני לא בטוחה שאני יודעת מה הוא הדבר. אני מבולבלת בעצמי ועליי עוברים ימים לא קלים, אבל אולי תסתכלי על אחרים- על רבים אחרים שעוברים דברים קשים וכואבים, ומצליחים לעמוד בזה, ואפילו מגיעים מכאן לאנשהו. אני יודעת שזאת לא זכותי להגיד את זה, אבל אני מקווה שגם את תהיי ביניהם יום אחד. ואני מקווה שאביך יבריא ואת תהיי חזקה מספיק לעמוד שם בשבילו. ובינתיים כל מה שאוכל להציע- זה חיבוק, וגם אם וירטואלי, הוא מכל הלב. ואם תרצי לדבר- סתם לשפוך כאב או כעס על מישהו- אני מתנדבת. מחזיקה לך אצבעות...
אני בדרך כלל לא מגיבה, אני כואבת מדי בעצמי כדי שאהיה מסוגלת לכאוב גם בשביל אחרים...אבל לפעמים משהו שובר את זה. וכל הכאב שיש בך- הייתי חייבת להגיד משהו, למרות שאני לא יודעת מה... רק לנסות להגיד משהו שאת אולי רוצה לשמוע, ואני לא בטוחה שאני יודעת מה הוא הדבר. אני מבולבלת בעצמי ועליי עוברים ימים לא קלים, אבל אולי תסתכלי על אחרים- על רבים אחרים שעוברים דברים קשים וכואבים, ומצליחים לעמוד בזה, ואפילו מגיעים מכאן לאנשהו. אני יודעת שזאת לא זכותי להגיד את זה, אבל אני מקווה שגם את תהיי ביניהם יום אחד. ואני מקווה שאביך יבריא ואת תהיי חזקה מספיק לעמוד שם בשבילו. ובינתיים כל מה שאוכל להציע- זה חיבוק, וגם אם וירטואלי, הוא מכל הלב. ואם תרצי לדבר- סתם לשפוך כאב או כעס על מישהו- אני מתנדבת. מחזיקה לך אצבעות...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.