אני רוסיה

[טהט]

אני רוסיה

הילדה (בכיתה א'): " אמא, את יודעת, אני רוסיה ו XXX פולניה (החברה הטובה מהכתה), נכון"? קצת משבשת את ה"פולניה", בכל זאת שמעה על כך פעם ראשונה היום.
אני , מגיבה מיד, עם כל התשובות שמוכנות לי בראש מזמן לשאלות "נפיצות": "את ישראלית שנולדה ברוסיה. איפה נולדה XXX"? היא לא ממש מקשיבה וגם לא ממש נותנת לי לסיים את המשפט ואומרת במורת רוח: "לא יודעת", (איפה נולדה השניה) "לא, אני רוסיה... אוי , אמא, את עושה לי סחרחורת..."
נראה לי שהתשובה שלי קצת איכזבה אותה , היא סיפרה לי על כך כמו איזה גילוי ואני התחלתי להסביר במקום להתלהב איתה.
לי היה את הצורך לדייק והיא פשוט ,מן הסתם, רצתה להיות בדיוק כמו החברה שהגדירה את עצמה על ידי שייכות לארץ אחרת... אני תוהה אם לא הייתי פשוט צריכה להגיד "נכון" ולעבור הלאה. מצד שני לא רציתי להגיד משהו שאחר כך אסתור אותו בגיל יותר מאוחר.
האמת ...הפתיעה אותי. אולי אפשר להיות שניהם? גם "רוסיה" וגם "ישראלית"?
נתקלתם במצבים כאלו ? איך הייתם מגיבים בסיטואציה דומה?

 

[China8]

מוכר מאד

ראשית, כיון שגם בישראל של שנת 2013 אוהבים לעסוק במוצא אז כן, כפי הנראה ביתך היא רוסיה מבחינת מדינת המוצא שלה. היא גם ישראלית כמובן. אני הייתי די זורמת עם האבחנה הזו, לפי עניות דעתי לא כדאי להניא אותה מהאבחנה שעשתה כלנעודנהיא מרגישה נוח איתה.
אצלנו יש מצב די דומה שנדמה לי שבעבר גם העליתי בפורום: הרבה פעמים ילדים ומבוגרים שואלים את ביתי אם היא סינית או זרה וזו שאלה שמאד קשה, לי לפחות, לתת תשובה חד משמעית. כשאני אומרת סינית אז מרימים גבה, כי איך אני אמא שלה. כשאני אומרת זרה, אז למה היא נראית סינית? לביתי אני אומרת שהיא ישראלית שנולדה בסין וממוצא סיני. עדיין מתחבטת לגבי הניסוח, די מטריד אותי.
מסוקרנת לגבי תשובות נוספות לסוגיה שהעלית!

 

[אבי351]

טהט יקרה כשלבני אומרים אתה סיני לימדתי לומר ו

אני לא סיני אני ישראלי.אני אף פעם לא מבטל את זה שנולד בגואטמלה להיפך אני מזכיר לו זאת והוא יודע היטב שנולד שם אבל הוא ישראלי לכל דבר כמוני ויהודי בדיוק כמוני.לדעתי ענית לה תשובה נכונה ולא היית צריכה לענות לה תשובה שתרצה אותה אלא את האמת הנכונה כפי שאמרת לה.

 

[טהט]

גם בתי יודעת היטב שנולדה ברוסיה, אך פעם

ראשונה שהתייחסה לזאת , כך.

 

[רוקמת תחרה קטנה]

זו הסביבה המתייגת

כשדור שלישי/רביעי לעולי מרוקו- חוגגים בגאווה, מימונה/חינה ,לבושים בבגדים מסורתיים- ומתגאים ב"מרוקניות " שלהם,
כשכל סטדנאפיסטית צוחקת על עצמה כי "נו מה אתם רוצים ככה נוהגות פולניות.
כשמככבת סידרה "עדתית " כמו סברי מרנן
כשמורים בבית הספר- מבקשים מהילדים להביא מאכל של העדה שלהם
וכו'' וכו'.
אך טבעי שכל אחד מחפש איזה השתייכות עדתית

לא אשכח שבאולימפיאדה או משהו כזה- שיחקו רוסיה נגד פולין- ואמרתי לבעלי "אתם מפסידים"- קפץ העולל ואמר "אנחנו הכי טובים בכדורגל"- ברזיל כמובן
זה לא הפריע לו להביא לערב עדות בבית הספר- את מאכל הבית שלנו -בורשט, שנאכל בשמחה רק על ידי ה..הורים.רוסים

איך להגיב... הרי יש בארץ מאות אלפים ילידי רוסיה שעלו לארץ ומגדירים את עצמם ברוסים ישראלים- פשוט תגידי לה- נולדת ברוסיה ואת ישראלית כיום... כמה פשוט

 

[טהט]

אם תשימי לב למה שכתבתי, תראי שזאת בדיוק

התשובה שנתתי לה. לי אין עם כך שום בעיה , אך לא נראה לי שבשבילה זה היה כל כך פשוט.
אני אנסה לחדד את השאלה (תוך כדי כתיבה אני מחדדת גם לעצמי את הבנת הסיטואציה):
ילד יכול לשאול בוריאציות שונות: מי אני ? רוסי , ישראלי?....וזאת פשוט על מנת לקבל מידע על העולם ותשובות ממבוגרים שמבינים יותר ממנו. לדעתי אם היתה שואלת ממקום כזה , גם תשובתי היתה מתקבלת בפשטות.
סיטואציה שניה הינה שונה : ילד יכול לאמר (כמו הבת שלי) "אני רוסי" ממקום רגשי שלא תמיד אנחנו מזהים מה מקורו באותו הרגע. במקרה כזה אולי כדאי להתייחס למה שעומד מאחורי השאלה. אם אני מנסה לחשוב מה היא בעצם היביעה באותו רגע, נראה לי שהיא רצתה לאמר לי בדרך שלה ולאו דוקא בצורה מודעת : הנה , אני לא יוצאת דופן. תמיד אני הכי גבוהה בכיתה (=יוצא דופן), אני לא הייתי בבטן שלך וכלם היו בבטן של האמא שלהם (=יוצא דופן), כולם נולדו להורים שלהם ואותי אימצו (=יוצא דופן) אבל לגבי מי אני, אני לא יוצאת דופן, אני כמו XXX. יש לנו משהו משותף, שתינו מוגדרות על ידי שם של מדינה אחרת שיש לנו אזושהיא שייכות אליה . לא נראה לי שהתעמקה בדיוק בשאלה האם זה אומר שנולדה שם, או מה זה אומר להיות ישראלית או רוסית.
לכן ההתלבטות . אולי הייתי צריכה להשאיר את ההסבר לגיל מבוגר יותר וכאן לנסות ולענות משהו יותר רגשי, כמו: נכון, לך ולXXX יש משהו משותף, ואם היתה מתעקשת על ה"רוסיה" פשוט לקבל זאת או לשאול מה את חושבת (למרות שלא נראה לי שהיא היתה משתפת פעולה, היא בעצם רצתה לשמע , כן ולהמשיך הלאה).
אשמח להמשיך ולחשוב ביחד.

 

[fatfat]

מאוד מוכר. הגדולה שלי עד היום

לעיתים מכריזה שהיא .... (הארץ האפריקאית ממנה הגיעו מולידיה) ואפילו שנולדה שם למרות שממש לא נולדה שם ומעולם לא היתה שם. גם ניסיונות שלי לתקן אותה ולומר שהיא ישראלית ממוצא... נתקלו בכעס ובווכחנות שלוותה במשפטים כמו: אם ... ו-... (המולידים) הם .... אז גם אני וזה לא משנה איפה נולדתי או אני יודעת שנולדתי ב... ולא ב... בלה בלה בלה (שלוש המילים האחרונות נאמרות בטון סרקאסטי).

נראה לי שבבסיס הצהרות אלה מסתתרת התהייה של השייכות והשורשים ולמי שייכת.

באופן דומה בשל צבען השוקולדי שתיהן ובמיוחד הגדולה מאוד מזדהה עם האתיופים. למשל הגדולה נעלבה שבחג הסיגד לא הוזמנה לרקוד במופע שהכינו התלמידים יוצאי העדה, כששמעה בחדשות שרצו להכות אתיופי כי חשבו שהוא סודני קראה בכעס שהיא תהרוג את מי שיכה אתיופים ופעם שהגיעו עובדי עיריה יוצאי העדה להכין ערוגות לגינת ירק היא הכריזה שהיא יכולה לדבר אתם ולהסביר להם מה לעשות למרות שאינה דוברת אמהרית ובעצם דיברה אליהם בג'יבריש. מצד שני כשהילדים אומרים להן שהן אתיופיות זה מאוד מקוממם אותן. שוב לדעתי השאלות הפנימיות לגבי מי אני ומה אני ולמה אני שייכת, למוצאי הגנטי? ללבנים שבקרבם אני חיה וגדלה? לשחורים שצבע עורם כמו שלי?

אני מאמינה שכשתגדלנה הן תוכלנה להבין שאתה יכול להיות גם וגם וגם. בגילן הצעיר יחסית זה עדיין רעיון מופשט מדי.

 

[נגה לביא]

קזחית

אנחנו אומרים לזיו שהיא פלמית.
אנחנו אומרים לזיו שהיא קזחית.
אנחנו לא אומרים לזיו שהיא ישראלית, אבל כן שאנחנו ישראלים.
לכל אדם יכולה להיות יותר מזהות אחת, וכולן יכולות לדור בשלום אחת עם השניה, ועם השלישית ועם החמישים ושלוש.

השאלה היא האם את חיה עם התיוג העדתי בישראל, כי רוסיה ופולניה בישראל זה הרבה יותר מסתם להיוולד שם. זה נאמר על אנשים שסביהם בקושי נולדו במקומות האלו. זו ההסתייגות היחידה שלי מלענות לה "כן, נכון, את רוסיה, ואת ישראלית, איך את מצליחה להיות גם וגם? תגלי לי?"

 

[יסמין@]

לפעמים אפשר

להקשיב. פשוט להקשיב. ולהשיב תשובה קצרה. לא תמיד צריך "להגיב", ולא תמיד כדאי לחפור, בייחוד כשהילדה לא רוצה בכך.
דוגמה לשיחונת:
הילדה: אימא, את יודעת, אני רוסיה. נכון?
אימא: נכון.
או: נכון. נולדת ברוסיה.

וגם אין מה לפחד "לסתור את עצמך בגיל יותר מבוגר". קודם כל, החיים דינמיים וזורמים, הילדה מתבגרת, ואימא כבר לא מקור המידע היחיד שלה מזמן. הרי היא כבר נתקלה ותיתקל גם בעתיד באנשים שנולדו בארצות אחרות וחיים בישראל. רוב הישראלים/יות נולדו או ההורים נולדו בארצות אחרות. לא צריך להסביר דברים כל כך נפוצים וברורים. או אפשר לומר בקיצור: אני ישראלית ונולדתי בX, אבא ישראלי ונולד בישראל, ילדה מסוימת היא ישראלית ונולדת במדינה Z וכו' וכו'.

 

[יסמין@]

ועוד נקודה

נראה לי שכשילדה מתחילה לתהות על זהותה, עדיף לא להתווכח איתה. לדעתי עדיף לתת לה להגדיר את עצמה בעצמה. בייחוד שזו אינה טעות, הרי היא באמת נולדה ברוסיה, כמו עוד ילדות וילדים אחרים שהיא מכירה מסביבתה הקרובה.

 

[חייכנית2]

נהנית מאד לקרוא את השירשור הזה.

אני חושבת כמו יסמין שחשוב "לזרום" עם הילדה,וכמו כן שהתהייה על הזהות היא דינאמית,ממושכת,מתפתחת,מעמיקה. זו לא תהיה כלל הפעם האחרונה שהנושא יעלה ...כך שלא נכון לחשוב כאן ,בעיני על תשובה נכונה אלא על תשובה מתאימה לעכשיו.בהחלט כמו שמוצע כאן באחת התגובות ,לפני שהייתי עונה הייתי שואלת בחיוך "ומה את חושבת על זה,חמודתי?" והייתי רואה היכן היא מרגישה לא נוח וגם מה היה מרגיע אותה.
גם אצלנו בשעת הצפיה בטקס בפתיחה של האולימפיאדה כשדגל מולדובה הונף זכיתי לצעדה עם דגל דמיוני גב זקוף במיוחד ,רגליים מונפות אל על ופנים גאות לאורך הסלון....לא מחיתי ,לא סיבכתי אותו ב"אבל מה עם ישראל?"....פשוט שמחתי ביחד איתו.
אני נוטה לחשוב כמוך טהט שהבת שלך שמחה מאד למצוא מישהי כאילו קצת דומה לה.
ועוד משהו בשולי הדברים -טהט יקרה,כינית את השאלה של הבת שלך "שאלה נפיצה".אני חושבת שדי חשוב להגיב לשאלות של ילדינו על אימוצם באופן טבעי,זורם ולא מרוגש באופן יוצא דופן. כי האימוץ הוא באמת חלק מהחיים,ולא נפרד מהם.

 

[טהט]

כנראה עוד לא התרגלתי לשאלות ישירות בנושא הזה

כי רק לאחרונה היא התחילה לשאול שאלות כמו: "אמא, קנית אותי ?" אני כמובן משתדלת לענות לה באופן זורם ורגוע. מה שאני לוקחת ממה שציינתן את ויסמין זה שהכל דינאמי וזורם ומשתנה ושום תשובה אינה "הרת גורל". גם אם לא אענה בדיוק תשובה שמתאימה לה עוד יהיו הזדמנויות לעבד את זה.

 

[יסמין@]

בדיוק!

כל נושא האימוץ על כל ההיבטים הרבים שקשורים אליו עובר עיבודים רבים ושונים במהלך השנים. זה כמו ספירלה: כל פעם מגיעים לאותה נקודה, אבל מנקודת תצפית אחרת, מקומה יותר גבוהה (ואולי גם מיותר נמוכה). הנושאים עולים שוב ושוב וכל פעם מקבלים תשובה יותר מעמיקה ומקיפה, עיבוד יותר עמוק, בהתאם לגיל ולהבנה ולעניין של בתך. אז זה לא סוף הסופים, ותשובה אחת לא יכולה להרוס הכל

במשך הזמן גם את תהיי יותר מתורגלת להשיב, ואז ממילא תהיי יותר נינוחה ומורגלת. הכל עניין של ניסיון. הרי גם אצלך הנושא עובר עיבודים שונים לאורך השנים. והעיקר לא לפחד

 

[טהט]

תודה לך ולכל העונים.

השרשור עשה לי סדר בדברים ובמחשבות. היו לי תשובות מוכנות לשאלות שאולי יצוצו. עכשיו אני מתחילה לתרגל על "רטוב". היום היא שוב הזכירה שהיא רוסיה כי נולדה ברוסיה. הפעם הרגשתי הרבה יותר רגועה ,זרמתי עם זה ועניתי לה , "נכון". היא נשמעה מרוצה, סיפרה כמה סיפורים מדמיונה על בית הילדים ועברנו הלאה.

 

[חייכנית2]

נשמע מעולה....[הסבר והמלצות בפנים]

כולל הסיפורים הדמיוניים על בית הילדים.
זה נשמע שייך לצורך שלה[של הילדים שלנו בכלל]להבנות לעצמה את התקופה הכלולה ב"חור השחור"-שבה עדיין לא היית בתמונה.יהיה נחמד לא פחות אם בתוך הסיפורים הדמיוניים תוכלי לשזור גם עובדות שאת זוכרת,על מטפלת שאהבה אותה,צעצוע שאהבה לשחק בו,פינה בחצר בית הילדים שבה שיחקתם, פגישתכן הראשונה שם....וכל דבר שזכור גם לך מבית הילדים.אם יש לך סיפורים כאלה אפשר גם לא לחכות לפעם הבאה שתעלה את נושא ה"רוסיה" [פשוט כי היא "חמה" על זה עכשיו] ולספר לה ,לפני השינה למשל ,את זכרונותייך מימי ה"רוסיה" שלה.
העיסוק בתקופה ההיא עוזר לה לטוות רצף בין מי שהיא היתה שם לבין מי שהיא היום. רצף זה חיוני להתפתחות התקינה. אנשים פוסט טראומטיים-אחת החוויות המרכזיות שלהם היא פגיעה ברצף הקיום בין "לפני" ל"אחרי",ואצלנו יש סיכוי טוב לאיחוי ובניייה של הרצף הן מתוך נפשה ודמיונה שלה והן מתוך השלמות מציאות שלך.

 

[טהט]

עצות באמת טובות!

מידי פעם אני מכניסה זכרונות לשיחות שלנו , אולי אני אנסה לעשות זאת באופן יותר יזום ומכוון ולפי תגובתה אראה מה המינון המתאים לה (לא תמיד בא לה להתעסק בנושא).

 

[China8]

הבת שלי מאד אוהבת לשמוע

כל מיני פרטים שקשורים לתקופת הילדות שלה טרם אימוצה: מה אהבה לעשות, מה אהבה לאכול, איזה שירים פיזמתי לה, מה לבשה והיא מבקשת שאספר לה שוב ושוב.
היא עדיין לא הגיעה לגיל בו תוסיף פרטים מדמיונה, למרות שאני בהחלט יכולה לדמיין שזה יגיע ובגדול...

 

[טהט]

הבת שלי , אוהבת במינון מסוים .

כשיותר מדי לה, היא משדרת שעד כאן.

 

[חייכנית2]

טהט יקרה

כל הכבוד לבתך שיודעת לומר כמה מתאים לה.
אני מצאתי עם הבן שלי,שהזמן הנכון ביותר הוא שעת ההשכבה לישון,אותה שעה ששמורה לסיפורים ואגדות למיניהם שיש להם מימד של עומק. אני מאמינה שבשעה שלפני השינה,דווקא כשילדים הכי עייפים ,יותר ערוצים פנימיים פתוחים אצלם לקלוט את מה ששייך לאימוצם.
זמנים אחרים במשך היום הם זמנים של הרבה doing -כל מיני משימות שיש לעשות עליהן "וי"...זה נראה לי פחות מתאים,יש אז פחות זמן "לקחת את הזמן".to take the time
ובאמת לא צריך יותר מדי. מדי פעם ליד סיפור אחר לפני השינה,סיפרתי אנקדוטה אחת ויחידה שתמיד השאירה גם טעם של עוד.

 

[טהט]

אנסה. אם ילך , מה טוב.